תהייה מקקית

תהייה מקקית

בעקבות אירוע רב מקקים שהתרחש בביתי היום, עלתה בראשי תהייה. כבר יצא לי לשמוע כמה וכמה פעמים את הטענה שחלק מהרתיעה שיש לנו מחרקים בכלל, וממקקים ועכבישים בפרט, היא משהו שטבוע בנו מלידה - תוצר התפתחות אדפטיבית של הימנעות מהיצורים הללו, מכל מיני סיבות (העברת מחלות וזיהומים למשל היה טיעון שחזר על עצמו). אבל בעודי טובחת היום בעשרות מקקים על זקניהם נשיהם וטפיהם, החתולה שלי לא ידעה עם איזה ג'וק לשחק קודם, הכלבה מצאה אחד ושיחקה איתו בצד בהנאה רבה, ושלוש ציפורי דרור ועורב הגיעו ליהנות מהשלל. למעשה, אני הייתי היצור היחידי שם שהיה מבועת לחלוטין, וככל שחשבתי על זה - היצור היחיד שאני מכירה שנרתע בצורה כזאת מג'וקים. האם הרתיעה הזו היא כולה עניין נלמד ותו לא? ואם יש בה איזשהו בסיס ביולוגי - למה אני לא מצליחה לחשוב על אף יצור אחר שנרתע מחרקים מלבד בני אדם? נשמע לי תמוה שעבורנו רתיעה כזו תהיה אדפטיבית, ולא עבור שום יצור אחר. (ואני לא מתייחסת ליצורים אחרים בתוך עולם החרקים כמובן, שאולי כן נמנעים מג'וקים ומעכבישים ואולי לא, אבל עבורם ברור למה זה הגיוני). בברכת יום נטול ג'וקים אלפקה
 

חיימוo

New member
לדעתי, זה עניין תרבותי נטו.

עובדה שיש אנשים בעולם שאוכלים תולעים ושאר מקקים, ויש כאלה שרק המחשבה על אכילת מקקים מעבירה בהם צמרמורת. חוץ מזה, ברגע שעובר לידי דבור עצבני אני נכנס לחרדה, לעומת זאת, אבי לא פוחד להעקץ ע"י דבור. (כן, היה לנו דבור לפני שבוע בבית)
 

22ק ו ס ם

New member
סביר שיש לזה בסיס אבולוציוני

יש נטייה כמעט אוניברסלית להירתע ובעיקר להיגעל ממקקים. מקקים הם מעבירי מחלות והם מתפלשים בכל מיני גברים שמזיקים לבני אדם. הם פחות מזיקים לחיות אחרות ששמחות לאכול אותם. תחשבי למשל למה את נרתעת ממקקים או נחשים אבל לא מפחדת מאריות או להבדיל מתאונות דרכים. אריות לא היו חלק מהסביבה שבה התפתחנו, ותאונות דרכים קיימות זמן מועט מדי כך שאין להם השפעה על ההעדפות שלנו למרות שהם יותר מסוכנים. אנשים פוחדים מנחשים בלי שיראו אחד כזה בימי חייהם למשל.
 
זה מה שנראה לי מוזר

האם הגיוני שאנחנו בעל החיים היחיד שעבורו זה אדפטיבי להירתע אוטומטית ממקקים? אני לא מצליחה לחשוב על עוד בעל חיים שמגיב ככה אליהם. הצלחתי לחשוב על כאלה שאוכלים אותם, או על כאלה שאדישים אליהם, אבל לא על בעלי חיים שנרתעים מהם. אולי יש כאלה ופשוט לא העלתי אותם על דעתי? ואם אין (או שיש והם מיעוט שבמיעוט) - איך זה הגיוני? הרי אם הם מעבירים מחלות זה לא דבר שמשפיע רק עלינו, ולכל הפחות הייתי מצפה שקרובינו הגנטיים קופי האדם יראו רתיעה כלשהי - האם זה באמת קורה אצלם?
 

Wolverchenus

New member
אני די בטוח

שקופים גם פוחדים מנחשים.. מצד שני, הם אוכלים כל מיני קרציות לא?..
 
