תהא?

[ounce]

תהא?

שלום לכולם,

1. מה ההבדל בין תהא/תהיה? (תהא דרכך סוגה בשושנים) האם אפשר גם יהיה/יהא? (הילד יהא אדם גדול)
אשמח למקורות.

2. מה ההבדל בין מתלבט למתחבט?

3. שמעתי על המושג "עתיד מתמשך" (אם איני טועה). מה זה בדיוק? הווה נלכה אל המדבר.
אשמח למקורות.

תודה מראש ושבוע טוב

 

[ע מ י1]

"מתחבט, מתלבט ומבקש לפרוץ" הוא

קטע מתוך מעֵין-שיר שמופיע אצל איה הג'ינג'ית בספר של פוצ'ו.

לגבי סעיף 1 זה רק הבדל ב"משלב". יהא זו שפה ספרותית, תקינה אבל מתאים להשתמש בה בברכות וכדומה.

 

[ע מ י1]

הוסחה דעתי ולא השלמתי שלדעתי אין הבדל

בין התחבט ל-התלבט.

 

[sailor]

ההבדל

מתחבט זה בהשאלה, צפור שמתחבטת לצאת ממקום צר - נחבטת בפועל בדפנות אותו מקום (וגם חובטת בכנפיה).

 

[ע מ י1]

מסכים, זה נכון כמובן. השורש חב"ט הוא די

בשימוש בשפה המדוברת. לעומתו לב"ט לחלוטין אינו בשימוש אלא בתנ"ך ובשירה. לכן אינטואיטיבית אני לא מרגיש אותו ואת האסוציאציות שלו. אולי במקור גם הפועל התלבט הוא השאלה.

 

[sailor]

לא מסכים כלל

אנשים מעדיפים להתלבט מאשר להתחבט ולהרביץ או להכות מאשר לחבוט.
פעם עוד חבטו שטיחים, אבל טכנולוגית הריק הכחידה את הפעולה הזו.

 

[הדיוט גמור]

מתלבט ומתחבט

שני השורשים עשו את המסלול המוכר מהמוחשי למופשט.
במקרה של ח-ב-ט, המשמעות המקורית עדיין מצויה בשימוש, ולכן (לטעמי) "מתחבט" מעביר תחושה יותר "פיזית" של מאמץ וקושי.
השורש, אגב, קרוב לח-ב-ץ, שמתאר את פעולת החביטה של הכנת חמאה, אם כי גם מובן זה כמעט עבר מהעולם.

בשורש ל-ב-ט, המובן המקורי כבר נשכח, ולכן הוא מרמז היום רק למחשבה או דיבור.
עפ"י קליין, גם ל-ב-ט ציין במקור פעולת הכאה, ערבוב וכד', ובערבית הוא משמש לרמיסה ברגלי גמל (לא נעים...)
במקרא השורש מופיע פעמים ספורות: וְעָם לֹא-יָבִין, יִלָּבֵט (הושע ד); חֲכַם-לֵב, יִקַּח מִצְו‍ֹת; וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם, יִלָּבֵט (משלי י).
המובן הוא כנראה "יוכה, יכשל, יתייגע, ידאג".

 

[איתי שלר]

שבוע טוב

1." יהא" ו"יהיה" משמעותן קרובה. בלשון חכמים השימוש ב"יהא" נרחב יחסית, נדמה לי שהיום כשמשתמשים ב"יהא" (במשלב גבוה-מליצי) עושים זאת בעיקר להבעת משאלה בדומה למילה "יהי" כמו בדוגמא הראשונה שהבאת.
2. יש הבדלי גוניות (ניואנסים) ביניהן, נדמה לי שהההבדלים, בעברית שלנו, ברורות למדיי לכל דובר. לא הייתי משתמש ב"מתחבט" אלא לשאלות משמעותיות הכרוכות בחיבוטי נפש. במשפט "אני מתלבט בשאלה מה לאכול לארוחת בוקר" לא הייתי מחליף את "מתלבט" ב"מתחבט" (אלא אם כן הייתי רוצה לצחוק על עצמי על השקעת מחשבה יתירה בהתלבטות חסרת חשיבות זו).
3. יש שפות שבהן ישנו זמן-אספקט דקדוקי של עתיד מתמשך (לתיאור פעולה מתמשכת בעתיד). לדוגמא באנגלית:
I will be wallking.
"נלכה אל המדבר" אינו קשור לעתיד מתמשך. זוהי צורה המכונה לעתים 'עתיד מוארך' אך אינה מסמנת זמן ולא אספקט אלא מודוס - קוהורטטיב. [בעברית הישראלית המדוברת כדי להביע זירוז ועידוד לפעולה משתמשים במקום זאת בפועל עזר: "בוא נלך"].

 

[ounce]

תשובה

קודם כל תודה רבה.

1. האקדמיה ללשון התייחסה לנושא?
2. ארוחת הבוקר היא החשובה שבארוחות היום.
3. היש מקור שמסביר זאת בצורה מפורטת?

4. הבנתי שהשימוש במילה "אין" אפשרי רק בהווה. כלומר, אסור להגיד דבר מה כמו "הילד אינו הלך לגן".
שאלתי היא האם המשפט "אין הוא הלך לגן" גם אינו תקין?

 

[איתי שלר]

על לא דבר

1. לא ידוע לי.
2.

3. מסביר מה? את העתיד המתמשך באנגלית או את 'העתיד המוארך' בעברית המקראית?
4. אכן המשפט "אין הוא הלך לגן" שגוי. "אין" אפשרי רק במשפט שמני (כולל משפט המכיל צורות בינוני).

 

[ounce]

את העתיד המוארך

 

[איתי שלר]

בכל

בכל ספר דקדוק בסיסי של לשון המקרא.
תוכל לנסות לחפש גם בגוגל: hebrew+cohortative .

 

[ounce]

שאלה נוספת

האם מותר להגיד:

אין אנו רשאים לעבור את הגדר.

 

[trilliane]

כן.