תהיות

ההבנה היא דרגה גבוהה יותר של הידיעה

ידיעות שייכות לתחום העובדתי. ההבנה היא דרגה גבוהה מן הידיעה ומבוססת עליה (קרי: על נתונים עובדתיים). עובדתית אתה יכול לדעת דבר מה, אך בד בבד אינך מבין אותו. אם נשתמש בדוגמא שהבאת: אדם עשוי לדעת כי עולמנו מורכב מאטומים, ושאלה מורכבים מפרוטונים, נויטרונים ואלקטרונים. נפליג ונניח שהוא אפילו יודע כי חלקיקים אלה (שבעבר אכן נחשבו לחלקיקים היסודיים) מורכבים מקווארקים. אבל מה? מעבר לידיעת העובדות, הוא נעדר כל הבנה באשר ליחסי הגומלין בין המרכיבים הללו, באשר למבנה המערכת כולה ותפקידו הסגולי של כל אחד ואחד מהם בתוכה. אם כך, אצל אותו האדם הידע העובדתי קיים- הוא יכול "לשלוף" ידע זה ובכך להפגין "ידענות" מרשימה- אך חסרה לו הבנת הידע, שהיא הדרגה הגבוהה יותר. לאדם יש ידע- ידע מוגבל. חשוב שירכוש לעצמו עוד ועוד ידיעות (ע"י כך שיוסיף וילמד), מתוך מודעות לכך שלעולם לא יוכל להקיף, בימי חלדו הקצרים, אלא אחוז מוגבל מתוך הידע הקיים. חשוב, אפילו יותר, שהאדם ישתדל להבין את אותם הדברים שהוא יודע, כי הכח ("השליטה", כדבריך) האמיתי לא אצור בידע של הנתונים העובדתיים כשלעצמם, אלא בעצם הבנתם. חשוב שיבין כי דברים מסויימים ישארו בחזקתו לעולם כידיעות עובדתיות, אשר מפאת מגבלותיו האנושיות לא יצליח להבינן... בעניין האמונה- אכן הוכחות חותכות אמפיריות אין- לא למאמין ולא לשולל. בעניין הזה,לדעתי, מה שחשוב הוא לא ההתעסקות הסמנטית בהבנה/ ידיעה אלא הבנת הצורך בסובלנות לדעותיו של האחר, על-אף הלגיטימיות שבהתפלמסות.
 

hilabarak

New member
טוב אני רק אוסיף שבעיי חוסר ידיעה

מובילה לא רק לסובלנות לדיעות הזולת, אלא גם לסובלנות לחיים עצמם (נובע מהבנה שאינך באמת יודע מה יקרה, אלא רק משער), וסובלנות לתהליכים (כי אין ממש ידע, אלא תהליך מתמשך של הבנה) וסולבלנות לחקריה (אם ההבנה היא קריטית, אז תמיד כדאי להמשיך לחקור ולא לאבד סבלנות) וכולי. אבל הבסיס לכל אלו ולאלמנטים אחרים, הוא בעצם הוויתור על ההצמדות לעובדות, שכן מאחורי כל עובדה, ייתכן מחקר שלם. אני מסכים שאין משמעות אמיתית להתעסקות בתחום הסמנטיקה, כמו בהבחנה שהבסיס לכל סובלנות/סבלנות הוא חוסר הידיעה - ההבנה שכל דבר שנראה לנו כעובדה (אפילו תחושת כאב הבטן שאנו חשים בצורה עובדתית לכאורה) נתונה לפרשנות וברת חקירה.
 

angela8

New member
כתבת

האבולוציה היא לא ממש תאוריה מדעית (היא יותר פרדיגמה) ולא ממש "הוכחה" מעבר למקרים ספציפיים כאלה ואחרים. כמו כן, מאוד קשה להפריך אותה, לכן הערך ה-"מדעי" הטהור שלה נראה קצת מפוקפק בעיני. אשמח אם תוכל להסביר את זה יותר לעומק.
 