לא דיברתי על נחשים

הפחד מנחשים מובן לי - רבים מהם ארסיים, חונקים, נושכים ושאר בלאגנים. הגיוני מאוד שפחד מפניהם הוא אדפטיבי. מה גם שפחד מנחשים נפוץ בין הרבה מינים של בע"ח, ואילו פחד ממקקים נראה לי די יחודי לבני אדם. ג'וקים לא עושים דבר מכל אלה, ורק מואשמים ב"העברת מחלות" - ואם כך, הרי שהם אמורים לעשות זאת להרבה מינים ולא רק ספציפית לבני אדם. (אני גם לא רואה היגיון בכך שהם מעבירים מחלות, אבל רק לבני אדם. אנחנו לא כזה דבר עיקרי בחיי המקק). ובכל זאת, כמו שקוסם אמר, נראה שיש ברתיעה מפני המקקים איזה יסוד אוניברסלי בין בני אדם. הוא אולי מטופח יותר בחברה המערבית, אבל קיים גם ברבות אחרות. וקופים אכן אוכלים טפילים שהם מוצאים זה על זה - האם זה לא מעביר מחלות בצורה כלשהי?
 

22ק ו ס ם

New member
בסופו של דבר אם חושבים על זה

חלק החיות שכן אוכלים הם היוצא מן הכלל. בני אדם מאוד מאוד בררניים בקשר למה שהם אוכלים והם אוכלים רק אחוז קטן מכל האיברים של כל החיות שיש על פני כדור הארץ. כלומר ההיגיון פועל כך שיש לנו רתיעה בסיסית מכל דבר אלא אם כן הוכח לנו שזה לא מזיק. עכשיו, רתיעה היא רק חלק מהסיבות שגורמות לנו לאכול מאכלים מסוימים ולא אחרים. חלק חשוב לא פחות הוא חיפוש מזון אופטימלי. בני אדם יכולים לצוד חיות גדולות שהן הרבה יותר מזינות. לא שווה להשקיע זמן בציד של חיות קטנות כי זה יותר קשה וצריך הרבה יותר מהם על מנת להגיע לאותה רמת השבעה. סביבות שונות מכילות חיות שונות ולכל חברה יש אופטימום אחר. מאוד יתכן שליונקים אחרים אין את הפריביליגיה והיכולת של בני אדם לצוד בצורה יעילה חיות גדולות ולכן הן נאלצות להסתפק בחרקים וחיות אחרות.
 
לא ממש מסכים:

כשאתה מדבר על "בני-האדם" אתה אולי מתכוון לבני-האדם כיום, אבל לפני לא הרבה שנים אבולוציונית (עשר-עשרים אלף) מפלס האיכס היה הרבה יותר נמוך ובני-אדם אכלו מה שהיה ולא בחלו גם השרצים למיניהם. תולעים, טרמיטים, חיפושיות - יש עדיות מאד מוצקות לגבי כל אלה. אז אני לא ממש מקבל את ההגיון שך "רתיעה מכל דבר", מה עוד שאפשר לראות תינוקות בגינה הציבורית מושיטים ידיים לכל מיני זוחלים וחרקים וג'יפה עד שאבאמא באים בצעקות "לא! איכס!". ולגבי חיות גדולות: חיה גדולה מציבה בעיות שונות. אולי עדיף לחטט בתוך גזע-עץ רקוב ולאכול את מה שיש בפנים מאשר לתכנן ציד ממותות שדורש ציוד, הכנה, מאמץ, שיתוף-פעולה ולא מעט סיכון. אז ממותה זה כמובן מקרה קיצון, אבל מחקרים עדכניים טוענים שבחברה של "ציידים-לקטים" עניין הליקוט היה הרבה יותר משמעותי לתזונה השבטית מאשר הציד. זה קצת מבאס את כל מי שראה (כמוני) את אבותינו כחבורת ציידים שריריים, אבל זה מה יש.
 

