תגידו לא אמור להיות סוג כלשהוא של צדק בעולם?
קבלתי בצעירותי חינוך דיי נאיבי , העולם אמור להיות צודק, אם אתה לומד טוב בבית הספר,עובד בחריצות בעבודה ומנסה להיות אדם טוב וישר הכל אמור להיות בסדר בחיים, כשמתבגרים מבינים שזה לא בדיוק עובד ככה , אם זאת מאוד עצוב שזה עובד במידה מסוימת הפוך, מאוד ראיתי את זה בצבא, בתחילת השירות הייתי במקום מאוד קשה , הבסיס הייה ממוקם באמצע שום מקום ואפשר להגיד שראיתי שם דברים שהלוואי והייתי יכול למחוק מהזיכרון , אני חושב שרוב מי ששירת בצבא יסכים איתי שבמהלך השירות אתה משתנה מאוד והופך לאדם אחר , טוב לב בצבא זה סוג של חולשה שברוב המקרים אסור להראות שיש לך אותה , אותו הדבר קורא לפעמים בעבודה, אני עובד בתמיכה טכנית של אינטרנט והרבה פעמים נתקלים באמת במקרים קוראי לב שפשוט כבן אדם הדבר הנכון הוא לבוא לקראת הלקוח , אם זאת כעובד חברה שהוא בסופו של דבר בורג קטן במערכת ,אין אפשרות לעשות יותר מידי ככה הופכים כולנו לברגים במערכת ששוכחים שגם הם בני אדם, עשיתי בחיים שלי דברים רעים שאני לא גאה בהם והלוואי שלא הייתי צריך לעשות אותם , אם זאת אני חושב שעשיתי הרבה דברים טובים שאני שמח שניתנה לי הזכות לעשות אותם, יש לי סיפור חיים די מיוחד, עד כיתה ה הייתי מהתלמידים הגרועים בכיתה ואז גילתה אותי מורה אחת וקבלתי חונך של פרח מה שכנראה הציל את חיי ,היות וסיימתי את התיכון בכיתת מצטיינים וגם השגתי פסיכומטרי די גבוהה , במידה מסוימת אני מודה לעובדה שהייה לי הרבה מזל, כי רוב האנשים שבאו מרקע כמו שלי גמרו ברובם עמוק בסמים קשים, אפשר להגיד שהגעתי למה שהגעתי בעיקר בזכות המדינה שהביאה לי את אותו סטודנט ולא בזכות הסביבה הטבעית שלי , כאן מתחילות הבעיות, הסביבה הטבעית שלי פשוט לא בנויה שיצמח ממנה אדם מוצלח, רק לפני 5 חודש אפשר להגיד שאמא שלי זרקה אותי מהבית , למה לזרוק בן מהבית ? בדרך כלל מקרים כאלה יחודיים לכל מיני נרקומנים ולא למשהוא "נורמטיבי" , בכל מקרה כנראה גיליתי שאחרי השפלה מהסוג הזה קשה לחזור לחיים הרגילים , כל מה שאני מסוגל הוא לקום בבוקר וללכת לעבודה , בערב אני יושב על המחשב , אני יודע שאני מנהל אורח חיים מאוד לא בריא אם זאת , ניסיתי טיפול אצל פסיכיאטר , וברגע שהוא שמע שיש לי אורח חיים נורמטיבי (שרות צבאי מלא ,בגרות מלאה ועבודה) הוא די נתן לי את ההרגשה שאני לא רצוי , אוליי הוא לא רצה לקחת אחריות של דרדור משהוא "נורמאלי" לעולם של תרופות פסיכיאטריות. אוליי הייתי צריך ללכת לפסיכיאטר פרטי? כי נראה שהפסיכיאטר הציבורי מתעסק רק בלאשפז אנשים יותר מאשר לעזור להם, אם זאת למי יש כסף לפסיכיאטר פרטי? אז הנה אני בן 24 בשלב המאוד עצוב בחיים שלי, האם למשהוא שהגיע מרקע בעייתי יש סיכוי