פירוש חדש לגמרי
אני חושב שזה בעצם שיר ארס פואטי. הסיטואציה- אביתר יושב לו בביתו מעל שולחן הכתיבה ורוצה לכתוב. משהו מדגדג לו בקצות האצבעות- אבל כלום לא יוצא. זה מורט את העצבים, איך שהרוח והגלים ממשיכים לרדת ולעלות בשלווה כשבפנים הכל מתסכל כל כך. המין הוא, כמו שכתבתי קודם, משל- האוננות, כחיקוי זול של יחסים אמיתיים, היא הכתיבה הזו, שלא באמת ממצה. מה שאביתר רוצה הוא גוף אמיתי. ואז בא הפרדוקס- זה לא שאין על מה לכתוב. יש בחוץ המון גופים עם שמלות קצרות שרק מחכים שיכתבו עליהם. אלא שאביתר לא יכול להיפתח להשראות האלה- הוא עסוק מדי ברייטרס בלוק המתסכל שלו. כשרושם המחשבות ימות, כשאביתר יצא מהנייר- הוא גם יוכל לטעום מכל הדברים מעוררי ההשראה שנמצאים בחוץ- אלא שאז זה כבר לא יהיה שימושי, כי רושם המחשבות כבר מת. (הבעיה בכתיבה הנוכחית היא לא שהיא לא יפה- "הוא יפה אבל" אלא שהיא לא ממצה- "הכהה המכוער הזה")