אז למה לא נכון לראות את לוקי כאל רע
הנווד התחיל קצת בכיוון ואני אמשיך אבל קודם נתחיל מההתחלה. מי זה בעצם לוקי? לוקי הוא אחד מאלי האש הסקנדינבים. למרות זאת, הוא ידוע בקרב רבים דווקא כ"כבשה השחורה" של האסגארד, כעושה צרות וכ"אל המרמה". המעשה הקשה ביותר שהוא עשה היה לגרום למותו של האל היפה והנערץ ביותר מבין אלי האסגארד, באלדר. כל היצורים בעולם נשבעו שלא להזיק ללוקי, פרט לדבקון הלבן. לוקי הכין חץ מדבקון לבן והניח אותו בידיו של האל העיוור הוד. החץ פגע בבאלדר והרג אותו. במקרים רבים לוקי גרם צרות לאלי האסגארד, גנב מהם ואז החזיר את מה שגנב. כמו, למשל, האל היווני הרמס, גם לוקי הוא "אל רמאי ותעלולן". תפקיד זה הוא אחד התפקידים המסורתיים והחשובים ביותר בכל פנתיאון אלים. אמנם מעשיו של לוקי נדמים לנו כרעים וכקשים, אבל הם עולים בקנה אחד עם "הדרך הנורדית". הסקנדינבים האמינו ששום דבר איננו נצחי, הכל הוא בין חלוף. תפקידו של לוקי הוא למנוע קפאון וסטגנציה על ידי גרימת אירועים ולשמש כטריגר לשרשרות אירועים. התעלולים וה"רמאויות". גם האלים אינם נצחיים - כולם ימותו בסופו של דבר בקרב ראגנרוק. וגם המוות הזה הוא לא נצחי, כי הם יקומו שוב לתחייה. לוקי הוא מפתח לחוסר הנצחיות הזה וגם למעגליות הזאת של המוות בקרב והקימה לתחייה. נכון הוא שרוב בני האדם לא "אהבו" את לוקי. מקדשים לא הוקמו לו ולא היה מעולם "פולחן לוקי". קשה לקבל אל שהתפקיד שלו הוא לגרום למותם של כל האלים והאלות ולחורבן העולם. למרות זאת, הנורדים הכירו בחשיבותו הגדולה של לוקי ובערכו כטריגר. איך יכול להיות שאל הוא רמאי? האלים הפאגאניים שונים לחלוטין מן האל היודאו נוצרי שרובנו התחנכנו על ברכיו. לא מדובר באל שהוא הכל ושולט על הכל, אלא באל שהוא חלק ממה שיש, חלק מן הטבע, חלק מן החיים המשתנים. לא נכון לראות את לוקי רק בזכות התעלולים והטריקים והרמאויות הקטנות. לוקי הוא לא ליצן החצר, הוא לא רמאי זול, הוא לא רע, והוא גם לא הכבשה השחורה של האסגארד. הוא אל שתפקידו חשוב במעגל החיים המוות והתחייה מחדש של כל הפנתיאון הסקנדינבי. תפקיד קשה שלבני אדם קשה לקבל, אבל אלו הם החיים וזהו הטבע שלנו, שבו לא הכל בהיר ומחויך, אלא יש גם דברים קשים שצריכים להתקבל ואנשים שצריכים לקחת על עצמם תפקידים לא פופולריים על מנת לגרום למשהו שהוא לטובת הכלל.
