תהיות של ט´ באב...
אכלתי היום ארוחת צהריים עם קולגה מהמשרד שנחשב ידען גדול בכל מה שקשור בתולדות האיסלאם ובשורשי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ובצל שפיכות הדמים והאימה של החודשים האחרונים, ולאור הכיבוש "הבלתי נמנע"; שוחחנו על מקור יצר ההתאבדות ההרסנית והמפלצתית של הפלסטינים בשם אללה. ולמרות שכולנו מסרבים להבין ולקבל התאבדות שגוררת עימה מוות של חפים מפשע, ואף על פי שהחברה הנאורה שלנו מוקיעה רצח שאינו מבחין בין גברים, נשים וילדים; האיש ציין את הנכונות של העם היהודי בעבר "למות על קידוש השם", אם כי גם אז החברה היהודית נחלקה בדעתה בסוגייה זו. ואז הוא סיפר, שפעם הוא קרא במוסף הספרותי של אחד העיתונים, על ביריון שעיר ומגודל שניחן בכוחות על-אנושיים, ובסיוע משמיים יצא להילחם נגד כובש זר ואכזרי. הוא התגרה בהם ללא הרף, שרף להם את השדות, ניפץ להם את שערי הערים והיכה בהם שוב ושוב בוק על ירך. וכמעשה התגרות אפילו נשא את אחת מבנותיהם לאישה, בציווי אלוהי כמובן. ובכן, הבחור שלנו... המסכן..., בגלל חיבתו האובססיבית לנשים ובגלל חרמנותו היתרה, וחוסר יכולתו לעמוד בפני פיתויים ולדחות סיפוקים – אכל אותה. אויביו גברו עליו בעורמה ועצרו אותו. בהמשך, שללו ממנו את כוחו, את כבודו ואת מאור עיניו; ועינו אותו עד זוב דם ועד אובדן כל תקוה. כדי לשים אותו ללעג בפני ההמון, ערכו האויבים משתה גדול וקשרו את הביריון שלנו לעמודי האולם שבו נערך המשתה. היו שם אלפים – גברים ונשים, זקנים וילדים. ההשפלה והעלבון היו גדולים מנשוא. ואז, החליט ביריוננו ש"תמות נפשי עם פלישתים" ומוטט את עמודי הארמון על כל יושביו. "והיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו". לא ברור לי, האם עשה את זה מתוך חוסר אונים וחוסר תקוה, כדי לנקום את עלבונו ואת השפלתו; או שמא מתוך שליחות אלוהית להקריב את עצמו ולתת את נפשו כדי להרוג כמה שיותר אויבים. מי שמעוניין בסיפור האמיתי ובשלימותו, זה נמצא בספר שופטים, פרקים י"ג עד ט"ז. אין בסיפור הזה כמובן, כדי להצדיק את הפיגועים המפלצתיים ואת המתאבדים המתפוצצים הרצחנים והשפלים; ואין בו גם כדי לערוך השוואה כלשהי או הקבלה כלשהי. אבל, אצלי לפחות, זה מעורר תהיות. כי אנחנו תמיד רוצים לראות את עצמנו כשמשון, אבל לעולם לא נהייה מוכנים לראות את הפלסטינים במקומו. ואולי... מי יודע... ייתכן שזו עוד אחת מהסיבות (מני רבות) שבגללן – לאט לאט אמנם – עמודי הבניין שלנו מתמוטטים על כולנו... סקסופון
אכלתי היום ארוחת צהריים עם קולגה מהמשרד שנחשב ידען גדול בכל מה שקשור בתולדות האיסלאם ובשורשי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ובצל שפיכות הדמים והאימה של החודשים האחרונים, ולאור הכיבוש "הבלתי נמנע"; שוחחנו על מקור יצר ההתאבדות ההרסנית והמפלצתית של הפלסטינים בשם אללה. ולמרות שכולנו מסרבים להבין ולקבל התאבדות שגוררת עימה מוות של חפים מפשע, ואף על פי שהחברה הנאורה שלנו מוקיעה רצח שאינו מבחין בין גברים, נשים וילדים; האיש ציין