תהיות

[עננית נוצה]

שכחתי להוסיף... ../images/Emo9.gif

ככה זה שממהרים גם לחזור לענייני עבודה...

בעניין החיים כערך עליון... רציתי להוסיף שלמשל בכל מה שקשור לעניין "קידוש השם", קשה לי מאד עם הכלל הזה של "יהרג ובל יעבור", אותו הזכרת קודם. האם על אדם למסור חייו ובלבד שלא יעבור על "לא יהיה לך אלוהים אחרים על-פני?", או על "...לא תשתחווה להם ולא תעבדם"? או על איסור אכילת חזיר? למה???!!! האם חייו של אדם לא חשובים יותר מכל אלה? האם יש קדושה בפעולות החיצוניות יותר מאשר בכוונה שבלב? אז כאמור, לא ממש קשור לסוגיה בה אנו עוסקים בשרשור הזה, אבל... אתה זה שאמר שאין לחסום שור (תם כמובן) בדישו...

 

[davidmaur]

קדושת החיים ועעבודת ה'

על פי השקפה היהודית, ערך קדושת החיים הוא ערך חשוב אבל לא ערך עליון. הכוונה היא כמובן לחיים בעולם הזה. היהדות איננה הומניזם (עיין ערך מחיית עמלק, בן סורר ומורה והשמדת עיר הנידחת) . ואם את מדברת מתוך השקפה הומניסטית , אז יש לך כמובן בעיה קשה עם ההשקפה היהודית המשקיפה על ההויה הרבה מעבר לטווח הקצר מאוד של הקיום הביולוגי על פני הארץ. לעניננו, היהדות מחשיבה עד מאוד את נושא קיום המעשי של המצוות , אולם ברוב המקרים , ניתן לעבור על מצווה במקרה של פיקוח נפש. המקרים הבודדים בהם יהרג ולא יעבור הם , עבודה זרה (לא תשתחווה להם ולא תעבדם) , שפיכות דמים וגילוי עריות. זכותך להתנגד אולם את לא יכולה שלא לכבד מי שמוכן למות ולא לעבור על מצוות אלו, ו"צדיק באמונתו יחיה".

 

[עננית נוצה]

מכבדת, מכבדת- זו נקודת המוצא!

אכן, כפי שציינת: "צדיק (וגם מי שאינו- נסלח לו...) באמונתו יחייה"... באשר "לחיים בעולם הזה"- אינני מכירה עולמות אחרים ולא "בונה" עליהם. אפילו החכם באדם פקפק במציאותם, מפאת היעדר הוכחה אמפירית, במילים: "מי יודע?" (קהלת ג', 21) והציע לאדם לעסוק בענייני עלמא הדין ולא להעסיק עצמו במה שקצרה בינתו מלהשיג: "אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו--כִּי-הוּא, חֶלְקוֹ: כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת, בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו" (שם, 22).

 

[davidmaur]

על אמונה והוכחה

אכן האמונה אינה יכולה להתבסס על שום הוכחה או נימוק לוגי. עולם הבא איננו כוכב לכת שניתן להוכיח את קיומו על ידי נוסחאות מתמתיות או מפסדו-עדות ראיה של אזה הזוי. גם את לא מסוגלת לנמק את ההכרעות שלך שהן מבוססות על אמונות בלתי מוכחות. גם רציונליסט מושבע אינו יכול להתחמק מהעובדה שהרציונליזם שלו איננו מבוסס אלא על האמונה בעליונות האבסולוטית של התבונה האנושית ככלי אולטימטיבי שאין בלתו של המציאות הקיומית. לענין הפסוק מקוהלת , לא ראיתי בו פקפוק כלשהו בעולם הבא אלא בקשה להתמקד במעשיו בעולם הזה. למעשה אני אומר אותם דברים רק במילים אחרות :מציאות עולם הבא איננו משהו שניתן לתפוס באמצעות הבינה. אלא עמול בעולם הזה כאלו אין עולם הבא .