22ק ו ס ם

New member
לא, זה לא נכון

אם כבר ההיפך: היום יכולים בקלות לגדל ולאסוף חרקים ולייצר מהם אוכל. ממחקרים על חברות של ציידים לקטים היום (שדומות לצורה שבה התפתחנו גם אם לא ב100%) מגלים דפוס דומה. לא שווה להם להשקיע מבחינת מאמץ פיסי או תזונתי בבעלי חיים קטנים כי הרווחים מחיות גדולות הרבה יותר גדולים. לגבי ילדים, אתה צודק באבחנה שלך אבל טועה בפירוש. הרתיעה אכן מתפתחת בגילאים של בערך אחרי גיל 2. ילדים עד הגיל הזה חייבים את עזרת ההורים במציאת מזון והם לא מחפשים לבדם כך שלא התפתחה הרתיעה בגילאים מוקדמים. לגבי המחקרים החדשים נראה לי שאתה טועה מאוד. אני מכיר רבים מהמחקרים בנושא ותמיד הצייד חשוב הרבה יותר מהלקט. יכול להיות שקצת המעיטו בחשיבות הליקוט, אבל בלי צייד רציני חברות של ציידים לקטים לא ישרדו. אם יש לך הפנייה למאמר על חברה כזו אני אשמח לראות.
 
תגובה:

- יכולים לייצר מזון מחרקים, אבל זה לא שווה את ההשקעה כי אי-אפשר לביית אותם כמו שבייתנו חיות גדולות, אז למה לטרוח? כלכלית זה לא תופס, ובזה אני מסכים איתך. לגבי ילדים, אני לא מתייחס רק לתינוקות. ילד שלא אמרו לו "איכס" בדרך-כלל לא יודע שחרקים זה מגעיל. ואז יש ילדים שאוהבים חרקים וכאלה שלא. אני לא מדבר על לאכול אותם (יש לנו בעצם שני דיונים מקבילים כאן: האם אנחנו נרתעים מחרקים והאם אנחנו נרתעים מלאכול חרקים) אלא סתם ל"התעסק" איתם. לגבי מחקרים: אם קראת ואתה יודע אני לא בעמדה להתווכח איתך. את המידע שלי שאבתי לא ממידע גולמי אלא מפרשנים. אולי הם טועים או מטעים, אנא עארף. כמובן, לא דיברתי על ליקוט רק כ"ציד חרקים" שכאמור הוא לא דרך כלכלית להשיג מזון, אלא ליקוט בכלל, צמחים וכו'. ועוד שאלה היא האם חברות הציידים-לקטים של היום משקפות את החברות שבעבר באופן הולם. אני לא בטוח; אנחנו יודעים שמינים מסוגלים לשנות אופי והתנהגות לאורך זמן, והמין האנושי לא כל שכן. לא מן הנמנע שהיכולת שהתפתחה לאורך הפרה-היסטוריה לציד חיות גדולות גרמה להסתמכות על היכולת הזו ולהסטה של המבנה החברתי-שבטי וההרגלים התזונתיים וההתנהגותיים, ואז מה שאנו רואים כיום איננו מה שהיה בעבר הרחוק, אלא תוצאה של תהליך. למה שנחשוב ש"חברות של ציידים לקטים היום דומות לצורה שבה התפתחנו גם אם לא ב100%"? אולי היתה התפתחות כלשהי בחברות השונות במאות-אלפי השנים שהיו בין היות האדם לבין החקלאות?
 

22ק ו ס ם

New member
גם אני התכוונתי לליקוט בכלל

ואני די מכיר את הספרות בנושא, אבל אם במקרה תתקל במאמר אחר תביא אותו לכאן. לגבי השאלה כמה חברות של ציידים לקטים מייצגות את העבר שלנו, זו שאלה טובה שנמצאת במחלוקת. סביר שהם השתנו במידה מסוימת, אבל ללא ספק הם קרובים הרבה יותר לצורה שבה התפתחנו מאשר החברה המודרנית. עדיין יש די הרבה חברות של ציידים לקטים עם מעט מאוד מגע מהמערב.
 
אוקיי, מקבל.