להצליח בחיים ? מצד אחד כן ,כי הרבה אנשים עשו את זה מצד שני נדמה כי הרבה אנשים לא מצליחים , אפשר גם להסתכל על אנשים שבאו ממשפחות נורמטיביות שלא בדיוק הצליחו בחיים, אני די מתבייש לבקש עזרה , כי יש את הרגע שבו הצרות מתחילות ואתה יכול לבקש מכולם עזרה וזה בסדר , ומצד שני אם זה נמשך יותר מידי זמן אז לאנשים נמאס והם פשוט מתרגלים למצב שלך, ובעצם רק מלקרוא כמה פורומים בתפוז אפשר להבין שיש אנשים במצב פי מליון יותר גרוע משלי, ככה שבמה אני יותר טוב מהם ? למה אני כותב את כל זה היום ? במידה מסוימת אני מסתכל על החיים שלי ורואה בהם אבסורד מסוים, עבדתי בעבודה מסוימת והשקעתי בה את כולי בסופו של דבר פוטרתי בצורה מאוד מלוכלכת ומשפילה , לא שזה יחודי רק לי רק אתמול פטרו אצלינו משהוא שעבד שנתיים ופשוט נשחק , גם הוא תיאר הרגשה של מסטיק שלועסים אותו וברגע שנגמר הטעם יורקים, לפעמים אני מצטער שקבלתי את אותו סטודנט ואת ההזדמנות לעשות מהחיים שלי משהוא , במידה מסוימת הייתי יכול להיות כמו אותם נרקומנים שגדלו אצלי בשכונה , זה אפילו די פשוט בכל מקרה לא צריך להלחם כל הזמן נגד העולם , זהוא פרקתי , קצת מצחיק שהאינטרנט הוציא את כל הדברים האלה מהפינות החשוכות , פעם לקרוא סיפור כזה הייה מאוד עצוב , היום כבר אי אפשר לפתוח דף אינטרנט בלי להתקל בסיפור עצוב מסוג כלשהוא , כנראה שאני לא מיוחד אחרי הכל.
קבלתי בצעירותי חינוך דיי נאיבי , העולם אמור להיות צודק, אם אתה לומד טוב בבית הספר,עובד בחריצות בעבודה ומנסה להיות אדם טוב וישר הכל אמור להיות בסדר בחיים, כשמתבגרים מבינים שזה לא בדיוק עובד ככה , אם זאת מאוד עצוב שזה עובד במידה מסוימת הפוך, מאוד ראיתי את זה בצבא, בתחילת השירות הייתי במקום מאוד קשה , הבסיס הייה ממוקם באמצע שום מקום ואפשר להגיד שראיתי שם דברים שהלוואי והייתי יכול למחוק מהזיכרון , אני חושב שרוב מי ששירת בצבא יסכים איתי שבמהלך השירות אתה משתנה מאוד והופך לאדם אחר , טוב לב בצבא זה סוג של חולשה שברוב המקרים אסור להראות שיש לך אותה , אותו הדבר קורא לפעמים בעבודה, אני עובד בתמיכה טכנית של אינטרנט והרבה פעמים נתקלים באמת במקרים קוראי לב שפשוט כבן אדם הדבר הנכון הוא לבוא לקראת הלקוח , אם זאת כעובד חברה שהוא בסופו של דבר בורג קטן במערכת ,אין אפשרות לעשות יותר מידי ככה הופכים כולנו לברגים במערכת ששוכחים שגם הם בני אדם, עשיתי בחיים שלי דברים רעים שאני לא גאה בהם והלוואי שלא הייתי צריך לעשות אותם , אם זאת אני חושב שעשיתי הרבה דברים טובים שאני שמח שניתנה לי הזכות לעשות אותם, יש לי סיפור חיים די מיוחד, עד כיתה ה הייתי מהתלמידים הגרועים בכיתה ואז גילתה אותי מורה אחת וקבלתי חונך של פרח מה שכנראה הציל את חיי ,היות