 

[עננית נוצה]

הרציונאליסט מבקש הוכחות אמפיריות לביסוס אמונה

לעומת זאת הדת, לדעתי, היא עניין אמוציונאלי. יחד עם זאת, יכולים להיות אנשים דתיים ורציונאליסטים במובהק (מכירה כמה וכמה כאלה גדולים וטובים)- הם מהלכים על שני קווים מקבילים ואין עולם אחד פוגש (ולכן אף לא נוגד או סותר) את האחר.פשוט, באופן מופלא, אין נקודות השקה בין שני העולמות בהם הם מהלכים. אגב, באופן אישי אני לא ממש מאמינה "בעליונות האבסולוטית של התבונה האנושית". אני מניחה כי יש מעבר למה שהאדם מסוגל להשיג בבינתו. אפשר לומר שאני נמצאת במן קונפליקט שכזה בין הצד הלוגי- הרציונאלי, זה הפועל באופן אנאליטי, מחושב ומדעי שלדידו רק הוכחה אמפירית היא בגדר הוכחה ראויה; לבין הצד המודע לדברים שמעבר לתפיסה החושית והרציונאלית (אך למעשה צד זה התפתח גם הוא כתוצאה מחוויות אמפיריות...). לעניין השקפתו של קהלת על אפשרות קיומו של עולם הבא, קרא בפרק ג', פסוקים 16- 22 (במיוחד מפס' 18). במידה ותרצה בכך, אשמח לפרט את הסבר הכתוב.

 

[davidmaur]

מגבלות הרציונליזם

המשימה של הרציונאליסט להבקש הוכחות לביסוס האמונה יכולה להביא לייאוש ובסופו של דבר לכפירה למעט אם הוא מרמה את עצמו . הרי הוא לקח על עצמו impossible mission. כי אם נניח שהוא מצליח להביא הוכחות לאמונה, אז האמונה מפסיקה להיות אמונה והופכת להיות מדע. הדוגמה שהבאת של אנשים דתיים ורציוננליסטיים המהלכים על שני קווים מגבילים ואין עולם אחד פוגש את האחר רק מוכיחה שגם אם אדם מלא תבונה , הוא מודע למגבלות אותה תבונה ולכן הוא נמנע לערב מין בשאינו מינו. הדת איננה אמוציונאלית. קיום מצוות אינו מעורר שום אמוציות . דוקא להיכנע ליצר הוא ענין מאוד אמוציונאלי. אנינ אשמח שתסבירי איך הגעת למצב שאת מודעת לדברים שמעבר התפיסה ההחושית-רציונליסטית על סמך חוויות אמפיריות.

 

[עננית נוצה]

אמונה באל היא רגש דתי

הדת אמוציונאלית, לא משום שקיום המצוות מעורר את האמוציות, אלא משום שהאמונה שייכת לתחום הרגשי (לכן גם נהוג להשתמש בביטוי "רגשות דתיים"). אותם רגשות דתיים, הם אלה המדריכים אנשים לעשות פעולות (ואפילו חסרות הגיון), בשם הדת, מתוך שלהוב יצרים; הם אלה המביאים את האדם הדתי להתפלל בדבקות ומתוך המון רגש... דת היא עניין שברגש, בלב, באמונה... מסכימה אתך- כשאדם מבקש לו הוכחות לאמונה, או במילים אחרות- כשהאדם מתחיל לשאול שאלות- הוא עלול להגיע לידי "כפירה" באמונה. במילים אחרות: אמונתו עשויה להשתנות. אך, בעצם: מה רע בכך? מדוע שהאדם לא ישאל שאלות? מדוע שלא יבקש להבין? מה פשר ההוראה הזו "כזה ראה וקדש" שאנשים יוקיעו אותה, כאשר מדובר בכל תחום אחר, אך ברגע שמדובר בענייני דת הם ממהרים "לשלוף" אותה מהמותן? אתה יודע, שאפילו כאשר מדובר במערכת החינוך, במערכת החינוך הדתית בוחרים שלא ללמד תלמידים עובדות מדעיות הקשורות בלימודי התנ"ך (רקע היסטורי, תרבותי), ולו כדי שלא לעוררם לידי שאלות? אם נפקיע את זכות הידיעה והשאיפה להבנה, רק כדי שלא תתעוררנה שאלות (שהתשובות עליהן לא תמיד מן הפשוטות, ואולי אף מעוררות שאלות נוספות...) אזי צדק החכם באדם כשאמר כי "מותר האדם על הבהמה אין". הצעתי לך הסבר לאופן בו ניתן להבין את הכתוב בקהלת ג' כהטלת ספק (ולמעשה שלילה) בקיומו של עולם הבא. לא הצעתי להסביר את אותו עניין עליו שאלת בסוף דבריך האחרונים- אישי מדי...

