תהיות וחרטות

[מיכל @]

תהיות וחרטות

בני בן חודש לא נימול ואני מתחילה להתחרט ולשקול בכל זאת למול אותו מכמה סיבות ורציתי לשתף ולהתייעץ איתכם בדברים שמטרידים אותי: 1. ההחלטה לא למול אותו היתה שלי בלבד. בעלי מתנגד ומרגיש מאוד לא נוח עם המצב, וזה לא פשוט לעמוד מאחורי החלטה הקשורה בילד המשותף שלנו כשאין הסכמה. 2. מעבר לעובדה שאני כופה על בעלי את המצב, אני גם כופה עליו להסביר לאנשים, לילד ולילדים האחרים שלנו (שהם נימולים) משהו שהוא לא תמך בו מלכתחילה. אני פוחדת שזה יטע בילד חוסר ביטחון בנוגע לאיבר המין שלו. 3. שוחחתי עם כמה רופאים, כולל רופאים התפתחותיים שכולם טענו שאני עושה עוול לילד מבחינה חברתית, במיוחד אם האחים שלו נימולים. האם יש פה הורים לילדים שלמים בגילאי הגן וביה"ס? האם הנושא בכלל עולה בין הילדים, ואם כן, איך הם מתמודדים איתו? 4. לגבי ניקיון והיגיינה - כמה מסובך לילד לנקות בעצמו את איבר המין הלא נימול? יש כאן הורים שנתקלו בדלקות וזיהומים כתוצאה מהצטברות לכלוך והפרשות? 5. לגבי ניתוח בגיל מבוגר יותר אם הילד יחליט שהמצב מפריע לו - הבנתי שככל שהאבר גדול יותר הניתוח מורכב יותר. האם יש פה הורים שנתקלו בשאלה/בקשה מצד הילדים למילה?

 

[shapir1]

שלום, מיכל ../images/Emo142.gif

אנסה לענות לך כמיטב יכולתי. 1. לגבי הסעיף הראשון וגם השני, אין לי כל כך מה לומר. זה אכן קשה, קשה מאוד, כשרק צד אחד תומך בהחלטה ואילו השני מתנגד לה. כולי תקווה רק שתגיעו להסכמה ביניכם, ובינתיים חכו. אין מה למהר, הילד רק בן חודש ו"הבעיות החברתיות" לא מתחילות כבר עכשיו, נכון?

2. לגבי הרופאים, לא ברור לי מדוע דעתם באשר למצב החברתי העתידי של בנך היא טובה יותר מדעתו של כל אחד אחר. האם הדעה הזו מבוססת על איזשהו ידע מעמיק עם הנושא? - אני מניחה שלא, ושדעתם מבוססת על תחושותיהם האישיות, כמו גם פחדיהם האישיים משונות ודעותיהם הקדומות ב-ל-ב-ד. הרי אף אחד לא יכול לדעת מה יקרה עם בנך בעתיד, ולכן כל השערה כזו ונפנוף במילים "עוול חברתי" (אני שמה לב שהרבה אוהבים לנפנף בצמד המילים האלה) נותרת בגדר השערה בלבד, ואינה עובדה מוצקה ומוכחת. וכאן אני מגיעה לסעיף הבא שלי. 3. צרי קשר עם קה"ל ([email protected]). שם יוכלו להפנות אותך להורים לילדים גדולים יותר בגילאי בי"ס (חלקם כותבים גם כאן) ולמסור לך פרטים לגבי מפגשים עתידיים (בהם ניתן לפגוש פנים מול פנים הורים שלא מלו את בניהם ולהתלבט באווירה נינוחה), ובכלל, אני מאמינה ששיחה אישית (בין אם פנים מול פנים או בטלפון), יכולה לעזור הרבה מאוד. 4. לגבי ניקיון והיגיינה, עונה לך מניסיוני. בגיל של בנך ועד שהעורלה נפרדת, לא דרוש שום טיפול מיוחד. שום כלום. לשטוף ולנקות כרגיל, לא לנסות להפשיל ולנקות מתחת. כלום. לגבי גיל מאוחר יותר בו נפרדת העורלה יש שתי גישות, ומידע על כך תוכלי למצוא במאמרי הפורום - אבל אני מדגישה - זה ממש ממש לא מסובך, ובטח לא מצדיק ניתוח. 5. לגבי ניתוח בגיל מבוגר יותר, כמו כל ניתוח קוסמטי שאין לו נחיצות רפואית, רמת הסיכונים והסיכויים לסיבוכים קטנה יותר ככל שהמנותח בוגר יותר (ההיסטוריה הרפואית שלו ידועה, האיבר שלו גדול יותר, ואם זה בא מיוזמתו - הרי שהוא גם מוכן לכך נפשית ופיזית). מקווה שתגיעו להסכמה ביניכם (זה הכי חשוב!), מזל טוב ובהצלחה

