תאורת חצר...........

[שקדי]

תאורת חצר............./images/Emo29.gif

יש משהו עזוב בתאורת חצר ונעשה דחוף לראות אחד שנעצר ולו לשתוק איתו מול כוכבים כאילו זה לזו אנחנו ערבים כל פעם שאתה ניצב גלמוד מול כוכבים תזכור שזה לזו היינו ערבים אולי אתה משלים עם חלק הבדידות כמו עם האהבה הקנאה הידידות בגוש החשכה הבית הגדר אולי נשתוק מעט אחר כך נדבר כל פעם שאתה ניצב גלמוד מול כוכבים תזכור שזה לזו היינו ערבים..........

...................

רחל שפירא ותחשבו על זה..............בקר טוב לכולנו

 

[חונה לרגע]

שקדיון - צא מזה..............

חשוב שמח, חשוב ביחד, חשוב על אור, חשוב על טוב ! יום חדש בפתח - יום של הזדמנויות.. אל תפספס - רוץ תפוס מהר !

מ-Aני. נ.ב. גמAני פקחתי עין בודקת..להזדמנויות

 

[אחותו של שקספיר]

את מאמינה בטלפטיה?

 

[חונה לרגע]

מאמינה עם קבלות ../images/Emo70.gif

איך להגדיר מצב שבו את חושבת על מישהו(י) והטלפון מצלצל והוא בקו השני ? איך להגדיר מצב שאת בארוע מתבוננת מאחור במישהו(י) ופתאום הבן אדם תוקע בך מבט ? איך להסביר מצב שאנשים חושבים באותו זמן על אותו נושא ? בכלל אני מאמינה שיש קשר מסתורי בין בני אדם.. ולא רק.. יום טוב לך אחותו .. קר בחוץ וחם בלב. חייבת לרוץ Aני.

 

[magy]

צירוף מקרים??????

או, איך שוכבת תמונתם של אימי וסבי מעל חצי מאה שנים אצל בן אהרון ומגיעה לידי בימים האחרונים. אחרי שגילינו בהתכתבות שנולדנו באותו מקום, התחלנו להעביר תמונות מאותה תקופה. הוריי , סבי וסבתי ואני, בת חצי שנה..התגוררנו במחנה מסוים בגרמניה. כשהוכרז על עצמאות המדינה, קיבלו את הידיעה כל הפליטים , העקורים, ניצולי השואה ששהו במחנות מעבר , כשהיעד הסופי הוא, פלסטינה. הציעו לאבי להניף דגל במצעד שהתקיים.....וכך היה. אבי, בן 25 בבגדים לבנים, מכנסיים קצרים....מניף דגל עם עוד מספר אנשים בשיירה ארוכה של אנשים , שנודע להם, שנולדה להם מולדת... ואין צורך שיחזרו לאירופה, או ארצות הברית..... הרי הוא לפניכם..בתמונה

 

[magy]

פרק נוסף בצרוף המקרים

על גב התמונה הקודמת מצויין ברומנית, שההפגנה היא לכבוד הכרזה על מדינה ליהודים בפלסטינה , שהתקיימה בסאדאן קסרנה בעיירה , אולם.. ומצויין תאריך....15.5.948 ואז שולח לי בן אהרון תמונה של אביו נואם באותו מקום, אולי בנסיבות אחרות (תמונה רצופה) אבל מתחת לתמונת אביו.....אני מגלה עוד תמונה...ובה...תהלוכה , שהיא המשך התהלוכה הראשונה, שיש לי בבית.....בה מופיע רק אבי..ומה אני מגלה לתדהמתי הרבה? אני רואה את אימי מחייכת בבהירות רבה, בת 21, אחרי לידה.. וכל כך יפה... ועל ידה, אביה, (לא זיהיתי אותו בגלל שהיה רזה - כולם היו אחרי מחנות ריכוז)....וממש על ידם, ילד קטן מניף דגל..... התמונה נשלחה בגלל הילד הקטן.....שהוא אחיו הבוגר של בן אהרון.... זו תמונה מאותה הפגנה.....אבל מזוית אחרת..... עם קהל שונה. סיפרתי לאבא שלי....על התמונה.....כשהגיע אתמול.....וראה.. כמעט נחנק...התחיל לצעוק......"זו אמא ........זה סבא........" אין טעות......הוא אפילו לא זכר או ידע, שהם צועדים רחוק מאחוריו לולא ראה את התמונה אתמול.... יצרנו קשר עם בן אהרון.......מיד...... אבי רצה לדבר איתו, להשוות גירסאות. לבדוק מכרים משותפים.... השיחה הייתה נרגשת לפחות מצד אבי, לא ראיתי את בן אהרון ותגובותיו. תוך כדי שיחה. הבאתי מים לאבי......בכל זאת , בן 78, קצת נחנק, קצת השתעל.....והוא אדם בריא.........אבל.......זה החזיר אותו אחורה....במכה..... פתאום, אבא שלי הבין.....מה זה אינטרנט...........ומה הפלא הטמון בו. וזה היה גילוי מפתיע...הוא קלט את צמצום המרחקים , ואת צירופי המקרים שיכולים לקרות בגלל המכשיר הזה........ששמו ......מחשב+אינטרנט... היה מרגש מאדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד. בן אהרון...............גירסתך................