 

[davidmaur]

על רגש אמונה ומדע

למה את מתכוונת כאשר את משתמשת במושג "רגש". כאשר מציגים בטלויזיה מראות מעוררי חמלה של משפחה עניה, אז זה מעורר רגש חמלה. רגש זה יכול להביא משהו לתרום כסף לאותה משפחה. זה עדיין לא אומר שההזדהות עם סבל האחר טבועה באותו אדם . מדת ההזדהות טבועה הרבה יותר עמוק בפנימיות האדם ואיננה זקוקה לטריגר חיצוני על מנת לצאת אל הפועל. כאשר מדברים על רגש דתי, למה מתכוונים: "נישוק מזוזה" , קריאת תהילים במטת חוליו של קרוב יקר, תרומה לישיבה להשקיט את המצפון? זאת לא דתיות במובן האמיתי של המלה. דתי אותנטי איננו זקוק לטריגר כדי לעורר אצלו רגשות דתיים מהבטן. החיבור לאלוקיו בא מהמימד הרוחני שבתוכו..החיבור והדבקות יכולים לעורר רגשות של התלהבות , אבל זהו by product. ההתרגשות הדתית הינה תוצאה של הרצון החופשי לדבקות באלוקים , היא בשום פנים הסיבה לאדיקות, למרות שאותה התרגשות יכולה להזין את האדיקות. כנראה שלא הבנת אותי , המאמין אינו חוקר את מושאי האמונה שלו כדי שלא להגיע לידי כפירה. מושא האמונה-אלוקים, עולם הבא, גהינם -אינם כוכבי לכת שניתן להוכיח את קיומם על ידי נוסחאות או התפלספות שכלתנית. המימד השכלי שבאדם אינו מסוגל ולא בנוי לתפוס את מהותם. ולכן הוא לא יכול להגיע לידי כפירה. כי יש באדם מימד רוחני המקביל למימד השכלי שאינו נפגש אתו לעולם המביאה את האדם להכרה מטא-פיזית עם מושאי אמונתו. הוא לא שואל שאלות שמקורם במימד השכלי כדי להבין שכלית דברים שאינם חלק משדה המחקר שלו. זאת הסיבה שאני מואס ובז לכל אלה (כמו סמינר ערכים וראש יהודי) המנסים להוכיח אמיתות של האמונה באמצעות כלים מדעיים. זהו לדעתי שרלטניזם ואחיזת עיניים . אני אשמח שתסבירי לי איך הפסוק מקהלת שולל את קיומו של עולם הבא, האם זו דעתך האשית או שהיא נסמכת על דעת פרשנים או חוקרי המקרא? כפי שאת יודעת אני יכול להבין את אותו פסוק במובן הפוך ממה שהבנת. למרות מה שכתבת בסוף אני אשמח לדעת למה התכוונת כאשר השתמשת במלים "חוויות אמפיריות" מבלי להיכנס לענינים אישיים.

 

[עננית נוצה]

לדבוק בו מאהבה...

מה שאני כיניתי "רגשות דתיים" הוא, למעשה, מה שאתה התייחסת אליו כנובע מהמימד הרוחני של האדם המאמין- החיבור, הדבקות והאהבה לאל. אולי לא בכדי מצווה היהודי: "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (מצוות הדבקות בה' מתוך אהבה מופיעה הרבה פעמים בתנ"ך)- החיבור לאל צריך שייעשה דרך הרגש, ללא מחשבות, תהיות וחקירות מיותרות. באשר לחלק השני של תשובתך- יודעת שהמאמין אינו מבקש לחקור ולהבין את אמונתו. דבריי הקודמים התייחסו למשפט שכתבת: "המשימה של הרציונאליסט לבקש הוכחות לביסוס האמונה יכולה להביא לייאוש ובסופו של דבר לכפירה למעט אם הוא מרמה את עצמו". אכן, הכרת מושאי האמונה היא הכרה מטפיזית- אני מאמינה כי לא ניתן להוכיחם הוכחה חד-משמעית רציונאלית. אפרופו אותם הסמינרים שהזכרת- הניסיון להוכיח אמיתות אמונתיות בכלים מדעיים נשמע מעניין... השאלה היא כיצד יעמדו דבריהם מול אנשים שיש להם מושג במקורות והם אף מצויים במדע... בהחלט אהיה מעוניינת לעיין בדבריהם ולהתרשם. לעניין אותן ה"חוויות" עליהן דברתי, כוונתי היתה לחוויות שלא ניתנות להסבר רציונאלי. את הפירוש האמור לקהלת ג' אשלח לך כמסר. אין הוא משלי, אלא מבוסס על דעות פרשנים וחוקרי מקרא שונים ומקובל עלי.