 

[מיכל @]

תודה רבה../images/Emo140.gif

רק לגבי הסעיף הראשון - אני מרגישה שכרגע יש דחיפות לקבל החלטה מכיוון שהבנתי מהרופאים שאחרי גיל 5 שבועות הניתוח הופך בהדרגה להיות יותר קשה ומורכב.

 

[חתול הצשייר]

זה לא נכון

הוא אומנם נהיה בעייתי יותר מבחינה חוקית אבל מבחינת רמת הסיכון והכאב, אלו יורדים עם הגיל. ככל שהילד מפותח יותר כך קל יותר למול אותו בצורה בטוחה וללא כאבים. בעצם, זה כל העניין עם ה"סיבוך". מעל גיל חצי שנה הם מחויבים להרדים את הילד. לפני זה אפשר למול אותו ללא הרדמה. מעבר לזה, אם יהיו לילד בעיות תמיד אפשר למול אותו מאוחר יותר. לגבי אחים של נימול - שלם, לא חסר מקרים כאלו בקה"ל. לדעתי כדאי גם לך וגם לבעלך לבוא למפגש קה"ל לפני שמחליטים משהו ולראות באופן עצמאי ילדים כאלו במו עיניכם

 

[חתול הצשייר]

ובכל מקרה ../images/Emo140.gif בהצלחה בהתמודדות עם הלחץ

 

[דרקונית סגלגלה]

חצי שנה או חמישה שבועות../images/Emo35.gif

התבלבלתי... מאיזה גיל יש "סיבוך" משפטי והאם כוונתך אך ורק לכך שמגיל זה חובה לבצע הרדמה?

 

[חתול הצשייר]

איני זוכר

את הגיל המדויק, אבל הרעיון הוא שמגיל מסוים החוק "כופה" על המוהלים המסכנים אשכרה להרדים את הילד. בגלל זה "קשה" להם יותר למול אותו.

 

[מיכל @]

הרדמה מלאה??

זה הרבה יותר מסוכן. מה רע בהרדמה מקומית? יש הרבה ניתוחים שמתבצעים תחת הרדמה מקומית ו/או טשטוש.

 

[גרניום מועשר]

אני לא חושבת שהכוונה להרדמה מלאה

אם אני זוכרת נכון, גם בגילאים הרבה יותר מבוגרים מסתפקים בהרדמה מקומית. אני מאמינה שהחתול דיבר על הרדמה מקומית, שמוהלים רבים אינם מורשים להשתמש בה, ולכן לא יכולים למול ילד שעבר גיל מסויים.

 

[ayala26]

אני חושבת שהכוונה היא דווקא כן הרדמה מלאה

אני חושבת שיש טווח גילאים מסויים שבו עדיף לקחת את הסיכון של הרדמה מלאה על פני הסיכון שהילד יתנגד ויזוז (גם אם הוא לא מרגיש את הניתוח עצמו) במהלך הניתוח בדיוק ברגע שחותכים משהו.