 

[אחותו של שקספיר]

מגי-אני בוכה!מרגש מאדדדדדדד

 

[חונה לרגע]

מגי .....זה רק מוכיח ש...../images/Emo22.gif

הר עם הר לעולם לא יפגשו... אדם עם אדם - אם נגזר - יפגשו ! באבו אבו אבוהה - יפגשו ! ריגש אותי גם, הסיפור שסיפרת.. יש לי סיפור על גורלות נפגשים: קולגה שעובדת איתי סיפרה לי על גיסתה, בחורה צעירה, עדינה ונאה שלא כל כך הולך לה ואין חבר. מיד התחילו להתגלגל במוחי גלגלי השדכנות, ואמרתי לה יש לי בשבילה מישהו,(וזאת מבלי לראותה)... שאלתי את פי "הנער" שגם איתו אין לי מי יודע מה יחסי קירבה, החליפו טלפונים, ו.... אהבה ממבט ראשון, אחרי שנה ו-4 חודשים חתונה, ולפני ארבעה חודשים נולד להם בן במזל טוב! עד היום לא ראיתי את הבחורה (בחתונה היינו בחו"ל)..... שום צ´אנס בעולם לא היה להם להיפגש... אבל - "כשאלוהים רוצה - גם מטאטא יורה "! ואל תתווכחו איתי שאין אלוהים... תקראו לישות באיזה שם שאתם רוצים - אבל... יש מיקריות, יש מסתורין, יש כוחות על טבעיים ????? חונה מאמינה (לפעמים .

)

 

[זהבוש]

מגוש אני פשוט מתרגשת בשבילך מאד../images/Emo23.gif

מאחר, ואני כבר שנים מנסה לפגוש או למצוא את קרוביה של אימי, שהיא איבדה את כל משפחתה בשואה, אני רק יכולה להגיד לך שאני ממש מקנא, על כל מפגש אקרעי ,או כל מקרה כמו זה, שרק אוכל לשמח את אימי, שכבר מאבדת את זיכרונה ולפני שהיא תאבד אותו סופית, אולי לא בכוונה יקרא איזה נס. לא מזמןנפתח פורום של חיפוש קרובים ונכנסתי אליו מסרתי את כל פרטיה וכבר חשבתי שמצאתי משהו אבל לצערי מה שמצאו לי שם זה רק דברים שאני מכירה ושום דבר חדש. אבל זה מרגש מאד, במיוחד לאלה שאיבדו את כל משפחותיהם במלחמה הארורה הזו. ושוב אני שמחה בשמחתך מאד זה מרגש עד דמעות וליבי איתך.

 

[פנטזיה נשית]

רגעעעעעעעע, ממחטה

תנו לנגב דמעות מהעיניים איזו התרגשות מגי ובן אהרון ולו בגלל זה שווה לשבת כאן כל כך הרבה שעות כדי למצוא את שורשינו התרגשתי באמת בחיי

 

[עיניים]

את זה יש לשאול את טרה ../images/Emo13.gif

הטוען שאין מיקריות בעולמנו,,,, מילא שהורייך ואביו עם אחיו של בן-אהרון היו במקרה ביחד באותו מקום ובאותה שעה באותו אירוע, מילא שבן-אהרון שמר וסרק את התמונות, מילא שהתחלתם להתכתב, ובמקרה נגעתם בנושא השורשים, מילא שבן אהרון החליט לשלוח לך את תמונתו של אחיו עם הדגל,,,,, כל זה לא היה מתקיים אילו לא החליט בן אהרון לפני כשבועיים-שלשה להיכנס לפורום נוסטלגיה בו התוודע למנהלת חביבה, שרגילה לקבל את אורחיה בחום ובשמחה,,,, ויש מי שעדיין טוען שאין מיקריות בעולמנו??? ולעצם הגילוי - מרטיט נפש! ריגשתם אותי לא מעט. הייתי רוצה להיות ליד אביך כאשר נחשפה התמונה לראשונה עיניו,,,, בו בזמן הייתי רוצה לראות דרך חריך הצצה - את בן אהרון משוחח עם מי שהיה בסביבתו של אביו באותה תקופה,,,, כמה מצחיק שדווקא את, מגי, מביאה לנו לכאן את הנוסטלגיה בהתגלמותה,,,, פשוט סיפור מדהים. נקודה.