את הנכונות של העם היהודי בעבר "למות על קידוש השם", אם כי גם אז החברה היהודית נחלקה בדעתה בסוגייה זו. ואז הוא סיפר, שפעם הוא קרא במוסף הספרותי של אחד העיתונים, על ביריון שעיר ומגודל שניחן בכוחות על-אנושיים, ובסיוע משמיים יצא להילחם נגד כובש זר ואכזרי. הוא התגרה בהם ללא הרף, שרף להם את השדות, ניפץ להם את שערי הערים והיכה בהם שוב ושוב בוק על ירך. וכמעשה התגרות אפילו נשא את אחת מבנותיהם לאישה, בציווי אלוהי כמובן. ובכן, הבחור שלנו... המסכן..., בגלל חיבתו האובססיבית לנשים ובגלל חרמנותו היתרה, וחוסר יכולתו לעמוד בפני פיתויים ולדחות סיפוקים – אכל אותה. אויביו גברו עליו בעורמה ועצרו אותו. בהמשך, שללו ממנו את כוחו, את כבודו ואת מאור עיניו; ועינו אותו עד זוב דם ועד אובדן כל תקוה. כדי לשים אותו ללעג בפני ההמון, ערכו האויבים משתה גדול וקשרו את הביריון שלנו לעמודי האולם שבו נערך המשתה. היו שם אלפים – גברים ונשים, זקנים וילדים. ההשפלה והעלבון היו גדולים מנשוא. ואז, החליט ביריוננו ש"תמות נפשי עם פלישתים" ומוטט את עמודי הארמון על כל יושביו. "והיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו". לא ברור לי, האם עשה את זה מתוך חוסר אונים וחוסר תקוה, כדי לנקום את עלבונו ואת השפלתו; או שמא מתוך שליחות אלוהית להקריב את עצמו ולתת את נפשו כדי להרוג כמה שיותר אויבים. מי שמעוניין בסיפור האמיתי ובשלימותו, זה נמצא בספר שופטים, פרקים י"ג עד ט"ז. אין בסיפור הזה כמובן, כדי להצדיק את הפיגועים המפלצתיים ואת המתאבדים המתפוצצים הרצחנים והשפלים; ואין בו גם כדי לערוך השוואה כלשהי או הקבלה כלשהי. אבל, אצלי לפחות, זה מעורר תהיות. כי אנחנו תמיד רוצים לראות את עצמנו כשמשון, אבל לעולם לא נהייה מוכנים לראות את הפלסטינים במקומו. ואולי... מי יודע... ייתכן שזו עוד אחת מהסיבות (מני רבות) שבגללן – לאט לאט אמנם – עמודי הבניין שלנו מתמוטטים על כולנו... סקסופון
) וציין....שאנו ההדיוטות (פשוטי העם) קצרה בינתנו מלנתח את סיפורי התנ"ך לעומק ....ואנו רואים-קוראים זאת די בשיטחיות..יש כאלו למשל ששיר השירים שכתב שלמה המלך נראה להם כמו סרט כחול...ולא יודעים שכל שיר השירים הינו על דרך המשל... "ויאמר שמשון תמות נפשי עם פלשתים ויט בכוח ויפל הבית על הסרנים ועל כל העם אשר בו, ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו." (פרק ט"ו פס´ ל´). שמשון שפט את ישראל 20 שנה. אירועים מרכזיים בתקופת שמשון 1. הפלשתים שולטים בבני ישראל 40 שנים: "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה´ ויתנם ה´ ביד פלשתים ארבעים שנה." (פרק י"ג פס´ א´). למרות שהפלשתים שלטו בארץ, לא מסופר בשום מקום שהם רדו בבני ישראל או התערבו בענייניהם הפנימיים. הפעם היחידה שכתוב שהם עלו עם צבא הייתה כשהפלשתים דרשו שיסגירו לידיהם את שמשון... 2. בזמן ששמשון והוריו הולכים לתמנה מתנפל על שמשון אריה, נחה עליו רוח ה´ והוא הורג את האריה ללא נשק: כוונת הסופר להראות את כוחו הרב של שמשון ואת צניעותו בכך שלא סיפר לאביו על המעשה. "...וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו." (פרק י"ד פס´ ו´). 3. לאחר שאישתו הפלשתית של שמשון נשאת לגבר אחר, שמשון לוכד 300 שועלים, קושר לזנבותיהם לפידים בוערים ושולח אותם לשרוף את שדות הפלשתים: "...וילכוד שלוש-מאות שועלים ויקח לפידים ויפן זנב אל זנב וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בתווך...וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית." (פרק ט"ו פס´ ד´-ה´). תגובתו של שמשון היא תגובה מוגזמת כביכול כשהוא נוקם בכל הפלשתים על עול שנגרם לו על ידי אביה של אישתו.....הסיכסוך הוא אישי... 4. הפלשתים מגיעים אל אנשי יהודה ואנשי יהודה מתפלאים שהם באו כי אז לא שררה מלחמה ביניהם. הפלשתים מבקשים מבני יהודה שיסגירו את שמשון כדי שיוכלו לנקום בו על מה שעשה להם. אנשי יהודה שואלים את שמשון מה עשה לפלשתים, והוא עונה שהוא נקם בהם. אנשי יהודה אומרים לשמשון שהם באו לאסור אותו ולהסגיר אותו לפלשתים, שמשון מסכים. לאחר שאנשי יהודה מסגירים את שמשון לידי הפלשתים הוא קורע את החבלים, לוקח לחי של גולגולת חמור והורג באמצעותה 1,000 פלשתים: "וישלח ידו ויקחה ויך-בה אלף איש." (פרק ט"ו פס´ ט"ו). 5. שמשון הלך לעזה, כשהפלשתים שמעו על כך עשו לו מארב ותכננו לתפוס אותו כשינסה לצאת משערי העיר. באמצע הלילה שמשון התעורר, הלך לשערי העיר, תלש את הדלתות (שהיו סגורות) עם הבריח, המשקוף והמזוזות והלך איתן על גבו עד ההר שמשקיף על חברון. "...ויסעם עם הברית וישם על כתפיו..." (פרק ט"ז פס´ ג´). 6.האירוע העיקרי (שגם פרסם את שמשון) היה כשמוטט את המקדש של האל דגון עליו ועל הפלשתים שחגגו את לכידתו. הסיפור: דלילה הייתה אישה פלשתית ששמשון אהב. לאחר הרבה תככים ולחצים שהפעילה דלילה בערמומיותה על שמשון, גילה שמשון לדלילה שכוחו הרב טמון בשערותיו. דלילה גילחה את שיער ראשו של שמשון והסגירה אותו לפלשתים. הם התעללו בו, עקרו את עיניו ושמו אותו טוחן בבית הכלא. שיא הסיפור של שמשון הוא דווקא בקטע שבו היה צריך להיות שיא ההשפלה שלו כאשר הוא מוצג לפני כל הפלשתים החוגגים עיוור וחסר כוח... שמשון הופך את הקערה על פיה ובהפלת המקדש עליו ועל החוגגים הופך הוא להיות המנצח והפלשתים המנוצחים ומושפלים. האמרה של שמשון "תמות נפשי עם פלשתים" מסמל גם בימינו אלו הקרבה ואומץ במלחמתו של יחיד מול רבים....כשהיחיד מת בכל מקרה... אשתו הראשונה של שמשון: אשתו הראשונה של שמשון היא הדמות ש"התחילה" את הסכסוך האישי בין שמשון לפלשתים. אם לא הייתה מגלה ל- 30 האנשים את התשובה לחידה, שמשון לא היה הורג 30 אנשים אחרים וגם לא היה כועס ועוזב את אישתו. ואם לא הייתה נשאת לבעל אחר לא היה שמשון שולח את השועלים לשרוף את השדות וגם הפלשתים לא היו רוצים לנקום בו על כך. דלילה: דלילה הייתה האישה הפלשתית השנייה ששמשון אהב, אבל היא שוחדה על ידי הפלשתים כדי לגלות מה סוד כוחו של שמשון, אחרי ששמשון גילה לה היא גילחה את שערותיו כדי שיאבד את כוחו הרב והסגירה אותו לפלשתים. אישיותו ותכונותיו של שמשון הדבר הבולט במיוחד אצל שמשון הוא כוחו_היוצא_דופן, שמשון משתמש בכוחו זה במקרים רבים לאורך הסיפור, לדוגמה: כאשר סגרו עליו את שערי עזה ותיכננו לתפוס אותו הוא תלש את הדלתות מהמקום והלך איתן על גבו עד להר שמשקיף על העיר חברון. "...