 

[הוליסטי]

התגובה שלי

בני בן החודש לא נימול ואני מתחילה להתחרט ... 1. ההחלטה לא למול הייתה שלי בלבד. בעלי מתנגד ... זה לא פשוט לעמוד מאחורי החלטה הקשורה בילד משותף כשאין הסכמה. ואני שואל: את שמת לב לשאלה שלך? למה יותר קל לעמוד מאחורי החלטה על ילד משותף כשאין הסכמה, אבל ההחלטה הפוכה. כלומר כן למול. ואני זורק לאוויר - שמתם לב שזה תמיד ככה? כשאין החלטה במרבית המקרים מוחלט בסוף לחתוך. (שלום בית וכל זה). האמת שזה ממש מרתיח אותי! 2. מעבר לעובדה שאת כופה ... רק שניה, תני לי להבין, הוא לא כופה? החיתוך לא יהיה בכפיה? ואל תגידי לי "לא". הרי את לא רוצה. זה בעלך שרוצה. שימי לב, את לא רוצה לכפות אבל מוכנה שייכפו עלייך. ואני אומר, שימו לב לשאלה שלי על סעיף 1. זה דומה, לא? 3. יש הורים לילדים שלמים. יש פה (בפורום) גם הורים לילדים נימולים עם אחים לא נימולים. בטחו עולות שאלות, אבל האם זו דרך התמודדות (שאת רוצה להנחיל גם לילד)? 4. מנסיוני (ילד בן שנתיים ו7) אין שום טיפול "מעבר". 5. טעות. אחרי שהעורלה נפרדת הניתוח דווקא פשוט יותר. לגבי כאב, אני בטוח שלילד (תינוק) קטן כואב לא פחות מלמבוגר. הוא פשוט לט יכול להתנגד ולהגיד שכואב לו. אגב, לתינוקות העורלה "דבוקה" לפין. דמייני שמישהו מקלף לך ציפורן בלי הרדמה. רק עם איזו מציצת כמה טיפות יין. בהבדל קטן, דמייני שהציפורן מלאה בעצבים ... בהצלחה

 

[מיכל @]

אתה יודע,

כתבתי פה כדי לקבל תמיכה ומידע. אף החלטה עדיין לא התקבלה. אתה באמת חושב שמתקפה אגרסיבית כזאת תיתן משנה תוקף לדברים שלך? אני מרגישה שבחרת להוציא עלי את התסכול שלך מהתנהגות החברה. לא התבלבלת במטרה שבחרת לעצמך?

 

[nayula]

התגובה של הוליסטי באמת קצת "in your face"

אבל בסך הכל הוא אומר דברים נכונים. זה או שאת כופה על בעלך או שהוא כופה עליך (ועל הילד!). במציאות בה אנחנו חיים, הכפיה כן לבצע ברית יותר נסבלת. אם תראי לבעלך שהוא רוצה להפוך את המצב, ולכפות עליך את דעתו, וששום דבר טוב לא יצא מזה, אולי הוא יהיה יותר סבלני. גם אישתי לא ממש התלהבה מהעניין, בלשון המעטה, אבל אחרי ארבעה חודשים של התרגלות למצב והתמודדות עם תגובות הסביבה (מעט תגובות, בעיקר סקרנות. קצת ביקורת, אבל לא משהו שלא ניתן לענות עליו או להדוף בקלות) היא דווקא די מחבבת את השלמות שלו. יהיה בסדר.

 

[הוליסטי]

אולי עניתי בסרקזם

ואני מצטער ומתנצל. רציתי להעלות כאן נקודה ששאלתך הזכירה לי. לא הייתה לי כוונה לתקוף (בטח לא בצורה אגרסיבית). למרות כל זאת, אני עדיין שואל אותך ואת כולנו. למה כשיש אי הסכמה, בסוף ההסכמה היא לכיוון אחד? לפחות כל המקרים עליהם שמעתי.

 

[מיכל @]

כי לאנשים יש נטיה ללכת עם הקונצנזוס

וכמו שכתבתי, לפחות לגבי עצמי, לא קל לעמוד לבד מול כל העולם. השתמשתי במילה כפיה כי זה מה שעשיתי. ההחלטה (שלי) היתה שאם לא מצליחים להגיע להסכמה, אז כרגע לא עושים כלום, שזה בעצם להגיד שאני קיבלתי את מה שרציתי והוא לא. בשום שלב הוא לא ניסה לכפות עלי את דעתו, אבל בהחלט נתן לי להבין שהוא לא מרוצה ממצב הדברים כרגע. לא מדובר במלחמה עם אויב. מדובר בחילוקי דעות עם אדם שאני אוהבת ומכבדת שגרמתי לו אי נוחות גדולה. לא פשוט לי לחיות עם זה. זו אחת הסיבות שאני רוצה לקבל החלטה יחסית במהירות.

