חשיבה נכונה, צעד מוטעה.
אחוז גדול מהנשואים, רוצים בכל מחיר לשמר את ה"מסגרת" גם אם היא לא מתפקדת ולא מיישמת בשטח את המהות שלה. אחוז גדול תוהה ומתנסה בחוץ, על מנת לספק אי אילו ריגושונים שלא קיימים בבית. הניסון לאכול את העוגה ולנסות לשמר אותה כמות שהיא, חל בכל המישורים על כולנו. נושא הבגידות, שנוי במחלוקת, כל אחד וסיבותיו הוא, אין הצדקה, יש סיבות ומניעים, אין שיפוט, יש הבעת דיעה אישית נטו. הבגידה בבן הזוג, לכשעצמה, היא צעד מאוד עלוב. אבל מי אנחנו בכלל שנעז לשפוט? אין מצב בעולם שבעל או אישה יבגדו בבן הזוג על זיון אחד או שתיים שהלכו להם לאיבוד על חשבון כאב ראש או גחמה של רגע, זה עמוק יותר, זו תיהום שנפערה לה שם בזוגיות, ומסתבר היום, שהמענה לה, הוא סטוץ מהצד, וחזרה למסלול "תקין" של הזוגיות. יש שיאמרו לך, שהבגידה הועילה ושיפרה משמעותית את הזוגיות, יש שיאמרו לך שהבגידה הרסה להם את החיים. היום, דעתי שונה מלפניי שנתיים שלוש ועשר. היום, אני תומכת ברעיון שלא לרוץ ולפרק את המסגרת, לא למהר להתגרש על סמך מעידה או זיון ריגעי מהצד, אלא אם מדובר ברומן ארוך ומתמשך שיכול בהחלט לערב אמוציות. היום, זוגיות היא מצרך די נדיר, וצריך לשמר אותו לעבוד עליו, להגיע לפשרות, ללמוד את הגורמים למעידה, וזה כמובן, רק אם יש עיניין להשאר במסגרת. ובכלל, לבגידה צריך 3, זו המשוואה המדוייקת, כך שאישה\בעל, לא יכולים להתנער מהבגידה ולשלוח אצבע מאשימה לבוגד. קל לפרק, קשה לשמור.