וסיימתי את התיכון בכיתת מצטיינים וגם השגתי פסיכומטרי די גבוהה , במידה מסוימת אני מודה לעובדה שהייה לי הרבה מזל, כי רוב האנשים שבאו מרקע כמו שלי גמרו ברובם עמוק בסמים קשים, אפשר להגיד שהגעתי למה שהגעתי בעיקר בזכות המדינה שהביאה לי את אותו סטודנט ולא בזכות הסביבה הטבעית שלי , כאן מתחילות הבעיות, הסביבה הטבעית שלי פשוט לא בנויה שיצמח ממנה אדם מוצלח, רק לפני 5 חודש אפשר להגיד שאמא שלי זרקה אותי מהבית , למה לזרוק בן מהבית ? בדרך כלל מקרים כאלה יחודיים לכל מיני נרקומנים ולא למשהוא "נורמטיבי" , בכל מקרה כנראה גיליתי שאחרי השפלה מהסוג הזה קשה לחזור לחיים הרגילים , כל מה שאני מסוגל הוא לקום בבוקר וללכת לעבודה , בערב אני יושב על המחשב , אני יודע שאני מנהל אורח חיים מאוד לא בריא אם זאת , ניסיתי טיפול אצל פסיכיאטר , וברגע שהוא שמע שיש לי אורח חיים נורמטיבי (שרות צבאי מלא ,בגרות מלאה ועבודה) הוא די נתן לי את ההרגשה שאני לא רצוי , אוליי הוא לא רצה לקחת אחריות של דרדור משהוא "נורמאלי" לעולם של תרופות פסיכיאטריות. אוליי הייתי צריך ללכת לפסיכיאטר פרטי? כי נראה שהפסיכיאטר הציבורי מתעסק רק בלאשפז אנשים יותר מאשר לעזור להם, אם זאת למי יש כסף לפסיכיאטר פרטי? אז הנה אני בן 24 בשלב המאוד עצוב בחיים שלי, האם למשהוא שהגיע מרקע בעייתי יש סיכוי להצליח בחיים ? מצד אחד כן ,כי הרבה אנשים עשו את זה מצד שני נדמה כי הרבה אנשים לא מצליחים , אפשר גם להסתכל על אנשים שבאו ממשפחות נורמטיביות שלא בדיוק הצליחו בחיים, אני די מתבייש לבקש עזרה , כי יש את הרגע שבו הצרות מתחילות ואתה יכול לבקש מכולם עזרה וזה בסדר , ומצד שני אם זה נמשך יותר מידי זמן אז לאנשים נמאס והם פשוט מתרגלים למצב שלך, ובעצם רק מלקרוא כמה פורומים בתפוז אפשר להבין שיש אנשים במצב פי מליון יותר גרוע משלי, ככה שבמה אני יותר טוב מהם ? למה אני כותב את כל זה היום ? במידה מסוימת אני מסתכל על החיים שלי ורואה בהם אבסורד מסוים, עבדתי בעבודה מסוימת והשקעתי בה את כולי בסופו של דבר פוטרתי בצורה מאוד מלוכלכת ומשפילה , לא שזה יחודי רק לי רק אתמול פטרו אצלינו משהוא שעבד שנתיים ופשוט נשחק , גם הוא תיאר הרגשה של מסטיק שלועסים אותו וברגע שנגמר הטעם יורקים, לפעמים אני מצטער שקבלתי את אותו סטודנט ואת ההזדמנות לעשות מהחיים שלי משהוא , במידה מסוימת הייתי יכול להיות כמו אותם נרקומנים שגדלו אצלי בשכונה , זה אפילו די פשוט בכל מקרה לא צריך להלחם כל הזמן נגד העולם , זהוא פרקתי , קצת מצחיק שהאינטרנט הוציא את כל הדברים האלה מהפינות החשוכות , פעם לקרוא סיפור כזה הייה מאוד עצוב , היום כבר אי אפשר לפתוח דף אינטרנט בלי להתקל בסיפור עצוב מסוג כלשהוא , כנראה שאני לא מיוחד אחרי הכל.