FourthWay

New member
אבולוציה...

המונח "מדעי" הוא מונח בעייתי. במשך השנים ניסו למצוא כל מיני הגדרות למה זו בדיוק תאוריה "מדעית", וההגדרה הזאת משתנה עם הזמן. זה התחיל מפוזיטיביזם (במאה ה-19) שהגביל מדע רק למה שניתן לראות ולבדוק באופן ישיר. התעניינו רק באיך ולא במדוע. אח"כ באו הוגים כמו פופר וקון שהרחיבו את מושג המדע. פופר, למשל, קבע שתאוריה חייבת ליהות ניתנן להפרכה כדי שתחשב מדעית. ושהחקירה המדעית היא שורה של הפרכותף ולא של "הוכחות" דווקא. קון דיבר על פרדיקמות מדעיות ואיך שהן משפיעות על החקירה המדעית הספציפית בכל מקרה, בלי להכנס יותר מדי לעומק של פילוספית המדע או של תורת האבולוציה, לפי מיטה הבנתי - יש המון "חורים" בתאוריה האבולוציונית, ואף שהיא אלגנטית מאוד, הרי היא לא ממש "הוכחה" מבחינה מדעית גרידא, וגם קשה מאוד להפריך אותה, מכיוון שתמיד ניתן לטעון משהו לגבי תהליכים רנדומליים ומוטציות מקריות וכו וכו. יש טיעונים בעדה וטיעונים נגדה, יש מקרים בהם ניתן לראות הליכים אבולוציוניים פועלים - אבז זה בעיקר בגופים מאוד פשוטים וראושניים. לעומת זאת, ביצורים גבוהים יותר אנחנו לא ממש רואים את התהליכים האלה מתרחשים ורק יכולים להסיק עליהם. בכל מקרה, האבולוציה היא תאוריה - והיא פשוט מקובלת היום, כפרדיגמה שולטת. אבל אין היא "אמת" - אפילו לא אמת מדעית (עד כמה שכזאת יכולה להיות) דני
 

angela8

New member
אגב

המדע לא מיחס לגנים רצונות. אנחנו עושים את זה בגלל טיבנו (הצורך ליחס כוונות סיבות ותצאות לכל דבר) אבל ברגע שהגן כבר קיים או ה"חיים" שנוצרו באקראי קיימים הם כבר ימשיכו את עצמם מתוקף המנגנון שלהם שטבוע בהם להמשיך את עצמם.
 

angela8

New member
מממ

מעניין. אני לא ככ בטוחה לגבי "תהליך אבוליוציוני מכניסטי אינו יכול להיות רנדומלי דהיינו מקרי". אם אני מבינה נכון יש מקריות על פי התיאוריה האבולוציונית. אבל את זה צריך לשאול אבולוציונים מומחים... גם אני חשבתי על כך. איך מקריות מסתדרת עם חוקיות. לגבי "אם הבחירה החופשית היא משהו שאני צריך לעמול קשה בשבילה, מאפה נובעת החלטה לעמול קשה להשיג את הבחירה החופשית" שאלה מצויינת. אבל זה שאין לה תשובה כרגע (שאני יכולה לחשוב עליה..) לא אומר שזה לא כך. יש בעיני אלמנט לא ככ מוסבר, ואולי גם הוא כן יכול להיות מוסבר על ידי ה"אבולוציה" או ה"טבע" מכיוון שהתפתחות התודעה והבחירה אצל האדם גם היא חלק מהטבע. זה לא מיחוץ לטבע אבל כמו שאתה אומר, מכיוון שצריך להילחם על זה לא כולם רוצים.. אבל יש כאלה שכן מחליטים. מממ..לגבי הסוף "ואם מניחים שנכונה התאוריה של האבולוציה אז אבד הקלח על התאוריות היפות המשבחות את הבחירה החופשית. פשוט אין דבר כזה. מצד שני אם לא נכונה התאוריה , יש מקום לדיון על אופיה ומקומה של הבחירה החופשית" אנטואיטיבית אני לא מסכימה. אני רואה את הדברים כלא דיכוטומים. הטבע אגב מקיים סתירות (הקוונטים, או האור שהוא גם גל וגם חלקיק) אבל אני בנתיים שוברת על זה את הראש אז אין לי ממש תשובה.
 