ועדיין אני גורס, בלי קשר לציידים הלקטים, שהבסיס לרתיעה איננו בעיקרו גנטי אלא נלמד. קשה להוכיח טענה זו או אחרת, אבל: א) כביולוג ברירת-המחדל שלי היא שאין "גן ל.." או בסיס ביולוגי למשהו, וחובת-ההוכחה של הביולוג היא להראות שיש ביסוס גנטי. אז עד שאנחנו מביאים עדויות מהשטח, הנחת העבודה היא שזה נרכש ולא מולד. עניין של אינטגריטי מדעי, אם תרצה. אחרת אפשר להגיד על כל דבר "מולד" והאחריות לשינוי דרכי-התנהגות מוסרת מעלינו. אני לא חושב שזה כיוון נכון. אם אני אומר מראש על התנהגות שלי "אה, זה עניין גנטי" משתמע שאין לי אפשרות לשנות את זה ואז יש לי רשות לעשות מה שאני רוצה. דוגמה נפוצה: אם אני פושע, אי-אפשר להגיד "אה, זה על בסיס גנטי", אלא צריך לנסות לשנות את המרכיבים הסביבתיים כדי שאני (ואחרים בדורות הבאים) אפסיק להתנהג כך. כדוגמה הופכית: בעבר הנחת העבודה של האנושות היא שהומוסקסואליזם הוא עניין נרכש, ולכן תוצאה במידה רבה של בחירה. אם (נניח) יוכח חד-משמעית שזה עניין גנטי, אי-אפשר יהיה לבוא להומוסקסואל בשום סוג של טענה. אז ראשית מניחים שזה לא גנטי, ולכן חובת ההוכחה על הטוענים שזה כן. והוכחה כזו בנושא רתיעה מחרקים לא מוכרת לי, ויש לנו לדעתי מספיק אינדיקציות לטעון שזה בהחלט לא חד-משמעי.
 

22ק ו ס ם

New member
אני לא יודע למה אתה יוצא מנקודת

הנחה שאין בסיס ביולוגי עד שהוכח אחרת. למה פשוט לא להניח שום דבר, בין אם זה ביולוגי או נרכש, עד שיתקבלו הוכחות לכאן או לכאן? אני חושש שאתה נופל לכשל הנטורליסטי, כי אף אחד לא אומר שאם משהו מולד זה אומר בהכרח שאי אפשר לשנותו או שהוא בהכרח טוב ועלינו לקבלו ללא פיקפוק. יש הרבה התנהגויות בעלות בסיס אבולוציוני שאנחנו מנסים להילחם בהן. הבנה של השורשים האמיתיים שלהן רק תורמת לזה. אני לא כל כך הבנתי את הדוגמא של ההומוסקסואליות, למה ההבנה אם זה גנטי או תרבותי אמורה לשנות משהו ביחס שלנו להומוסקסואלים?
 
אפשר לא להניח שום דבר

אבל אם זו ההנחה שאתה מעדיף, למה טענת בתקיפות בתשובתך המקורית שזה ביולוגי? לכשל הנטורליסטי אני ממש לא נופל (והבהרתי את זה בתשובה למטה לאלפקה) ואני מצטער אם הובנתי כך. אנו צריכים להימצא בבחינה מתמדת של הדחפים שלנו ולנסות להיאבק באלה שאנו לא "מסכימים" איתם. זה ש"ככה הטבע עובד" אינו טיעון מוסרי או אתי קביל. או בניסוח שאני אוהב: IS doesn't imply SHOULD גם אני טוען שאני לא יודע מה נכון, והטיעון שלי הוא שאם אנחנו לא בטוחים, עדיף להניח שזה לא מולד, כי לטיעון "זה מולד" יש בכל-זאת משקל ב, איך נקרא לזה, דעת-הקהל. ולעתים (לא תמיד!) זה גם נכון. והדוגמא שלי בקשר להומוסקסואלים ניסתה להדגים את זה. תיאור מקרה: נניח שהבן של חיים הוא הומוסקסואל. נניח גם שחיים לא רוצה שהבן שלו יהיה הומוסקסואל. מקרה א': אם זה עניין תרבותי, חיים יכול לנסות ולשנות אם הפרמטרים הסביבתיים של הבן בשאיפה שזה יעזור. אולי זה לא יעזור והבחור כבר מקובע, אבל יש סיכוי. אז הוא ילחץ, ינסה לשדך לו בחורות, ויציק לו באופן כללי . בזמנים ובמקומות חשוכים יותר הלחץ החברתי כלל גם פיטורין, גירוש, כליאה, מלקות, וכיוצא באלה. אספקט נוסף הוא שחיים יאשים את עצמו ביצירת תנאי-סביבה ש"גרמו" לבן להיות הומוסקסואל. מקרה ב': אם זה גנטי, חיים יודע מראש שאין לו סיכוי לשנות את המצב, ואולי יקבל ביתר קלות את המצב כפי שהוא.אז "ההבנה אם זה גנטי או תרבותי" אולי לא "אמורה" לשנות משהו ביחס שלנו להומוסקסואלים (שיעשו מה שטוב להם ושיהיו שמחים ומאושרים, ולא חשוב מה הגורמים להעדפות שלהם) אבל ההיסטוריה מראה שזה דווקא כן משנה, ואסור לנו להיות נאיביים. במבט ראשון נראה שאני סותר את עצמי: אם אמרתי קודם שעדיף להניח שזה לא גנטי, הנה אני מביא דוגמא בה דווקא להניח שזה גנטי עדיף. ויש עוד הרבה דוגמאות כאלה. אז תרשה לי לנסח את מה שאני רוצה לומר בצורה מדוייקת וקצת ארוכה: ביחס להתנהגות שאין לה בסיס ידוע ומובחן, יש להיזהר בקביעה שמדובר בעניין קבוע-מראש גנטית, כיוןן שאצל השומע עשוי להיווצר הרושם שהמדובר בדבר שאינו בר-שינוי. עם זאת, יש לדון אנשים המתנהגים בצורה זו (כולל אותנו-עצמנו) לכף-זכות ובמידת הרחמים וההבנה, כיוון שיש אפשרות סבירה שהתנהגותם נובעת לפחות בחלקה מגורמים גנטיים שאינם בשליטת אף אחד.
 

