תגידו תגידו...

[גקלין הספרית]

תגידו תגידו...

אני עומדת לעבור לגור בעיר אחרת. הבן הצעיר שלי (16) ישאר לגור בבית והאבא יבוא לגור עם הבן במקומי. נישארו לי רק ארבעה ימים וקשה לי לארוז. המחשבה שאני הולכת להסיר מקירות הבית תמונות שלי ועוד חפצים שאני צריכה לקחת, מקשה עליי, במובן שהבית הולך להשתנות לו, לבן... קשה לי שוב להכאיב לו, ברור שלא קל שאימא עוברת, למרות שזו בחירה שלו ומקובל על כולם והכל ברוח טובה ולטובת הבן בעצם. יש עצות איך לעשות את זה הכי נכון?

 

[מצוטטת]

ג'קי

הבית הולך להשתנות לו, לבן... הזה שלך .... לא בגלל איזה כמה תמוניות וחפצים שאת לוקחת.... ביננו, נכון או שאני טועה?

 

[גקלין הספרית]

ברור...

ואת לא טועה, אלה הרגשות שלי והן מוצדקות, כי ברור כשמש שהמעבר לא יהיה קל בכל מקרה. זה לא רק התמונות, זה הכל.

 

[situation]

איך אמא מסוגלת לעזוב את הילד שלה

אי אפשר להבין דבר כזה. זה נוגד לגמרי את כל חוקי הלב. מזעזע בעיני, גם אם הילד אומר שזה מה שהוא רוצה (את באמת חושבת שזה מה שהיה רוצה ?)

זה עושה לי עצוב נורא.

 

[Rinattt]

עוד מעט הגברים יסבירו לך איך... ../images/Emo5.gif

 

[ganeden02]

למרות הקושי להבין....

לעולם אל תשפוט/י אדם אחר. לא ידוע לנו כל המקרה ומה בדיוק היה שם. יכולה רק לומר לך בהצלחה בדרכך החדשה והלא קלה. היי חזקה.

עדן.

 

[הנודניקית עם הקוקו]

../images/Emo45.gif

 

[קצין וגנטלמן היחיד]

../images/Emo45.gif צודקת בהחלט !

 

[גקלין הספרית]

תודה לסובלניים שביניכם

למרות שרק בן אדם בעצמו יכול בדיוק לדעת מה נכון ומה לא ובכל זאת יש נקודות תורפה שקל לנגן לנו עליהם. ומודה, היא הצליחה "לעשות" לי רע וזה הזכיר לי את כל "הרע" שאנשים שאהבו אותי עשו לי ודאגו לי כי כך הם תופסים את הטוב. כשרציתי להתגרש, כולם היו נגד, כי נחשבנו לצמד חמד וכל אחד מאיתנו בסך הכל אדם טוב, אבל היחד רק אני והוא ידענו ולא שעשינו הצגות כדי להיראות טוב בעיני האחרים אלא שבאמת בפרמטרים הרגילים אני לא הייתי צריכה להתגרש. ובכל זאת אני החלטתי ששום דבר לא שווה את האושר שלי וסבלתי די.

 

[גקלין הספרית]

גם לי ומציעה לא לשפוט מהר וסתם.

את לא יודעת מה היה קודם ואת לא יודעת למה אני עוברת ואת לא יודעת למה הוא נישאר ואת לא יודעת למה הסכמתי ואת לא יודעת איך היחסים בינינו ואת לא מכירה את האבא ואת גם אולי לא מבינה שגם לאבא יש לב ונשמה לא פחות מאשר לנו הנשים ואת לא יודעת כמה אני אהיה קרובה אליו ואפגוש אותו ואת אולי גם לא יודעת שיש דברים שנמדדים באיכות ולא בכמות ואת לא יודעת כמה ואיזה מחיר שילמתי עד עכשיו. ומותר לך לא לדעת ולהמשיך לחשוב כפי שאתה חושבת. אני לא מצפה שאף אחד יתן לי אישור לטוב שלי כאדם או כאימא, יש לי את האישור בכל הפרמטרים הקיימים.

 

[Rinattt]

../images/Emo13.gif

הכי חשוב שאת שלמה עם עצמך... בהחלט אם הוא אבא נהדר אז למה לא בעצם??? אם הוא גם חלק נכבד מחייו ואחראי לא פחות ממך בגידולו, בהבאתו לעולם, בחינוכו וכו'... אז טוב שעשית כך... שיהיה לך המון בהצלחה במעבר הדירה... זה קשה, אפילו כשכל כך רוצים בזה... אבל זה יעבור... אל תעצרי את הדמעות, אל תחששי להביע רגשות... אל תלחמי בכאב... תני לכאב לצאת... כמה ימים... תתנקי ותחזרי לעצמך... לבית חדש, התחלה חדשה, סטטוס חדש, חיים חדשים, כוחות מחודשים... בהצלחה...

 

[גקלין הספרית]

הזילזול שלנו בילדים...