רק כדי לעשות מעט סדר...

נראה לי שיש כאן בלבול כלשהו בהבנתם של תהליכים אבולוציוניים. על-פי התיאוריה האבולוציה היא אכן תוצר של תהליכים רנדומאליים. בבית גידול Y ובתנאי סביבה X רק אותם הפרטים שהמבנה הגנטי שלהם איפשר הסתגלות לתנאי הסביבה, רק הם שרדו. אלה ששרדו התרבו ביניהם, וכך נוצר זן של בעלי מבנה גנטי מותאם לתנאי הסביבה. נניח שפרצה מגיפה (או כל שינוי אחר של תנאי הסביבה) בבית הגידול Y. רק אותם פרטים שהמבנה הגנטי שלהם איפשר עמידות/ חסינות מפני מחוללי המגיפה, רק אלה שרדו. ושוב- אלה התרבו ביניהם ותוצר ההתרבות הוא זן העמיד בפני מחוללי אותה המגיפה. כיצד נוצרת החסינות/ העמידות הזו במבנה הגנטי? החסינים הללו הם בעלי מוטאציה (שמעצם מהותה היא רנדומאלית לחלוטין) במבנה הגנטי שלהם. עמידותם בהשתנות תנאי הסביבה היא תוצאה משונותם הגנטית ולא הסיבה לה. האבולוציה הוא תהליך ברירה טבעית, שתוצאתה היא השרדותם של החזקים- המותאמים ביותר לתנאי הסביבה. האבולוציה היא תוצאתית לא מונחית תכלית. מעבר להסבר הנ"ל יש קשיים מסויימים בתיאוריה כפי שהיא, אך לא בטוחה שהם מענייננו כאן- שהרי לא במהות האבולוציה עסקינן כי אם בבחירה החופשית. לדעתי, כאמור, תהליך הברירה הטבעית (קרי: האבולציה) אינו עומד בסתירה לרעיון הבחירה החופשית. ארחיק לכת אפילו ואומר, שלדעתי אין כל קשר בין שני הדברים הללו, וכל ניסיון לקשור בינהם יש בו סכנה חברתית אמיתית בהיותו מהווה בסיס לגיטימי לסוגי התנהגות חייתית (או שמא נאמר: יצרית) שלוחת רסן, והסרת אחריות העושה מעם מעשיו. את הנימוק לעמדתי שטחתי בהודעותיי הקודמות.
 

angela8

New member
התשובה שלך מבהירה לי הרבה

לגבי אבולוציה. לגבי בחירה חופשית.. פחות. מכיוון שבעיני החופש של האדם הוא לא "לטעות" או למעשה לבחור בדבר ה"נגזר מהטבע החייתי שלו" שכן הרי החתול למשל לא בוחר בנהגי חתול. גם לגביו (החתול) אפשר היה לטעון שלכאורה יש בפניו את הברירה לבחור באופן חופשי אבל הוא פשוט לעולם אינו עושה כן. בעיני החופש הוא לפעול באופן מוסרי, שאיננו פועל אוטומטי מ"טבענו החייתי" זה בעיני מותר האדם. ובעניין הזה אני חושבת כמו דני.
 