22ק ו ס ם

New member
לא יצאתי מנקודת הנחה כזו

אלא המסקנה שלי הגיעה אחרי בחינה של הממצאים. בהתחלה כששמעתי על זה באמת לא ידעתי לומר והיום אני די משוכנע שיש לזה בסיס ביולוגי מוצק. אני ממש לא שותף לדיעה שלך שאם לא בטוחים כדאי ללכת לברירת המחדל של ההסבר החברתי. זו סטירת לחי לתהליך המדעי. רק בגלל שאנשים יפרשו את הממצאים בצורה שגויה לא אמור להטריד אותי בתור חוקר. צריך להסביר לאנשים את התמונה הכוללת, ולחנך אותם לחשיבה מדעית ולא פופוליסטית אבל לא להימנע מלומר מה אנחנו כמדענים חושבים נכון רק מחשש מה אחרים יחשבו. כל מה שאתה מתאר בקשר להומוסקסואליות לא קשור לויכוח מולד מול סביבה. אנשים ראו בהומוסקסואליות משהו לא מוסרי ולכן לחמו בזה. גם כשאנשים יודעים היום שיש להומוסקסואליות בסיס ביולוגי מוצק, ולא ניתן לשנות כמעט נטייה מינית של אנשים למרות שעשו הרבה מאמצים בכיוון הזה, עדיין הרבה אנשים תופסים את זה כלא מוסרי. ושוב, אין קשר בין הבנה של נושא מסוים להשלכות המוסריות שלו. מאז ומעולם היו מעשי רצח ואונס ויש כל מיני מודלים אבולוציוניים שמנסים להסביר את זה בצורה של אדפציות. אם באמת יוכיחו שזו אדפציה זה אמור לשנות משהו במלחמה שלנו כנגד התופעות הללו? לא, אם כבר, זה יעזור לנו להילחם בהן כי נוכל אולי לבודד משתנים מסוימים שיעזרו לנו לאתר מי נמצא יותר בסיכון ומי לא. רוב התופעות בעולם שלנו הם שילוב של הרבה מאוד גורמים. המאבק שלנו צריך להיות בחינוך הציבור בהבנה של המורכבות האנושית ומחשבה ביקורתית וזהירה, ולא בצנזורה מדעית.
 