 

[doron1955]

מנקודת מבט של התינוק

בברית המילה התינוק מנסה להתנגד ולהאבק וצריך להחזיק אותו חזק בידיים וברגליים זה האמירה האילמת שלו ....אני לא רוצה... יותר מאוחר כשהוא יכול לבטא את עצמו אפשר פשוט לשאול אותו אני עצמי מתקומם ומרגיש שביצעו בי מעשה זדוני ומרושע מאוד מבורך ומכובד אם היו משאירים את ההחלטה בידיי

 

[arxur]

אי הנוחות הגדולה שאת מדברת עליה,

מזכירה לי את הוויכוחים עם המשפחה של אשתי. הם הטיחו בנו בזמנו גיבוב שלם של תירוצים למה לחתוך, אבל העניין היחיד שבאמת הטריד (ועדיין מטריד) אותם הוא ההיבט החברתי. לא של הילד- שלהם. אני כמעט בטוח שהם שיקרו לחברים שלהם ואמרו שחתכנו. במילים אחרות- ציפו מימני להעביר את בני הפעוט ניתוח מסוכן על מנת לפתור בעיה חברתית של מבוגרים

אני מתרשם שזו בדיוק הנקודה שאת נמצאת בה. לגבי ההיבט החברתי מבחינת הילד- אני גדלתי כאן כשלם מגיל 9. פנימיה, צבא, מקלחות משותפות, צבריות... לא סבלתי ולו לרגע אחד עקב היותי שלם, ואני יכול להעיד על שביעות רצון רבה שלי מהעורלה בעת יחסי מין ואוננות. את בני, כמובן, לא חתכתי. הוא בן שנתיים ומשהו, כבר היה במסגרת, ואני מרגיש שזו אחת ההחלטות היותר מוצלחות שלי לגביו עד כה.

 

[גרניום מועשר]

../images/Emo24.gif את לא לבד.

הייתי כותבת עוד קצת, אבל חברת קהל הראשונה ניסחה הרבה יותר טוב את כל מה שאפשר להגיד.

 

[fire snake]

זה לא מדויק

החלטה לדחות לאחר כך היא לא כמו החלטה לחתוך - ועוד איבר מן החי. הראשונה הפיכה, השנייה לא. אכן לא קל לעמוד לבד. אבל זה (לעניות דעתי) תפקידה של אם - לעמוד מול העולם ולהפוך אתץ העולם אם צריך, כדי להגן על בנה. בין אי-נוחות של מבוגר לגרימת נכות של תינוק - מה יותר נוח לך? מה יותר קשה לך? מה נראה לך שיחזק אותך עוד ועוד ככל שיחלוף הזמן? מה נראה לך שיחליש - אותך ואת יקירייך? את לא רוצה לפגוע בכבוד בעלך ולא לריב אתו - ועל כך את ראוייה לשבח. אז עשי את מיטב יכולתך להגן על בנך בלי להיסחף לריב או לבוז. אבל יהיה לך הרבה יותר קל לשמור על כבודו בעינייך אם הילד יישאר שלם...

 

[שמנתולה]

אני מציעה לך לעזוב את זה כרגע.