davidmaur

New member
בחירה חופשית או אבולוציה

אני מציע להפנות את שאלת הרנדומליות בתהליך האבולוציה בפורום "אבולוציה", אולי שם תקבלי תשובה. דרך אגב שאלת את עצמך, למה הדתיים מתנגדים לאבולוציה חוץ מזה שהוא נוגד "לכאורה את מעשה הבריאה"? כי ההוכחה הטלאולוגית לקיומו של האל מתבססת על החוקיות המופלאה של הטבע ולא יתכן שעון ללא שען שתכנן ויצר אותה. והנה באה האבולוציה המסבירה את קיומו של עולם החי על בסיס אינסטינקט ההישרדות הטבוע בכל בעל חי. חוקיות ללא אל מתכנן ומהנדס. לגבי שאלת הבחירה החופשית האם חלק מהטבע, אני חושב שבעבר התנסחתי ארוכות על הסוגיה . כתבתי אז שלא תתכן בחירה חופשית כהתפתחות של הטבע באופן אבולוציוני. בחירה חופשית הינה -הגדרתית-הכרעה ללא שום נימוק או השפעה סביבתית. הבחירה החופשית באה מרצון חופשי ראשוני ללא שום תלות בגורם חיצוני. ולכן הבחירה החופשית איננה חלק התהפתחות של הטבע. זה משהו שמחוץ לחוקי הטבע. זהו הצלם אלוקים שטבע האל באדם. זהו מקור החטא הקדמון של האדם הראשון ורצח אבל על ידי קין וזהו מקור מעשיהם הטובים של נח ואברהם. מי שאינו מאמין (האתאיסט) אינו יכול בשום פנים ואופן להאמין בקיומה של הבחירה החופשית. אי לכך מי שדוגל בדטרמיניזם מכניסט אינו יכול לקבל כהנחה את קיומה של הבחירה החופשית.
 

angela8

New member
מממ

אלוהים אומר לקיין הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ אליך תשוקתו ואתה ותמשול בו. אמצד שני נאמר: הכל צפוי והרשות נתונה. שנשמעים כמו סתירה פנימית. אם הכל צפוי, איפה הבחירה? אם לפתח חטאת רובץ איך נמשול בו? הטענה של האבולוציה היא שאין שען מאחורי ה"שעון"- דהיינו הטבע. זה לא סותר לדעתי. מכיוון שהעובדה שיש חוקיות (מופלאה למדי) לא אומרת שיש כוונה. בכל אופן נדמה לי שההתנגדות הרבה לאבולוציה היא בעיקר בגלל שהיא מציגה בני אדם כפועל יוצא של דחפי הישרדות בעיקר וזה גורס מעט מאוד בחירה. העניין הוא שאתה צודק. צריך להגדיר מהיא בחירה. זה לא מושג ככ פשוט. אתה טוען שבחירה היא למעשה הכרעה ללא שום נימוק או השפעה סביבתית וללא תלות בתנאים חיצוניים או פנימיים מגבילים. אני חושבת שזה הרבה יותר מורכב. אבל קודם כל בהגדרה שלך יש שני אלמנים שהראשון שבו לא מובן לי. הכרעה ללא נימוק|סדגש זה נשמע לי כמו הכרעה שרירותית. וכל החשיבות שרואים בבחירה חופשית היא דווקא הנימוק. אחרת מה עניין ההכרעה? דבר שני הוא החופש-|תלות בתנאים תלות בתנאים יחסית. הרי אנחנו תלויים בתנאים פיזיים זה ברור. (לא נוכל להחליט לעוף רק מכוח רצוננו..תלות ראשונית היא תלות במגבלות הפיזיות. וברור שיש לנו תלות יחסית בתנאים חיצוניים אחרים (חוקים חברתיים שמגבילים לכאורה את החופש שלנו.) והשאלה שלי היא מה משמעות החופש בבחירה חופשית כאשר מדובר על "אדם" בעל מימד מוסרי? (חזרנו לחטא שמוזכר בתחילת דבריי.)
 