 

[davidmaur]

ענין של שפה

רוב המחלוקות נסובות סביב עינין של שפה. ולכן חשוב מאוד לברר איך כל אחד מפרש את המילון המשותף בשיח שביננו לפני שמתווכחים. לעניננו , הרגש הוא תגובה פסיכולוגית לאירוע מסוים ,ואיננו תופעה פרימאלית כמו החיבור והדבקות . הרגש יכול להזין או לחזק את הדבקות אבל איננה גורמת להופעתה. את יכולה להיכנס לאתר של ערכים או להשתתף בכנס שלהם ,שם תוכלי לשמוע על הנסיון העקר להוכחת אמיתות אמונתיות. אני יודע שבארה"ב הכנסיות האבנגליסטיות מנסות לפתח הוכחות לאמיתות אמונתיות בצורה דומה מאוד . לדעתי זה ביזבוז זמן ואפילו מטעה .

 

[nehud]

בחירה חופשית בסיס יצירת האבולוציה

המחשבה דוגמת "בחירה חופשית הינה -הגדרתית-הכרעה ללא שום נימוק או השפעה סביבתית. הבחירה החופשית באה מרצון חופשי ראשוני ללא שום תלות בגורם חיצוני " מציגה באופן סמוי מחשבה על חיים בתנאי וואקום ואו ברמה האלוהית. בו בזמן שסביב כל אדם בעל בחירה חופשית נמצאים מספר בודד של אנשים ,לפחות, אשר גם להם בחירה חופשית. כלומר הבחירה החופשית שלנו היא בכל רגע נתון להגיב באינסוף אפשרויות לאוסף הבחירות החופשיות סביבנו וזאת בהתייחס למטרת חיינו (מה שזה לא יהיה) התוצאה היא אבולוציה . גם הרמה האלוהית של הבחירה החופשית מגיבה לבחירות החופשיות של בני האדם ראה סיפור משה והוצאת המים מהסלע ואו סיפורי נביאי הזעם המצבעים על התגובה האלוהית לבחירה החופשית של בני האדם...שלא לדבר על אדם וחווה. לטעמי בחירה חופשית של אדם היא בכל רגע ורגע בהתייחס להוויה הנוצרת באמצעות מליוני בחירות חופשיות של מליוני בני אדם אחרים (מתעלם לצורך הדיון מבחירה חופשית של בעלי חיים וצמחים

) ומתוך הכוונה באמצעות מטרת החיים התוצר הוא האבולוציה . באהבה אהוד

 

[עננית נוצה]

התפתחות אבולוציונית בצד התפתחות תבונית-מוסרית

בני אדם אכן מונעים, כמו בע"ח אחרים, על-ידי דחפים וצרכים השרדותיים- חלקם מודעים יותר, חלקם פחות. יחד עם זאת- מוֹתר האדם מן הבהמה... האדם הוא יצור תבוני. בתור שכזה פעולותיו הן תוצר של בחירה חופשית שמקורה בשיקול דעת. בהחלט יתכן שנטיות מסויימות של בני האדם הן תוצר של התפתחות אבולוציונית. אז מה? האם בכוחה של עובדה זו להוות בסיס לגיטימי מוצק להתנהגות שיש בה כדי לפגוע בזולת? בודאי שלא! הרי תירוץ התנהגות מכורח נטיה, שמקורה בהתפתחות אבולוציונית, יתקבל כתירוץ עלוב ופתטי עד כדי גיחוך. לא בכדי גרסו חז"לינו: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו!". האדם הוא יצור יצרי (ולא רק מהבחינה המינית), אך הוא ניחן בכוח לכבוש את יצרו, ולהגבילו במקום בו חירותו שלו פוגעת בחירות זולתו, או מפקיעה אותה ממנו. האם גברים, בעלי הזדמנויות מיניות נמוכות, הם אכן ה-אנסים הפוטנציאליים? האם ההנחה הזו אכן אוששה באופן מדעי (לא קראתי את כל השירשור בפורום האבולוציה)? כלומר, אם נניח בחור "חנון" שממעט לצאת עם בנות, וחיי המין שלו דלים, האם בהכרח הוא זה המהווה אנס פוטנציאלי, בשל התסכול המיני והדאגה להרחבת מעגל פיזור הגנים שלו? ומה באשר לאותו דון-ז'ואן סידרתי, חתיך הורס, הרגיל לדרוש ולקבל מהבנות, עמן הוא יוצא, את סיפוק צרכיו המיניים? האם כאשר יתקל בתשובה שלילית, יוותר לבחורה, ולו מפאת העובדה שהגנים שלו כבר זכו לפיזור נאות? האם לא יקח את מה ש"מגיע לו" בכוח? האם ישנן תשובות מוחלטות לשאלות הללו? האם אכן הדאגה (שמקורה בהתפתחות אבולוציונית) לפיזור הגנים היא המקור לפעולת האינוס? או שמא מקורה בהפרעה אישיותית/ נפשית של היעדר היכולת לדחיית סיפוקים? של אגוצנטריות ורוע לב? וכיו"ב. אע"פ שמקובלת עלי התאוריה אודות השאיפה לפיזור הגנים- אצל בני האדם כמו אצל חיות אחרות- אין מקום, לדעתי, להחיל את התיאוריה הזו על פעולות, שמקורן בכשל בחשיבה ובהתנהגות המוסרית.

