וגם זה כנראה רק צירוף מקרים ../images/Emo15.gif
הנה, הוזכרו ונכרכו זה בזה שבח וייס ואורי אבנרי, ואם הוזכרה המוסטנג בו התרסק שבח וייס - יש אולי טעם נוסטלגי - לא יותר מזה - להזכיר שגם אורי אבנרי הפך את המוסטנג לסמל מעמד שליווה את מאבקיו, את ההפגנות שלו (בעיקר מול שטח 9) ואת שאר פעילותו בשטח. זה היה בשנת 1965, המוסטנגים הראשונים הגיעו לארץ ואכן היוו אטרקציה. אבנרי הקפיד להדפיס בהעולם הזה את צילומי המוסטנג הזו, היו להם, אגב, שני מוסטנגים תאומים - מוסטנג אחד לו - והשני לשותפו, המנוח שלום כהן שנקרא אז ראש המערכת. הימים היו ימים טובים להעולם הזה: אחרי תקופת יובש ארוכה, בעקבות חרם מודעות אכזרי שהטיל עליהם שלטון בן גוריון. התחילו שם לראות כסף. התפוצה היתה אז בשיא וגם מודעות רבות היו להם - וכל יום שלישי בערב, ברחוב דיזנגוף, מול כסית, המתינו רבים להופעת הגליונות הטריים עם ריח הדפוס. אלה היו בדיוק אותם ימים כשהחליטו לסתום להעולם הזה את הפה באמצעות חוק לשון הרע, והאקט הזה הוביל את שני בעלי המוסטנג להריץ את העולם הזה לכנסת. כזכור, זכתה תנועת ה"עולם הזה - כוח חדש" במנדט אחד, ואבנרי הפך לח"כ. המוסטנג המשיך לככב במסעותיו בארץ כח"כ, ובתצלומים בעיתון. לימים, יפרסם המהנדס אייאקוקה את רב המכר שלו על תעלוליו המצליחים בתחום תעשיית הרכב בארה"ב, ולראשונה מתפרסם הסוד המביך: שכל המוסטנג הזה לא היה אלא מכונית ה"קונסול" הכושלת של פורד, אותה טרום-קורטינה, שאייאקוקה הפך אותה ברוב כשרון ותעלולי יחסי ציבור ללהיט אמיתי: השקיעו 60 מיליון דולר בעיצוב חדש על אותו שאסי ממש - וגרפו למעלה ממיליארד דולר תוך שנתיים! פורד, שעמדה לעבור מהעולם - הפכה מאז שוב לאימפריה מובילה. **** חברת דובק, אגב, ניסתה לרכוב על גל ההצלחה הזה, והנפיקה סיגריה חדשה לשוק בשם מוסטנג. התעלול הזה לא אחז לא מים ולא עשן. הסיגריה נעלמה מהר מאוד מהמדפים. **** אבל המוסטנג יישאר, כנראה, עוד זמן רב בתודעה כמותג מצליח ובר-מזל, לפחות אצל כל מי שקשור או נוגע לעולם התעופה. מוסטנג הוא גם המטוס המוצלח שהזמינה בריטניה בשנות הארבעים במלחמתה נגד הגרמנים. שני מטוסים מפורקים כאלה הוברחו ארצה ערב מלחמת העצמאות ועשו חיל. הם גם היו שני המטוסים הראשונים שהפילו מטוסי אויב. המוסטנגים האלה גם היו הראשונים לפתוח את מבצע סיני, כשקרעו במעופם את קווי הטלפון המצריים בסיני. בקיצור: שמעתם מוסטנג - מכונית או מטוס - מותר לעשות להם
כבוד , הנוסטלגיה כבר ממילא בפנים. **** ונכון מה שנאמר על הזכרון הפנומנלי של שבח וייס. אין להתפלא, אם בתפקידו כיו"ר הנהלת יד ושם, הוא באמת יזכור בע"פ את כל שמות הניספים בשואה. וייס הוא האיש היחיד שמותר להאמין לו כשהוא חוזר על סיסמת יד ושם: לכל אדם יש שם. הוא מסוגל לזכור גם הרבה יותר מכך.