davidmaur

New member
ועוד על בחירה חופשית

הכל צפוי והרשות נתונה אכן כולל סתירה פנימית שניתן ליישבה במספר דרכים. למשל לפי תורתו הכלכלית של אדם סמית אשר גרס שדוקא כאשר נותנים חופש פעולה כלכלי לאדם הבודד, אז השוק מציית למספר כללים שניתן לחזות אותם מראש. דרך שניה , למה הדבר דומה , לרופא שרואה שהחולה שלו ממשיך לעשן סגריות למרות שהזהירו שהוא עלול למות. אומנם הרופא לא תכנן בפועל את מות החולה אבל צפה בוודאות שהוא הולך למות. תחזית המוות לא פגעה כהוא זה בחופש הבחירה של החולה. דרך שלישית היא הדרך התאולוגית. הכל צפוי והרשות נתונה אכן כוללת סתירה לוגית בעיני האדם אבל לא בעיני האל שאינו כבול בחוקי הלוגיקה. הכרעה ללא נימוק איננה שרירותית.הכרעתי להפגין נגד צער בעלי חיים לדוגמה איננה תוצאה של הטלת קוביות אלא זה בגלל שאני מתחבר עמוקות בנושא של בעלי חיים. ולחיבור הזה אין שום נימוק לוגי. נכון שטווח הבחירה מוגבל בגלל תנאי הסביבה , אבל עדיין קיימות אין ספור אפשרויות בטווח המצומצם שנותר. האקזיסטנציאליטים יגידו שהאדם מממש את עצמו מתוך קרקע הקיום שלו. לגבי שאלתך האחרונה "מה משמעות החופש בבחירה חופשית כאשר מדובר על "אדם" בעל מימד מוסרי?" , תשובתי היא שאדם אינו נולד עם מימד מוסרי אלא הוא בוחר בבחירה חופשית להיות מוסרי. המימד המוסרי איננו תנאי חיצוני המגביל את הבחירה החופשית של הפרט אלא הוא הוא הבחירה החופשית.
 

angela8

New member
אני רק אתמקד כרגע

בעניין קטן מפאת השעה.
הכרעה ללא נימוק איננה שרירותית.הכרעתי להפגין נגד צער בעלי חיים לדוגמה איננה תוצאה של הטלת קוביות אלא זה בגלל שאני מתחבר עמוקות בנושא של בעלי חיים. ולחיבור הזה אין שום נימוק לוגי נימוק יכול להיות גם לא לוגי, אלא רגשי. או דתי. החשוב הוא שמאחורי החלטות של בני אדם עומד נימוק. ולעיתים רחוקות הם מטילים קוביה כדי לקבל אותן ועוד עניין קטן אמרת תשובתי היא שאדם אינו נולד עם מימד מוסרי אלא הוא בוחר בבחירה חופשית להיות מוסרי. זאת בעיני שאלה. אני אינני יודעת.לדעתי מוסריות לא צומחת מהאין. אם היא מתפתחת ב"אדם" (המרכאות כי הכוונה באדם כמהות, ולא באינדיווידואל כזה או אחר.) כנראה שהוא הגיע איתה. לילה טוב בנתיים.
 

davidmaur

New member
החיבור הוא הנימוק

כאשר אני מתחבר לנושא של צער בעלי חיים, החיבור הזה הוא מה שאת קוראת נימוק אבל אין מאחורי נימוק זה כלום. זה יכול להיות משהו רגשי דתי או רוחני כפי שאת אומרת אבל את לא יכולה להסביר למה דוקא התחברתי לזה.התחברות היא הנימוק. לעומת זאת כאשר אני אוכל לחם, מאחורי פעולת האכילה קיים נימוק פיזיולוגי: תחושת הרעב. המוסריות לא צומחת יש מאין אלא היא נובעת מההתחייבות המוסרית הנוצרת מהיות האדם ייצור חברתי.
 

