תהיות,האשמות,השגות
מה אנחנו יודעים,מה עוד נלמד... איזה מן חוויה מוזרה זו החיים...... מתקבלת אצלכם לפעמים התחושה הזו של מה אני?! מה זה הגוף הזה ?! כל התחושות האלה,למה אני צריך,נאלץ להתמודד עם כל זה?! כשכל העולם מוטל על כתיפכם,לפחות בתחושה... אתה יוצא לרגע החוצה מכל המשחק הזה של להיות,מרגיש שאתה כבר מבין,רק שלא מצלח לתפוס בדיוק מה.מבין יותר ממה שאתה מרשה לעצמך לראות.אין אומץ לעבור קדימה... אתם יודעים לפעמים אני רואה את החיים כמו אני ילד המנסה לרצות את הוריו מקיים בדיוק את כל כללי המשחק,מחפש בצייתנות אחריי המטרה שאין אני לגמריי מבין,מהי,איפה היא...מתוך זה עולה בי איזשהו גירגור מגוחך,בד ובד עם הפחד שתפסו אותי מרמה... שמתם לב שבכל הקומפלקס הבוגר הזה,המנסח המזהיר,שיודע לפרש כל דבר,להתנהג לפי כל הדקדוק החברתי יש ילד שרוצה רק שיכירו בו,שרוצה רק להתפלא,לגעת באמת...לשמוח. כמה זה מוזר שהילד הזה מוזנח וכמו מתוך הסיפור פרחים בעליית הגג.נעול מאחורי סוגר ובריח. אתם מבינים אין לו מקום בעולם הזה של בוגרים,אין לאיש סבלנות לשטויות. החיים זה דבר רציני... איך אנחנו לא מבינים האחד את השני...(צחוק מהול בעצב) ישנה הריי הנקודה הזו בתוכנו כה רכה,מתוקה בעצמה ברגש כל כך מתוק,אוהב זוהרת... הריי היא בעצמה מספיקה ומספקת את כל עולמי...לבדה. נדמה לי שאפרוש לי לשמה... תוגה...
מה אנחנו יודעים,מה עוד נלמד... איזה מן חוויה מוזרה זו החיים...... מתקבלת אצלכם לפעמים התחושה הזו של מה אני?! מה זה הגוף הזה ?! כל התחושות האלה,למה אני צריך,נאלץ להתמודד עם כל זה?! כשכל העולם מוטל על כתיפכם,לפחות בתחושה... אתה יוצא לרגע החוצה מכל המשחק הזה של להיות,מרגיש שאתה כבר מבין,רק שלא מצלח לתפוס בדיוק מה.מבין יותר ממה שאתה מרשה לעצמך לראות.אין אומץ לעבור קדימה... אתם יודעים לפעמים אני רואה את החיים כמו אני ילד המנסה לרצות את הוריו מקיים בדיוק את כל כללי המשחק,מחפש בצייתנות אחריי המטרה שאין אני לגמריי מבין,מהי,איפה היא...מתוך זה עולה בי איזשהו גירגור מגוחך,בד ובד עם הפחד שתפסו אותי מרמה... שמתם לב שבכל הקומפלקס הבוגר הזה,המנסח המזהיר,שיודע לפרש כל דבר,להתנהג לפי כל הדקדוק החברתי יש ילד שרוצה רק שיכירו בו,שרוצה רק להתפלא,לגעת באמת...לשמוח. כמה זה מוזר שהילד הזה מוזנח וכמו מתוך הסיפור פרחים בעליית הגג.נעול מאחורי סוגר ובריח. אתם מבינים אין לו מקום בעולם הזה של בוגרים,אין לאיש סבלנות לשטויות. החיים זה דבר רציני... איך אנחנו לא מבינים האחד את השני...(צחוק מהול בעצב) ישנה הריי הנקודה הזו בתוכנו כה רכה,מתוקה בעצמה ברגש כל כך מתוק,אוהב זוהרת... הריי היא בעצמה מספיקה ומספקת את כל עולמי...לבדה. נדמה לי שאפרוש לי לשמה... תוגה...