 

[angela8]

טוב

הטענה של הפסיכולוגיה האבולוציונית היא שכל מעשנו כמעט הם תוצאה של נטיות אבולוציוניות, ושהנטיות האלה הן היסודיות או האמיתיות (המילה המקורית לא זכורה לי) למעשה ואילו מה שאנו כביכול מודעים לו או מספרים לעצמנו אלה סיבות משוערות. הנטיות האבולוציוניות הן חזקות יותר על פי מה שהבנתי. זה אגב לא אומר שכל מעשה הוא מוצדק או מוסרי בגלל שמקורו נניח בנטיה אבולוציונית. אבל, אי אפשר להימנע מהתחושה שאפשר בהחלט להבין את המחקר הזה באופן מעוות: זה הטבע הגברי, ולמעשה אין הרבה מה לעשות. העניין הוא שחופש הבחירה הוא בפועל מועט. ברור שאפשר להתמודד עם היצרים או הנטיות האלה, אבל רוב בני האדם לא עושים כך וכנראה לא מסוגלים לעשות כך. כי הנטיות האלה חזקות- על פי הטענה האבולוציונית. הטענה שם כמובן הייתה שהשאיפה המרכזית באונס היא הצורך בפיזור גנים. מאחר ולא קראתי את כל המחקר וקשה לי בדיוק להסביר אותו (גם אני שאלתי את עצמי בדיוק את השאלה שלך. ההוכחות שם הן קצת אחרות ולא עד כדי כך ישירות.וכמובן לא מכסות את כל סוגי האנסים)- אבל על פי דעתם של מביני הדבר מאוד מבוססות.

 

[עננית נוצה]

חופש בחירה כמעצב חיים

מדוע, לטענתך, "חופש הבחירה הוא, בפועל, מועט"? לדעתי שלי (ובעניין זה מקובלת עלי עמדתם של גדולים ממני), חופש הבחירה שלנו אינו מוגבל (רק לכאורה), ובאמצעותו אנו מעצבים את דמות חיינו. קשה לי להסכים עם הטענה כי מעשינו הם תוצר של נטיות אבולוציוניות. יכולה לקבל את הטענה כי לנטיותינו בסיס אבולוציוני, אך יש פער עצום בין נטיות לבין התנהגות. זו האחרונה היא, באופן מוחלט, תוצר של בחירה, ובחירה מקורה בשיקול דעת שקדם לה. יצר מיני חזק הוא תוצר התפתחות אבולוציוני שתכליתו פיזור הגנים. קביעה שזהו הבסיס המדעי למעשי אונס, מתעלמת מגורמי התנהגות יסודיים ביותר. מוטב כי אותם "מביני דבר" יבחנו היטב את כל הפרמטרים הנוגעים ב"דבר", ולא יבודדו משתנים ויתייחסו אך ורק לאלה שבכוחם לשרת ולאשש את התיאוריה שלהם...

 

[angela8]

אני מאוד מסכימה איתך

באופן כללי נדמה כאילו חופש הבחירה של הרוב הוא מועט. צריך לבחור באופן מודע בחיים שיש בהם בחירה. זה לא אוטומאטי. כך נראה לי במבט כללי. אני מסכימה איתך מאוד לגבי סוף דברייך. התחושה שלי היא שהרבה מחקרים מסמנים עיגול סביב המטרה והבדיקה נעשית על פי ההשערה ולא על פי בחינת התופעה על כל מורכבותה. .

