מפזרת צלילים ברוח
New member
תהיות לקראת שבת
עבר עלי שבוע קצת סוער, ולא רק מבחינת מזג האוויר. הייתי מוטרדת מכמה דברים, הגעתי לכמה הבנות, יש לי כמה מחשבות שאני רוצה ליישם ולא בטוחה איך ובאופן כללי - אני מרגישה מצד אחד בכיוון הנכון ומהצד השני אבודה. אחד הדברים שהטרידו אותי, שעדיין מטריד במידה מסוימת, זו טענה שספגתי מחברה בעקבות משהו שאמרתי לה שהיא טענה שהיה מעליב ולא במקום. מצד אחד אני מסכימה איתה שזו הייתה אמירה עוקצנית אבל מצד שני זה היה בהומור ונאמר בהקשר מסוים, והיא בעצמה נוהגת להתבדח על דברים מסוימים וכבר קרה שהיו לנו חילוקי דעות על דברים שהיא טענה שנאמרו בהומור ואני כבדה שלא מקבלת אותם ככה ושנפגעתי מהם, נראה שהפעם המצב התהפך. מצד שני, זה מזכיר לי מקרים אחרים שאנשים טענו שדברים שאמרתי, אם בהומור ואם כסתם אמירות, היו חסרי טאקט ופוגעים כשלפעמים זה היה ממש מטופש, אבל אנשים התעקשו והציגו את זה כאילו אני בנאדם ממש רע שפוגע באנשים בלי סיבה. הדוגמה הכי טובה הייתה שיחה ביני לבין קרובת משפחה במהלכה התלוצצנו על משהו שהיא עשתה, היא אמרה משהו ואני המשכתי את המשפט שלה, ולאחר מכן חטפתי מההורים שלי ומאחותי "הרצאה" על כך שאני מגעילה, שהעלבתי אותה והשפלתי אותה - בזמן שהכל היה חלק משיחה נעימה וקלילה ואני בסך הכל הצטרפתי לדיון הומוריסטי. זה היה ממש מעליב, אני בספק אם אותה קרובת משפחה פירשה את מה שאמרתי כניסיון להעליב אותה בעוד מבני המשפחה חטפתי טענות "יש לך לשון ערסית ופוגענית" "מה היא עשתה לך שהיה לך כל כך חשוב להעליב אותה" וכדומה. היו עוד מקרים כאלו שגרמו לי לחשוב שאולי אני צריכה להפסיק לדבר עם אנשים כי נראה שלא משנה מה אני אגיד, יהיו טענות. קראתי לבת דודה שלי בכינוי חיבה, וגם על זה חטפתי הרצאה שאני מעליבה אותה והיא תגיד את זה להורים שלה וזה יגרום לסכסוך משפחתי (כינוי חיבה! ולא כינוי חיבה שיכול להתפרש כמעליב). בפעם אחרת מישהי בעבודה הפסיקה לדבר איתי כי ביקשתי ממישהו אחר שיעזור לי כי "החברה שלנו עסוקה", והיא נעלבה מזה שאמרתי "החברה שלנו" ולא ציינתי את שמה, טענה שזו הייתה אמירה מתנשאת כי לא השתמשתי בשם שלה. היו עוד דברים דומים, כשברקע אני יכולה לספר על מקרים שנאמרו לי דברים שהם ללא ספק פוגעים ומתנשאים ומהצד השני אני חטפתי למה אני כבדה, שאני צריכה להבין הומור, שאני צריכה להיות יותר סובלנית. אותה אמא שנזפה בי על זה שהעלבתי קרובות משפחה - אחת כי כיניתי אותה בכינוי חיבה והשנייה כי שוחחתי איתה במסגרת התלוצצות על משהו שעשתה, כעסה עלי מאוד על כך שנפגעתי מקרובת משפחה אחרת שכינתה אותי באופן קבוע "פצעונית" בתקופה שסבלתי מאקנה ושנהגה להעיר הערות לא ענייניות על גודל החזה שלי. יצאתי ממש מבולבלת מכל העסק, מצד אחד - ההגיון אומר לי שלא יכול להיות שאני תמיד טועה ושתמיד כולם צודקים, אבל המצב הזה בו לא משנה מה אני אומרת או לא אומרת אני תמיד יוצאת אשמה מטריד אותי. אחרי הכל, היה לי מאוד לא נעים לחטוף מהחברה טענות וגם מאוד לא נעים לחטוף מההורים שלי ומאחותי אחרי שבאמת לא עשיתי שום דבר רע ולא הסכמתי להודות במשהו לא נכון (זה הגיע לויכוח של ממש, הם ממש התעקשו שהמטרה שלי הייתה להעליב ולהשפיל את אותה קרובת משפחה ולא הסכימו לקבל לא, למרות שהיא עצמה ממש לא נעלבה ולא נעליים). היה לי גם מאוד לא נעים שמישהי שאני עובדת איתה הפסיקה לדבר איתי במופגן וסיפרה לאנשים שהיא לא מדברת איתי כי העלבתי אותה ודיברתי אליה לא יפה (היא גם המציאה כל מיני שבכלל לא אמרתי). בני אדם הם טיפוסים מסובכים, אבל עלתה לי איזו מחשבה שאולי אני הבעייתית, שאולי אני דיסגרפית בדיבור ולכן נוצרת בעיה כזאת? למרות שמניתוח של המקרים האלו זה ממש לא נראה ככה. חפרתי...