 

[טרה10]

זה כל הענין..שלא יכול להיות מקרה.

אין מקרה ללא סיבה שקדמה לו. ולכן חיבת להיות תקשורת שאנו חלא מכירים. ולמה שמעו שמעו..! לפני שלש שנים לערך או יותר..דברתי עם הנגר שלי על הקיבוץ..ששם הגשם-יורד ועובר אפילו את הרעפים. איזה קיבוץ.? כך וכך...שם הקיבוץ..ואתם יודעים..בעמק המערבי. רמת דוד-זאב משלים- יש לי פתק כאן שהוא חייב לי 300 לירות.כמה ישן רק..כן גדל איתו בפתח תקוה..מכיר אותו..ואת אבא שלו.. ולמחרת בעיתון הארץ שאני מנוי עליו --ונא לא ליפול מהכסא- "בקיבוץ ההוא יש שביתה במפעל..ואב משלים מנהל כוח אדם בקיבוץ כך וכך..הוגיע לשובתים שהוא ייענה לתביעותיהם..! איך מהשיחה בנגריה הגיע זאב משלים לעיתון למחרת..? את זה שאלתי אנשים ואמרו לי: סטטיסטיקה זה הכל.. לכן אני משער שיש תקשורת שאנו לא מכירים ואין מקרים..פשוט אין.!

 

[טרה10]

השאלה בנוגע לסטטיסטיקה היא

מה ההסתברות ששם של אדם שמעולם לא היה בעיתון- יופיע למחרת או מודפס באותו יום..ברצף ובצמוד לשיחה של שני אנשים שמכירים אותו...! זה כמו שמחר ..יהיה כצןב על הבן שלי..כי עכשיו כתבתי עליו..

 

[עיניים]

תראה, תראה מה אתה

כותב במו מקלדתך: אין מקרה ללא סיבה שקדמה לו,,,, כלומר, במילים אחרות - יש מקרה אם קדמה לו סיבה, לא ככה? ומי ניסה להתווכח שלמיקריות - סיבות משלה? מה חשוב מה קדם למה - העובדה היא - שהמיקריות אכן קיימת !!!

 

[טרה10]

את לא הבנת את העיקרון

כל הזמן חיינו הם שרשרת אירועים.כל הזמן כל הקלדה של אות וכל מבט וכל מחשבה..הכל מלא במקרים שונים משונים ולא משונים. ורק כאשר קורה משהו חריג, או שמשהו מתחבר פתאום כמו מפגשם של שני ילידי העיר אולם, בגרמניה בפורום הזה אנחנו מתפלאים. אה מה..תפוח אדמה. ישנה סבירות סטטיסטית שזה יקרה. כי הארץ לא גדולה. אם יתברר שלשניהם יש אח פולינזי בניו זילנד זה כבר ממש פלא..ומקרה לעצמו..שאינו סביר..! את למלל קמה ממקומך תחת המדף אלפי פעמים..ופעם אחת הוא נפל. הפתרון של צבי ינאי..הוא שישנה הסתברות שזה יקרה למרות שהיא נדירה אבל היא קימת. זה בתנאי שלא מאמינים בהתערבות עליונה. ואכן האמונה היא ענין סובייקטיבי לחלוטין. אם את מכירה לעומקו את המושג מתחום הפילוסופיה. ואם לא אני אתנדב להסביר-מחר. תאמיני לי- מקדמת דנא ענין המקריות מהווה נושא לדיון. כמו למשל הנבואה..מה זה.? שימוש במקריות מצד הנביא..ואח"כ באים כל השמנה וסלתה ואומרים הנה- יש נביא בעירו..והנה הוא ידע..והנה זה קרה. הכל מבוסס על כך שמתקיימים בו זמנית- חשיבה, העלאת רעיון וכדומה. אבל האמת שאני חכם קטן מאוד ליד המחבר והסופר שמועמד לפרס נובל..! שאמר שאין מקרה ואין יד מכוונת..התווכחתי איתו תאמיני לי.! כך גם כתוב.! שם ב´אותו הים´. ואת תחליטי- לאיזה קטגוריה את משתייכת. בעצמך..!

 

[בן אהרון]

באנו למילואים,

מנהג ישראלי, מכיר את זה ואת זה? 50 אנשים זרים זה לזה, מגיעים לשרות צבאי. תוך דקות הם מכירים מאתיים אנשים משותפים. גורם המקריות, בהיכרותי עם מגי, קיים, הודות לחקרנותה, הבלתי נלאית, וחיפושיה, הקדחתניים, אחר חומר, לפרסום בפורום. ביקשה ממני, באמצעות, מערכת המסרים, אחר כך באימייל, איי סי קיו, ובשיחת טלפון, לשלוח לפורום, חומרים מעברי. כך נולד המסר, שכלל, את חתימות השרים ליד הכותל , ימים ספורים לאחר שנכבש. כאשר בישרתי לה, בשיחת הטלפון הראשונה, שנולדתי באולם גרמניה, נעתקה הנשימה מפיה. שלחתי לה , את כל התמונות, אשר ברשותי, מאותה תקופה. היא זיהתה מייד, את אמה מאחורי כתפו של אבי. לא חשבה, כנראה, שחקרנותה, תציב אותה ואת אביה , במרכזה של דרמה, ובמערבולת רגשית טעונה. את תוכן השיחה עם אביה, אפרסם לאחר שאקבל את אישורה.