את חודש אחרי לידה, זה לא הזמן להתעסק בזה. תנוחי, תחלימי... אף אחד לא רודף אחרייך, לחתוך תמיד אפשר. הקשר לשאולות שלך - 1. ההחלטה היא של שניכם. אין דבר כזה שרק את מחליטה, אם הילד לא נימול (או באותה מידה כן נימול) זאת החלטה של שניכם. אני לא מתכוונת להחלטה עתידית ששניכם תגיעו אליה, אני מדברת על המצב כרגע - את לא כופה כלום על אף אחד, כך גם הוא. המצב הוא ש*כרגע* יש החלטה של *שניכם* לא לימול, ובעלך מרגיש שהוא ויתר הרבה בעניין לעומתך. עדיין, זאת החלטה של שניכם וחבל שאת מרגישה *כופה*. 2. איזה הסברים עליכם לספק ומדוע? אתם לא ההורים של הילד? למה עליכם לתת דין וחשבון על מעשיכם ועל איבר פרטי של בנכם לאחרים?! אני מציעה בנושא הזה לעבוד קודם על עצמכם ולהפנים שזה הילד שלכם ואתם לא צריכים להסביר שום החלטה הורית לגביו (במסגרת החוק, נסייג) לאיש. אם מתאים לכם אתם יכולים להסביר לילדיכם האחרים מעט על שונות, כל ילד שונה פיזית מאחיו ומחבריו ואפשר להצביע על מספר הבדלים כאלה (נאמר צבע שיער / עיניים, גובה, מבנה גוף, קוצר ראיה, נמשים וכן הלאה...) כדי להדגים בטבעיות את העובדה שאף אדם אינו זהה לרעהו. הבדל כזה יכול להתבטא גם באיבר המין, בדיוק כמו בכל איבר אחר. לו חלילה לבנך הגדול היתה נקטעת אצבע בתאונה לא היית מעלה בדעתך לחתוך אצבע לשאר הילדים כדי שיהיו דומים... אין סיבה לנהוג אחרת בנושא הזה, ובמיוחד כשממילא מדובר באיבר מוצנע שלרוב מכוסה בבגדים. 3. הרופאים שדיברו איתך הסתמכו על דעתם האישית ולא על ידע מבוסס מחקרית, בעניין הזה אני חוזרת על ההמלצה לפנות לקה"ל ולהגיע למפגש חברתי עם הורים לילדים לא נימולים בגילאים שונים כדי לשמוע על נסיונם (האמיתי, בניגוד לרופאים שכאמור לא מתבססים על ידע או נסיון בזה). אם מפגש "גדול עליכם" בשלב הזה אפשר גם ליצור קשר טלפוני עם הורים כאלה. בתור אמא לשני ילדים לא נימולים (הגדול בן שנתיים) שנמצאים במסגרות מגיל 3 חודשים אנחנו עוד לא נתקלנו בשום בעיה עם הנושא. 4. אנחנו עוד בגיל שמקלחים את הילדים, מתייחסים לאיבר המין כמו לכל איבר אחר ודואגים לשמור על נקיונו. לא נתקלנו בדלקות או זיהומים. 5. כאמור, הילדים שלי עוד קטנים כך שמוקדם לומר מה הם יבקשו בעתיד, בכל מקרה לצערי הטעו אותך גם בעניין זה, ככל שהאיבר גדול יותר כך קל יותר לנתחו באופן מדוייק והסיכון לתקלות מצערות כמו חיתוך יתר יורד, גם ככל שהתינוק / ילד גדול יותר כך גופו ערוך יותר להתאושש מהטראומה. ממילא החל מגיל חודשים ספורים (למעשה מהגיל בו אי אפשר לקשור את התינוק לקרש כדי שלא יזוז) מדובר בד"כ בניתוח בהרדמה מלאה (ומבחינת הכאב של הילד מן הסתם עדיף כך) ובתפרים. לסיכום, אני חוזרת פה שוב על המלצתי לעזוב את הנושא כרגע, יש לי הרושם שנקלעתם ל"סיחרור" כרגע ושאתם "אובר" מתעסקים בנושא. לחתוך תמיד אפשר, קחו אויר, תתאוששו מהלידה, תסתגלו לילד החדש ולסטטוס החדש שלכם כהורים לX ילדים... בעתיד, אם תרגישו צורך לשוב ולפתוח את הנושא לדיון, זה אפשרי. העורלה לא בורחת לשום מקום והרבה יותר טוב לקחת החלטה כזאת בנחת, בלי לחץ, בלי להרגיש שמישהו כופה על האחר.