אני כמובן מזדהה עם העצב שסיטואשיין מדברת עליו, אבל מה לעשות? קשה לי ולא מוכנה שוב לשמוע הטפות מוסר חסרות בסיס, כי זה נוגע בדיוק במקום הנכון... עשיתי את כל הבדיקות האפשריות לפני שקיבלתי את ההחלטה כאשר בראש הסדר עמדה טובתו של הבן. לפני כחודש שאלתי אם לא יהיה לו עצוב שאעבור... ומה הוא ענה? למה, כשאבא עבר, לא היה עצוב לי? עבור הילדים רוב ההורים הם שווים. (לא מתיחסת למקרים חריגים) אני בהחלט סומכת על האבא. אני יותר דואגת ממידת הפולניות שבו שחונקת לדעתי. אבל עם זה רק הזמן יגיד ומבחינתי תמיד הכל פתוח. הילד גדול ועצמאי מאוד ויודע מה הוא רוצה. מעבר לכך, אני אראה אותו שלוש פעמים בשבוע והוא עצמו מחכה שאעבור לעיר הגדולה ליד הים אותה הוא אוהב... אני שלמה, רק עצובה וקשה לי, אבל זה הוחלט וגמור בשלב זה.

 

[situation]

נכון, אני לא יודעת כלום

אני יודעת רק דבר אחד, הילד הזה זקוק שתלחמי עליו, לא שתוותרי, לא משנה כמה שרירים שיעשה. בהיסטוריה של כל הדורות, הקשר הצמוד עם האם הוא הצורך הבסיסי בכל גיל. כל גיל והתצורה שלו, אבל פרור של ניתוק בין הילד לאם מהווה משבר הרסני לכל אדם לכל החיים. זה פשוט חורץ בלב.

 

[גקלין הספרית]

נלחמתי בעבר ולא מפסיקה לרגע

וגם דאגתי לאורך כל הדרך להראות לו שאני תמיד בשבילו ולרשותו. אי אפשר להתעלם מהשינויים שחלו במעמד האישה והגבר - היום האישה מפרנסת וקרייריסטית ולגברים מותר להחצין כבר רגשות ולחתם את התינוקות, אה וגם לבשל... שוחחתי בעבר עם גברים וגם פה אפשר לקרוא אותם, עד כמה הם סובלים ויש כאלה אפילו שמאבדים את כל עולמם... הדברים הם לא שחור לבן, אני שלמה עם עצמי ואמשיך להיות עם אצבע על הדופק בכל רגע נתון.

 

[מצוטטת]

צורך בסיסי

בהיסטוריה של כל הדורות הוא לא לכל אחד מההורים? קצת נחרצת האמירה וויתור כאן...לטעמי

 

[בדולינה בסגול]

כשילד בטוח באהבת אימו

הוא לא זקוק שאמו תלחם עליו, וסיטואישיין , אני מציעה לך לא לשפוט אף אדם, את לעולם לא יכולה לחשוב מה היית עושה במקומה איך היית נוהגת!!!

 

[situation]

ילד מאבד את הבטחון באהבת אימו

מעצם הסיטואציה. גם אם הוא יגיד אחרת. אני לא יכולה לדעת איך הייתי נוהגת לו הייתי במקומה, אבל אני יודעת איך הייתי נוהגת במקומי (ואכן נהגתי) לא אוותר על גידול ילדי בעד שום הסבר שבעולם, כלום לא יכל לגרום לי לקרוע את ליבם, עם שלי הייתי יכולה להתמודד אולי, אבל בשלהם לא אתן לגעת. לא יכולה להעלות בדעתי שום אפשרות שתתן לי לגרום לילדי לכאב כלשהו מתוך בחירה. צר לי, אין לי שום כוונה לפגוע באף אחד, אני פשוט מזדהה עם הילדים הנעזבים וזה כואב , מאד מאד כואב.

 

[גלי10]

זה בידיוק השיקול

"בשלהם לא נתתי לגעת" אפילו לעצמי לא נתתי לגעת בהכי טוב שהיה אפשר בשבילם , שהיה באותה הסיטואציה להישאר עם האבא שלהם. בכיתי ושקלתי והחלטתי - הכי טוב בשבילם זה לא אוטודוור כמו הכי טוב בשבילי. ילדים לא "נעזבים" הם מרוויחים גם אבא. גלי , בדיעבד צדקה. מאוד והיום כולם מאושרים

 

[ערסlight]

לא יודעת כלום

ואפילו כשכבר יש משהו שאת חושבת שיודעת... אין לך מושג.

 

[מ ז ל ה מ ז ל ו ת]

פה הבן שלך יכול לעזור

תבקשי מהבן שלך יעזור לך לארוז וכך גם אם יש דברים שאת לא ממש סגורה אם כדאי להשאיר או לא, פשוט תשאלי אותו "מה אתה אומר, אתה אוהב את התמונה הזו, רוצה שאשאיר". בהצלחה בדרך החדשה. מודה ומתוודא שבהתחלה היה לי קשה להבין את העזיבה, אבל קראתי אותך לכל האורך ואמרתי מי אני? וכמו שכתבת אני לא יודעת כלום עליך. אז, בכל הלב הרבה הצלחה!