עבר עלי שבוע קצת סוער, ולא רק מבחינת מזג האוויר. הייתי מוטרדת מכמה דברים, הגעתי לכמה הבנות, יש לי כמה מחשבות שאני רוצה ליישם ולא בטוחה איך ובאופן כללי - אני מרגישה מצד אחד בכיוון הנכון ומהצד השני אבודה. אחד הדברים שהטרידו אותי, שעדיין מטריד במידה מסוימת, זו טענה שספגתי מחברה בעקבות משהו שאמרתי לה שהיא טענה שהיה מעליב ולא במקום. מצד אחד אני מסכימה איתה שזו הייתה אמירה עוקצנית אבל מצד שני זה היה בהומור ונאמר בהקשר מסוים, והיא בעצמה נוהגת להתבדח על דברים מסוימים וכבר קרה שהיו לנו חילוקי דעות על דברים שהיא טענה שנאמרו בהומור ואני כבדה שלא מקבלת אותם ככה ושנפגעתי מהם, נראה שהפעם המצב התהפך. מצד שני, זה מזכיר לי מקרים אחרים שאנשים טענו שדברים שאמרתי, אם בהומור ואם כסתם אמירות, היו חסרי טאקט ופוגעים כשלפעמים זה היה ממש מטופש, אבל אנשים התעקשו והציגו את זה כאילו אני בנאדם ממש רע שפוגע באנשים בלי סיבה. הדוגמה הכי טובה הייתה שיחה ביני לבין קרובת משפחה במהלכה התלוצצנו על משהו שהיא עשתה, היא אמרה משהו ואני המשכתי את המשפט שלה, ולאחר מכן חטפתי מההורים שלי ומאחותי "הרצאה" על כך שאני מגעילה, שהעלבתי אותה והשפלתי אותה - בזמן שהכל היה חלק משיחה נעימה וקלילה ואני בסך הכל הצטרפתי לדיון הומוריסטי. זה היה ממש מעליב, אני בספק אם אותה קרובת משפחה פירשה את מה שאמרתי כניסיון להעליב אותה בעוד מבני המשפחה חטפתי טענות "יש לך לשון ערסית ופוגענית" "מה היא עשתה לך שהיה לך כל כך חשוב להעליב אותה" וכדומה. היו עוד מקרים כאלו שגרמו לי לחשוב שאולי אני צריכה להפסיק לדבר עם אנשים כי נראה שלא משנה מה אני אגיד, יהיו טענות. קראתי לבת דודה שלי בכינוי חיבה, וגם על זה חטפתי הרצאה שאני מעליבה אותה והיא תגיד את זה להורים שלה וזה יגרום לסכסוך משפחתי (כינוי חיבה! ולא כינוי חיבה שיכול להתפרש כמעליב). בפעם אחרת מישהי בעבודה הפסיקה לדבר איתי כי ביקשתי ממישהו אחר שיעזור לי כי "החברה שלנו עסוקה", והיא נעלבה מזה שאמרתי "החברה שלנו" ולא ציינתי את שמה, טענה שזו הייתה אמירה מתנשאת כי לא השתמשתי בשם שלה. היו עוד דברים דומים, כשברקע אני יכולה לספר על מקרים שנאמרו לי דברים שהם ללא ספק פוגעים ומתנשאים ומהצד השני אני חטפתי למה אני כבדה, שאני צריכה להבין הומור, שאני צריכה להיות יותר סובלנית. אותה אמא שנזפה בי על זה שהעלבתי קרובות משפחה - אחת כי כיניתי אותה בכינוי חיבה והשנייה כי שוחחתי איתה במסגרת התלוצצות על משהו שעשתה, כעסה עלי מאוד על כך שנפגעתי מקרובת משפחה אחרת שכינתה אותי באופן קבוע "פצעונית" בתקופה שסבלתי מאקנה ושנהגה להעיר הערות לא ענייניות על גודל החזה שלי. יצאתי ממש מבולבלת מכל העסק, מצד אחד - ההגיון אומר לי שלא יכול להיות שאני תמיד טועה ושתמיד כולם צודקים, אבל המצב הזה בו לא משנה מה אני אומרת או לא אומרת אני תמיד יוצאת אשמה מטריד אותי. אחרי הכל, היה לי מאוד לא נעים לחטוף מהחברה טענות וגם מאוד לא נעים לחטוף מההורים שלי ומאחותי אחרי שבאמת לא עשיתי שום דבר רע ולא הסכמתי להודות במשהו לא נכון (זה הגיע לויכוח של ממש, הם ממש התעקשו שהמטרה שלי הייתה להעליב ולהשפיל את אותה קרובת משפחה ולא הסכימו לקבל לא, למרות שהיא עצמה ממש לא נעלבה ולא נעליים). היה לי גם מאוד לא נעים שמישהי שאני עובדת איתה הפסיקה לדבר איתי במופגן וסיפרה לאנשים שהיא לא מדברת איתי כי העלבתי אותה ודיברתי אליה לא יפה (היא גם המציאה כל מיני שבכלל לא אמרתי). בני אדם הם טיפוסים מסובכים, אבל עלתה לי איזו מחשבה שאולי אני הבעייתית, שאולי אני דיסגרפית בדיבור ולכן נוצרת בעיה כזאת? למרות שמניתוח של המקרים האלו זה ממש לא נראה ככה. חפרתי...