angela8

New member
אני לא מבינה למה הכוונה

אין בזה כלום. כאילו רק נימוק שכלתני או הגיוני... (מה זה בכלל? יש כזה דבר היגיון? אולי זה בכלל משהו יחסי לגמרי?) הוא משהו וכל השאר זה כלום? הדוגמא שלך לדעתי איננה טובה. אתה אוכל לחם כחלק מהצרכים הביולוגים שלך לחיים. או לשרוד. זה לא נימוק זה הכרח. השאר זה בסה"כ הסבר שלך להכרח כל שהוא. לדעתי התנהגות מוסרית גם היא הכרח. העובדה שאנחנו יצורים מוסריים מחייבת. זו דעתי. זה מה שהולך ומתבהר לי מהדיאלוג או רב שיח הזה.
 

davidmaur

New member
על הכרח וצורך

נימוק הוא כל הסבר-שכלתני,הגיוני,רגשי,דתי,ביולוגי וכו'-לתופעה מסוימת. עכשיו מאחורי נימוק משני יכול לעמוד נימוק ראשוני או משני לנימוק ראשוני וכן הלאה עד שמגיעים לנימוק שאין מאחוריו כלום. בדוגמא שנתתי ,הנימוק לנסיעה שלי לככר החתולות בירושלים הוא הפגנה למען בעלי חיים והנימוק להפגנה הוא החיבור הרגשי לצער בעלי חיים שהוא הנימוק הראשוני ואין שום נימוק מאחוריו. החיבור הזה הוא הכרעה החופשית המבטא את חרותי כאדם. עצם פעולת האכילה שלי איננה הכרח. עובדה שאני צם ביום כיפור או שאני יכול להחליט לשבות רעב למען בעלי חיים. הצורך שלי לאוכל איננו משעבד אותי לאכול כמו שהצורך שלי לפזר את הגנים שלי אינו מחייב אותי לאנוס את הנערה הבאה שאפגוש. גם התנהגות מוסרית איננה הכרח למרות שיש לי ההתחייבות להתנהגות מוסרית. יש לי את הבחירה החופשית לדחות את חובתי המוסרית ולהתנהג באופן בלתי מוסרי. לייבוביץ' היה אפילו יותר קיצוני ממני וחשב שאין שום התחייבות להתנהגות מוסרית אלא המוסר או כפי שקרא לו ערך כבוד האדם הוא ערך שאני יכול לבחור בו באופן חופשי לחלוטין או למאוס בו באופן באותה מדה.
 
צודק לייבוביץ'...

מוסר אינו חוק, שהעובר עליו נענש- זהו ערך. לכן אנו מדברים על ערכי מוסר. יחד עם זאת, גם לדעתי אכילת הלחם נעשית כצורך, בעוד ההפגנה למען בעלי החיים דוקא היא מתוקף בחירה חופשית. גם אם אתה צם בכל אחד מן הצומות- ואפילו בכל שני וחמישי- הרי שהצום הוא מעשה מתוך בחירה- בחירה לוותר על הצורך, מתוקף נימוקים דתיים.עם זאת, הרי לא תצום לנצח, שהרי הגוף צריך את שלו, ואם אין לחם- אפילו תורה אין! באשר להפגה בעד בע"ח (נגד התאכזרות/ ניסויים בבע"ח וכיו"ב), הרי שלכך אתה יכול לתת נימוקים עמוקים יותר מאשר "חיבור רגשי" ודומיו. כמי שאוהבת מאד בע"ח, יכולה בהחלט לחשוב על כמה שכאלה...
 

davidmaur

New member
על חוקים ערכים ונימוקים ראשוניים

החוקים מגשימים ערכים ותקפות החוק קשורה לערך שהוא מגשים. צום ביום כיפור הינו רק דוגמא למצב של וויתור על צורך גם אם הוא לזמן מוגבל. אין בעיה להביא לדוגמא מקרה של וויתור על צורך תמידי למען מטרה מסוימת כמו למשל שביתת רעב. ישנם סטואציות שבהן התורה מורה על עיקרון "ייהרג ולא יעבור" ודוחה את העיקרון "ונשמרתם לנפשותיכם". לגבי נימוק עמוק יותר מאשר "חיבור רגשי", הדבר לגיטימי בהחלט. בסופו של דבר את מגיעה לנימוק ראשוני שאינו נגזר משום נימוק אחר. זהו הנימוק שהוא פרי ההכרעה של הבחירה החופשית.
 