ויקם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר... וישם על כתפיו, ויעלם אל ראש ההר אשר על פני חברון." (פרק ט"ז פס´ ג´). תכונה נוספת שבולטת אצל שמשון, המוצגת כתכונה שלילית, היא רדיפתו___ אחר____נשים. חלק גדול מהמאורעות שאירעו, קרו בגלל נשים, לדוגמה: שמשון התאהב בדלילה, גילה לה את סוד כוחו והיא גילחה את שערות ראשו והסגירה אותו לפלשתים. "... ויאמר לה: מורה לא עלה על ראשי, כי נזיר אלוהים אני מבטן אימי; אם גולחתי, וסר ממני כוחי וחליתי והייתי ככל האדם." (פרק ט"ז פס´ י"ז). עוד תכונה שמלווה את שמשון היא חכמתו, לדוגמה: כששאל את 30 הפלשתים (בחתונתו) את החידה והם לא ידעו את התשובה עד שאיימו על אישתו של שמשון. שמשון מתגלה לעיתים כחמום-מוח_הפועל כתוצאה מכעס רגעי, לדוגמה: אחרי שאבי אישתו השיאה לגבר פלשתי, שמשון כעס והצית את שדותיהם של הפלשתים בעזרת שועלים עם לפידים קשורים לזנבותיהם. "ויאמר להם שמשון: ניקיתי הפעם מפלשתים, כי עשה אני עמם רעה." (פרק ט"ו פס´ ג´). מאז שהיה צעיר ידע שמשון לעמוד_על_שלו ולא ללכת בתלם, לדוגמה: כאשר נישא לאישה פלשתית, זה לא היה מקובל, אביו ואימו ניסו לשכנע אותו לא להינשא לה, אבל שמשון התעקש. "ויאמר לו אביו ואמו: האין בבנות אחיך ובכל עמי אישה..." (פרק י"ד פס´ ג´). שמשון בטוח_____מאוד______בעצמו ובכוחו ואינו חושש להתייצב מול אתגרים לבדו, לדוגמה: הוא מוכן להתמודד לבדו מול 1,000 פלשתים בזמן שהוא קשור. "... ותהיינה העבותים אשר על-זרועותיו כפשתים אשר בערו באש, וימסו אסוריו מעל ידיו." (פרק ט"ו פס´ י"ד). אנו רואים בסיפור ששמשון הוא אסטרטג______מתכנן ומנהל את מלחמותיו בעצמו, לדוגמה: תיכנון שריפת שדות הפלשתים. שמשון אינו_מתחבר עם שאר אנשי יהודה וגם אינו מחפש ואינו זקוק לחברים שיוכלו לסייע בעת צרה, לדוגמה: הפניה היחידה של אנשי יהודה אליו היא להסגירו ושמשון אינו מתנגד. הכבוד_העצמי_חשוב_מאוד_לשמשון ומשרמסו הפלשתים את כבודו נקם בהם כפל כפליים, לדוגמה: כאשר עמד מושפל מול הפלשתים במקדש, ביקש מה´ שיתן לו כח בפעם האחרונה כדי להרוג את הפלשתים שצחקו עליו. שמשון תפס את עמודי המקדש, הפיל אותם והרג 3,000 פלשתים וגם את עצמו. לסיכום: שמשון הוא דמות מאוד מורכבת ומשלב בתוכו תכונות אופי חיוביות ושליליות אשר יוצרות אדם נישא מעם אך עם חולשות אנושיות. האם ניתן מסיפור זה להקיש על הסיכסוך בין ישראל לפלשתינים???לא יודע! האם אפשר להביא גם דוגמאות הפוכות מהתנ"ך????לא יודע עם סיכוי גבוה לכן! האם שמשון "הגיבור" האבחנה המצורפת היא לא לקוחה מהמקורות??כנראה שלא... האם רצח שמשון חפים מפשע??????לא יודע! האם בחר שמשון להתאבד כביכול מרצונו???לא יודע! תהיות לט´ באב....