אני חייבת לשאול

הפורום הזה אמור לדון בפן המדעי של האבולוציה (או לפחות כך חשבתי, תקנו אותי אם אני טועה). ומכיוון שכך - למה לכוון את דבריך בהתאם לרושם שעשוי להיווצר אצל השומע, ולא בהתאם למה שידוע מבחינה אוביקטיבית? אצל השומע עשוי להיווצר הרושם שזה לא בר שינוי - עם כל הכבוד, זו בעיה שלו. אתה מבחינתך עדיין אמור להגיד דברים כפי שהם. אם תיכנס לפורום תזונה, תראה שהוספנו בצד הפורום את הכתובת שמסבירה שהדיונים הם בתזונה מהפן המדעי, ולדיונים אידיאולוגיים אין מקום בפורום - לאחר שפעילי זב"ח פעם אחר פעם פירשו תשובות שמסבירות יתרונות של מוצרים שמקורם בבעלי חיים כהמלצה לצריכתם. אם מישהו נכנס ושואל מה היתרונות ומה החסרונות של אכילת בשר לדוגמה, הוא יקבל תשובה מלאה, נכונה ואוביקטיבית. אם עלול להיווצר אצלו הרושם שצריך או לא צריך לאכול בשר מבחינה מוסרית? עם כל הכבוד, לא בזה הפורום מתעסק ולא לשם כך אנחנו שם. אם הוא ישאל שאלה שכזו, הוא יקבל מייד תשובה שזה לא הפורום הנכון לדון בשאלה מוסרית והוא מוזמן להפנות את זה למקום אחר. הפורום הזה עוסק באבולוציה, מטבע הדברים יעסוק בדברים שהם מולדים ו"גנטיים". לשם כך הפורום הזה קיים, ואין סיבה לשנות את דרך הדיון הזו מתוך נסיון לחשוב על הפרשנות של אנשים שמטרתם פה אינה הבנת מדע האבולוציה (אלא הצדקת מעשים לא נכונים שלהם למשל). (אגב, לטעמי, מטרת הפורום גם אינה להתחיל לשכנע בריאתנים שהם טועים ולנהל איתם דיון - כי הפורום עוסק באבולוציה ככלי מדעי, ואין אפשרות לדון בכלים מדעיים עם תיאוריות שהן במובהק אינן מדעיות. כל פעם מחדש אני תמהה מדוע דיונים על בריאתנות מתפתחים פה לשרשורים באורך לא הגיוני בכלל).
 
אנסה לענות:

"למה לכוון את דבריך בהתאם לרושם שעשוי להיווצר אצל השומע, ולא בהתאם למה שידוע מבחינה אוביקטיבית?" כי יש לנו אחריות כמדענים להסביר את עצמנו אחד לשני ולשומעים שלנו. זה חלק בסיסי של ה"תפקיד" החברתי שהוטל עלינו ושנטלנו על עצמנו, אחרת המדע היפוך ל"מגדל השן" שהרבה אנשים טוענים שהוא. אנחנו צריכים להימנע מאי-הבנות וממניפולציות של ההצהרות שלנו, כחלק יסודי של האתיקה המקצועית. (זו לא המצאה שלי, זו הגישה המקובלת). מדען חייב לקבל את זה שהוא עובד לא בחלל ריק אלא ביחס לחברה שבה הוא פועל ויש לו אחריות לגבי מה שיוצא לו מהפה ומהעט, ולגבי הרשמים שזה יוצר בציבור, והוא צריך לפעול להבהרה של מה כן ומה לא מהווה מסקנה תקפה מהידע שהוא מציג. ומה "ידוע מבחינה אובייקטיבית" על הנושא שאנו דנים בו? איפה המידע? לא הוצג כאן מידע כזה. אז איך אנחנו יכולים לטעון ל"אובייקטיביות" אם כל מה שיש לנו הוא השערות (מושכלות ככל שיהיו)? אתה לא יודע, תגיד שאתה לא יודע, ואל תטעה את שומעיך בטענה לאובייקטיביות שבמקרה זה אין לה סימוכין. ואם יש מידע, יש מחקרים, יש סימוכין - מצויין! אז יש מקום לאובייקטיביות והצהרות חד-משמעיות. עד אז כדאי לפעול לפי הכלל "חכמים היזהרו בדבריכם". עם בריאתנים הפסקתי מזמן להתווכח, זה ביזבוז זמן מוחלט, ואין לכך ממש קשר למדע. אבל הדיון הזה אמנם לא עוסק בטענות מדעיות ("הנה מאמר שטוען כך", "הנה מחקר שטוען אחרת") אלא בהשערות מדעיות ובאיזו השערה עדיף לבחור. זה לא דיון מדעי? זה בגלל שבהיעדר מידע קונקרטי אין גם אפשרות לדיון מדעי. אני חוזר שוב: את מעוניינת בדיון מדעי? הביאי מידע. בהיעדר מידע אין מצב לדיון מדעי, ואנו פונים לעסוק באתיקה ובפילוסופיה של המדע.
 