 

[עננית נוצה]

כשאת אומרת... למה את מתכוונת?

כלומר, כשאת מדברת על כך ש"חופש הבחירה של הרוב הוא מעט". לא ממש ירדתי לסוף דעתך באמירה הזו (שהופיעה גם בדברייך הקודמים). אשמח לדוגמאות שיבהירו לי את כוונתך. באשר לסוף דבריי- דברייך- דברינו הרי שזוהי תופעה מוכרת (ומוקצית מחמת מיאוס, לטעמי) במחקרים המתיימרים להתכנות "מדעיים", כאשר כל תכליתם היא, למעשה, לאשש את הנחת המחקר כמסקנה מראש.

 

[angela8]

טוב, אנסה להסביר

קל יותר לפעול על פי המכניזם מאשר על פי מודעות. אם אני מסתכלת על האנושות בכלליות אני רואה, שקל יותר להיכנס למלחמות, אלימות, מאשר לפנות לכיוון הפחות מכני ויותר מודע. בגדול, אני רואה שלאורך ההסטוריה אלה תופעות שלא הסתיימו, וזה בלי קשר לרמה התרבותית של האלימים השונים..(הגודמא הכי בנאלית הם הנאצים, אבל נדמה לי שכל תרבות חוטאת באלימות כלפי האחר) כלומר חופש הבחירה קיים שם לנו כבני אדם, אבל לא קל להשתמש בו. אגב, אם מותר לתת מחמאה לפורום הזה..הוא מרגיש לי כמו מעיין מים חיים......

 

[עננית נוצה]

באשר למחמאות- הרגישי חופשי לתת... ../images/Emo6.gif

אני מודה לך בשם הפורום ובשמי, ואוסיף שאת בהחלט תורמת את חלקך לתחושה הזו...

מבינה את הדוגמא שנתת (אע"פ שכוונת שאלתי, מתוקף הסוגיה בה עסקנו, התייחסה למישור הפרטי- האדם כפרט), אך שימי לב שהיא אינה סותרת את אלמנט הבחירה... מלחמות שפרצו במהלך ההיסטוריה, פרצו מתוך שיקול דעת (יתכן ושגוי, אך בכ"ז שיקול דעת), לשם השגת יעדים כאלה ואחרים. כל התנהגות אלימה, של תרבות כלשהי כלפי אחרת, מקורה במניעים אידאולוגיים, כלומר הבסיס שלה הוא "רציונאלי" (גם אם אינו עולה בקנה אחד עם הרציונאל שלי או שלך), תבוני. למרבה הצער, חופש הבחירה אינו מניב, בהכרח, בחירה בטוב. הלוואי וכך היה... משמעותו של חופש בחירה היא, שבידי האדם נמצאת יכולת ההכרעה כיצד ינהג- להכנע לאמוציות ולדחפים קמאיים; להיות חלק מקונפורמיזם חברתי/ לנהות אחר העדר; למרוד במוסכמות, להיות אותנטי וכיו"ב. נוכל לחדד את הדיון באמצעות העלאת דוגמאות להיעדר חופש בחירה, לטענתך, במישור הפרטי. ממליצה לך לקרוא את המאמר של ז'אן פול סארטר, "האקסיסטנציאליזם הוא הומאניזם" (יצא לאור בהוצאת "כרמל". בטוחה שתמצאי אותו בספריה בכל אוניברסיטה). לפי ההתרשמות שלי ממך, בטוחה שתמצאי בו עניין.

 

[angela8]

