הבחנה יפה
בהחלט היית מצפה מאנשים שטוענים על עצמם שהם פחות מחוברים להנאות חומריות ויותר לרוחניות, שיהיו רזים יותר.
אני חושב שההסבר הוא שאנשים דתיים לא פחות עבדים ליצר שלהם מאנשים חילוניים. פשוט אצל אנשים דתיים, הם מאמצים אורח חיים שימנע מהם לעמוד בפיתוי, לדוגמה: הדרת נשים, אבל לא רק. גם חינוך לקוד מוסרי מסוים עוזר להם להימנע מהפיתוי.
אך מה קורה אם קיים פיתויי שלא ציוו עליהם להימנע ממנו, או להתנהג איתו בצורה מושכלת, כמו למשל אוכל? הם יוכיחו לך לגבי הפיתוי הזה עד כמה שהם יצריים, כמו כל אדם אחר, חילוני או גוי.