22ק ו ס ם

New member
הבעייה היא לא במדענים בדרך כלל

אלא בבעלי אינטרסים אחרים שרוצים לקדם אג'נדה פוליטיות או אחרת. כשריצ'רד דוקינס או ווילסון יצאו עם התיאוריות שלהם לגבי הגן האנוכי וסוציוביולוגיה הם נקטו בכל הזהירות המתבקשת, סייגו את הממצאים שלהם, ובשום מקום לא כתבו על דטרמיניזם גנטי. מה אחרים עשו? עיוותו לחלוטין את מה שהם אמרו, ציטטו ציטוטים מסולפים מהספרים, ייחסו להם כוונת שהם בפירוש אמרו ההיפך, האשימו אותם בכל מיני האשמות חסרות שחר וכו'. מטבע הדברים כתיבה בפורומים אינה משולה לכתיבת מאמר מדעי ולכן יוצאים מפה הרבה הכללות בלי ההסתיגויות. אי אפשר לכתוב דיסקליימר לכל הודעה כי זה מעייף וטיפשי. אבל במאמרים מקצועיים בכתבי עת תמצא ברוב המקרים מדענים שכותבים מה הם מצאו, מה ידוע והשערות לגבי המשמעות של הדברים (בדרך כלל בחלק הדיון). יש הבדל עצום בין חוסר ידע מוחלט לגבי נושא מסוים לבין ידע מסוים שמצביע על כיוון מסוים ולא אחר למרות שאף פעם אין כמעט מאה אחוז של הוכחות.
 
מסכים בהחלט

וכיוון שהמדע בתקופתנו הוא מקור של סמכות, הוא חשוף לאינטרסנטים שציינת, ובאמת יש להיזהר מהם. וזה אמנם מה שאני טוען שצריך לעשות. דוקינס מחזיק בקתדרה הקרויה chair in the public understanding of science באוקספורד. צריך עוד קתדרות כאלה. הרבה. אני מאמין שהקהיליה המדעית צריכה כיום להקפיד עוד יותר על הסייגים, ולהילחם באופן יותר נחרץ ואקטיבי כנגד אותם אינטרסנטים ומטעי-ציבור למיניהם, כדי לשמור על האמינות של הקהיליה כולה. בלי זה לא יהיה לממצאים המדעיים ערך בסופו של דבר. ציטטו אותך לא נכון? סילפו? צא חוצץ והכרז בראש חוצות ככל יכולתך, אחרת אוי לנו ואוי לתרבותנו. כדאי להימנע מהסתגרות בתוך עצמנו והסתפקות בריטון "סולפתי, עוותתי, לא הובנתי", זה סוג של פינוק. אני לא אומר שזה לא מתבצע כיום, אני טוען שצריך להקפיד ולהגביר עירנות, כי בנפשנו היא.
 

22ק ו ס ם

New member
זה לא מעשי

אי אפשר להגיב לכל דבר שטות שכל אדם אומר. תראה מה קורה עם הבריאתנים, ככל שמתווכחים איתם יותר כוחם רק מתחזק והם משתמשים בויכוחים הללו כ"הוכחה" לכך שיש באמת ספקות לגבי האבולוציה. התשובה צריכה להינתן במישור אחר וזה חינוך מגיל צעיר לחשיבה מדעית כך שלכל אדם יהיה הכלים להעריך מי צודק ומי לא. חייבים ללמד אנשים סטטטיסטיקה והסתברות מגיל צעיר. תחומים כמו כלכלה, שיטות מחקר, פסיכולוגיה (יוריסיטיקות, הטיות בחשיבה), פילוסופיה והיסטוריה של המדעים, פסיכוביולוגיה וביולוגיה אבולוציונית. תמיד מדברים על עידוד המדעים ולימודי המדע אבל בדרך כלל מתכוונים לפיסיקה או מתמטיקה. לא אומר שהנושאים הללו לא חשובים אבל מה שיותר חשוב הוא להקנות כלים לאנשים ואז אנשים יוכלו ללמוד מה שהם רוצים. הרבה מהנושאים שמלמדים במתמטיקה בתיכון לא מתאימים להרבה אנשים ורובם גם לא זוכרים אותם אם הם לא עוסקים בזה. צריך להקנות יסודות בכל מקצוע אבל רק מי שבאמת ירצה להמשיך בהם ילמד אותם יותר לעומק.
 
למעלה