../images/Emo13.gif../images/Emo13.gif

ממ.. ההסבר שלי הוא קצת אחר, (אולי אני טועה אשמח למבט נוסף שיאיר על שלי) לדעתי אידיאולוגיה היא הכיסוי הרציונלי שמסבר את האוזן למעשה למימוש דחף שאני קוראת לו אוטומטי (כלומר זה שהכי קל לבצע אותו או לממש אותו) הדחף הוא אלימות.(או יותר בסיסי הייתי אומרת ההפרדה או דחיית האחר- לא רעיון שלי) ההסברים למימוש הדחף יהיו אידאולוגים דתיים, רציונליים כביכול..אבל ממה שאפשר לראות אלימות זו הדרך היותר "קלה" ושכיחה לפתרון סכסוך או מחלוקות. מה שאת קוראת לו שיקול דעת שגוי, אני קוראת לו למעשה כרוניקה של "מוות ידוע מראש" (על משל שם הספר של גרסיה מרקס) כלומר לא הייתה פה בחירה אמיתית אלא מן שקר עצמי... אבל בעוד אני כותבת אני רואה שאני מתבססת על הנחת מוצא כי האם הייתה בחירה או לא אני שוקלת על פי טיב המעשה... בכל אופן אני נשענת על ההנחה שבחירה באלימות או אכזריות כלפי הזולת מעידה על סוג מעשה "נמוך" יותר. או "חייתי" יותר. את אומרת משמעותו של חופש בחירה היא, שבידי האדם נמצאת יכולת ההכרעה כיצד ינהג- למעשה אם אני מבינה נכון את אומרת שלאדם יש פוטנציאל של בחירה. אך השאלה שלי היא "האם הוא משתמש בו? ושאלה נוספת.. האם עצם הפוטנציאל מספיק? אם הבנתי אז זה נכון ברמה המהותית. כלומר לאדם כמין יחידי יש פוטנציאל שאין לאף מין אחר. זה מן תנאי הכרחי אך לא מספיק. השאלה שלי היא האם את למעשה חותרת למשהו אחר במשפט הזה. יש לי הרגשה שכן ולא הבנתי אותך לעומק. דוגמאות לעניין חופש הבחירה יש למכביר. אני רוצה לצעוד לאט אגיע לזה בהמשך. אחפש את הספר שהמלצת עליו נדמה לי שבתיכון למדנו את סארטר.

אני זוכרת משהו מעורפל

 

[עננית נוצה]

../images/Emo2.gif

אם אידיאולוגיה, לטעמך, היא אך ורק רציונליזאציה למימוש דחפים קמאיים- הרי שהאדם הוא לא יותר מאשר אוטומאט משוכלל, היודע כיצד לייפות את החלטותיו כדי להסוות את מניעיו האמיתיים. והנה, בזאת גימדת את האדם לכדי יצור עלוב נפש, שמעלתו פחותה אף משל שאר הברואים- להם לפחות נותר "היושר הפנימי". בהחלט אפשר שניתן להסביר חלק מפעולותיו של האדם, כנובעים מדחפים בסיסיים המשותפים לו ולשאר הולכי על ארבע- בסופו של דבר, גם האדם הוא בעל-חיים (מקווה שלא פגעתי ברגשותיו של אף אחד...

). ההבדל בינינו ל"בינם" הוא שאצלנו הבחירה מובנת ומנומקת. יחד עם זאת, בני אדם אמורים לרסן את עצמם מלהיכנע לדחפים הקמאיים; המערכות הדטרמיניסטיות (דת, חוק ומוסר) תכליתן לשמור על החברה מפני אותם אלה המתקשים בכך באופן מיוחד. באשר לדבריי בעניין משמעותו של חופש הבחירה; ובכן- פשוטו כמשמעו! כאשר טענתי כי "בידי האדם נמצאת יכולת ההכרעה כיצד ינהג""- ממש לכך התכוונתי. לא באופן פוטנציאלי, אלא הלכה למעשה. החיים של כל אחד מאיתנו מורכבים ומעוצבים מסך כל בחירותינו. הבחירה היא כורח מתמיד. בקשתי כי תביאי דוגמאות הממחישות היעדר חופש בחירה במישור הפרטי, היא לשם קידום הדיון צעד אחד קדימה, כדי שנוכל לחדד את בחינת חופש הבחירה באמצעות דוגמאות קונקרטיות, העשויות להצביע על כלל בעניין זה. אפרופו סארטר. נודע לי כי יש המלמדים אותו בתיכון במגמת סיפרות מוגבר. אך שם מלמדים את אחד ממחזותיו. המאמר שאליו הפניתי אותך הוא עיוני פילוסופי, והוא נחשב לאחד המאמרים החשובים של הפילוסופיה האקסיסטנציאליסטית. תקראי, תקראי! זה קשור לנושא בו אנו דנים. בעבר, אגב, כתבתי ביקורת על חלק מדבריו של סארטר במאמר הנ"ל, אך ככל שאני חושבת עוד ועוד על דבריו, אני דווקא נוטה לקבלם. נו, תקראי! יהיה כיף לדסקס אתך על הכתוב שם.