תגידו תגידו...

[בדולינה בסגול]

גם אני עברתי לעיר אחרת..

בלי ילדי.. עם המון שיחות , עם המון פירגון מצידם ותמיכה, עשיתי את הקשה מכל לכל אֶם- להשאיר את הילדים מאחור . ההחלטה נעשה במשותף למרות הקושי בניתוק ביני לבינם. העיצה היחידה שאני יכולה לתת לך, השאירי בבית חפצים ותמונות שלך, לא לקלף שום תמונה מהקיר , גם תמונה הכי קטנה שתסרי מהקיר שמזכירה אותך, תחסר שם, אפילו ציור לא שלך שתלית שם בעבר מדגיש נוכחות שלך.. עציץ שקנית בעבר מזכיר נוכחות שלך.. , השאירי שם, לתקופה מסויימת. לדעתי ורק לדעתי זה משאיר לילד נוכחות של אמא בבית. כשאמא לא בבית הבית מתרוקן נשאר חלל, לפחות דברים שיזכירו אותך תשאירי לו. אני מדברת מנסיון של שנה אחרי שעזבתי, ילדי בריאים ובטוחים באהבתי , עם המון שיחות , פגישות של שלוש פעמים בשבוע..הכל השארתי מאחרי מלבד בגדי, קירות הבית מלאים בדברים ביצירות שלי (אני אומנית) למה לרוקן את הבית??

 

[גלי10]

../images/Emo45.gif

גלי , שעזבה לפני כרבע מאה , עם מזוודת בגדים יחידה בידה .

 

[גקלין הספרית]

מאוד מעניין

זה מדהים עד כמה אני מתחברת לדברים שכתבת ולא ברמת התמיכה אלא בהזדהות עם רוח הדברים שעברת. גם אצלי הבן מאוד תומך ומפרגן. הערב עשיתי משהו שאני לא נוהגת לעשות והחלטתי לבחון את הבן ואמרתי שיכול להיות שאשנה את דעתי, כדי לבחון את מוכנותו לעניין ונרגעתי מאוד, חשבתי שאם הסיטואציה לא טובה לו הוא וודאי יקפוץ על המציאה וזה לא קרה. מעבר לזה, ביטחון של ילד נבנה בעיקר מהמסרים של ההורים, במידת האמון בו, בטיפוח האני העצמי שלו ולא רק ממידת הנוכחות בבית. והעצות שלך? קיבלתי בשימחה, תודה.