מסכימה אתך

שביתת רעב היא אכן דוגמא למקרה של ויתור מוחלט על צורך (בניגוד לצום המוגבל לפרק זמן קצוב). ההיסטוריה יודעת לספר על שביתות רעב לא מועטות, אך רק על מְתי (בהקשר זה ניתן לומר גם מֵתי...) מעט שהלכו עד הסוף עם הויתור המוחלט הזה על הצורך באוכל. מכאן, שהלכה למעשה הויתור על הצורך הוא כמעט בגדר הבלתי אפשרי. באשר לעקרון שקבעו חכמים (לא התורה) "ייהרג ובל יעבור", לי תמיד היה קשה מאד עם העיקרון הזה. אמנם זה כבר לא קשור לדיון הנוכחי שלנו, אך... ערך החיים הוא עליון, לטעמי, על כל ערך אחר. כמובן שהקביעה הזו אינה מוחלטת וניתן לפתח דיון ענף בנושא (וכמובן שבקלות אני עשויה להתפתות לכך...
), אך "בגדול" זו דעתי.
 

davidmaur

New member
ערך חיים כערך עליון

ערך החיים הוא עליון לטעמך , אולם זאת דעתך הפרטית והרבה אינם מסכימים אתך ולאו דוקא אנשים דתיים. השאלה האם תסכימי שבנך או בתך או מי שיקר לך יתגייסו לצבא ויסכנו את חייהם למען בטחון המדינה. אם תסכימי אז כנראה שערך החיים איננו עליון אצלך. אם לא תסכימי, אז תצטרכי גם לשאת באחריות בחירתך ולקבל שגם אחרים לא יסכנו את חייהם גם במחיר חורבן המדינה. זאת רק דוגמה להשלכות לבחירת ערך החיים כערך עליון . אין לי בעיה למצוא דוגמא אחרת כמו לעמוד בצד ולא להתערב במקרה שאת צופה באונס על מנת לא לסכן את חייך.
 
החיים כערך עליון

אין לי כל יומרה להציג את דעתי כדעה האבסולוטית- זוהי הדעה הפרטית שלי ומכבדת ויכולה לחיות גם עם קיומן של דעות שונות ממנה. בדבריי הקודמים ציינתי, שקביעת "החיים כערך עליון" איננה בבחינת קביעה מוחלטת- זוהי קביעה כללית מאד המזמנת בעקבותיה התדיינות פילוסופית. החיים כערך עליון- החיים של מי? האם הכוונה רק לחיי שלי? האם לא אקדים את חשיבות חיי ילדיי אפילו על-פני חיי שלי? האם ערך זה מתייחס לחיי העם בארצו- ומשום כך אף אניח לבניי שיתגייסו לשירות צבאי למען המדינה? ועוד כהנה וכהנה אפשרויות. באשר לקביעת התורה "לא תעמוד על דם רעך" (דוגמת האונס שהבאת), מניחה שבמידה ואתה מצוי במקורותינו, אתה ודאי מודע גם להתפלמסות של חכמינו באשר לשאלת כוונת החוק ומשמעותו- בהתייחס למין האדם המצוי בסכנה, למועד האירוע ועוד. כלומר, גם חוק זה לחלוטין אינו חד-משמעי. ואפרופו להערתך "...ולאו דוקא אנשים דתיים". אינני מייחסת דעה או עמדה אחידה לא ל"דתיים" ולא ל"חילוניים". לא אלה ולא אלה מקשה אחת מבחינת השקפות עולם, אמונות ודעות. אגלה לך שאני עצמי דשדשתי זמן מה בין שני העולמות, עד שתהיותיי ולבטיי הטילוני אל הצד האחר (כל קשר לביטוי "הסיטרא אחרא" בהקשר זה הוא מקרי לחלוטין...
).
 
למעלה