 

[magy]

יש אישור , כלום אינו סודי

אין לי קלפים בשרוול, או שדים בבקבוק הכל פתוח לדיבור ......... בנוגע לי.....בלבד...........כמובן....... איני מסתירה דברים, כי הכל נורמטיבי..... וגם כשהיו דברים שאינם בגדר הנורמה...........דיברתי עליהם חופשי. על הבר............וגם כתבתי.

 

[בן אהרון]

מצעד הדגל...../images/Emo104.gif

שיחת הטלפון, עם אביה של מגי, החל בסיפורו, על הנסיבות אשר הביאו אותו, לשורה הראשונה, במצעד, שנערך עם הוודע הידיעה, על הכרזת קום המדינה. מישהו, תקע לו את הדגל ביד, אמר לו : קדימה צעד! מצעד הצדעה למדינה, שזה עתה קמה. אותו צלם , הנציח את הארוע, כאשר צילם את אבי צועד ומאחורי כתפו, אמה של מגי וסבה. התרגשותו עלתה, כאשר דיבר על אשת נעוריו, אשר נפטרה בצעירותה, בגיל 37 . ככל הנראה, בשלב הזה , מגי הגישה לו כוס מים. דיבר עליה בכאב רב. ממאן להשלים עם אובדנה. סיפר על עלייתו ארצה, ועיסוקו בבניין. מסלול דומה שעבר אבי . הבטחתי לו ביקור, בהזדמנות ראשונה. זה היה דור ההורים. שרידי שואה, אשר נקבצו מכל רחבי אירופה. ישבו במחנות עקורים, מחפשים אחר קרובי משפחה,אבודים, אוספים כל פיסת מידע על משפחותיהם ההרוסות. מנסים לשקם את חייהם מחדש, מתחתנים, מולידים ילדים. מחכים בציפיה , לפתיחת גבולות הארץ. עלייתם ארצה ובנית בית. להם ולעם היהודי. גם אבי עסק בבנין. למרות עיסוקיו הפוליטיים, בטרם עלה ארצה. היה יו"ר וועד העקורים, במחנה סדאן-קסרנה באוּלם. שם צולמו התמונות. לפני המלחמה, נבחר למועצת עיירת הולדתו. נציג היהודים בתפקיד סגן ראש העיירה. רצה לעסוק בארץ רק בבנין.מתוך הכרה וחלוציות צרופה. עבד עד גיל 70, אז פרש לכתוב את ספריו, על קורות חייו ובני משפחתו. אלה ששרדו ואלה שאינם. דור אחרון לשעבוד, ראשון לגאולה.

 

[magy]

מרגש לראות את זה כתוב

למרות שהייתי עדה...... מה שדור ההורים עבר.....לא יוכלו ספרים או סרטים....להכיל..... את הסבל ומדורי הגיהינום, אנשים שנעקרו באכזריות מארץ הולדתם. מביתם, עבודתם. לימודיהם. וחצו ברגל חצי אירופה.....מושלגת, בעיקר בלילות....בסתר...חודשים ארוכים במסע אל הלא נודע. חלקם עם ילדים, חלקם זקנים, חלקן בהיריון.... אף אדם בעולם חופשי, או "צבר" , לא יוכלו אי פעם להתחבר לזדון המרושע התעללות, התאכזרות, וטיהור שביצעו אנשי "הגזע הנאור" כשטבח בעמנו. בדרכים הכי חולניות שמעלה הדעת. או המח האנושי. שום פיצוי (חלקם סירבו לקבל דמים תמורת דם), לא יכסה על הפשעים.

 

[בן אהרון]

צלב הקרס,

כנער גדלתי בקיבוץ. הקיבוץ הפעיל בית מרגוע. מדי יום ששי, הופיעו אמנים שונים, לפני הנופשים. בתחילת שנות הששים, החל להופיע, סטודנט צעיר, חידונאי. שבח וייס שמו. היינו מתפלחים לחדר האוכל של בית המרגוע, מנסים כוחנו בפתרון החידות. בתחילת אחד המופעים, הבחנתי על שולחנו,ספר כיס. העטיפה הפרובוקטיבית משכה את עיני. "צלב הקרס - אורי אבנרי" הכרנו את השבועון, "העולם-הזה" ועורכו. היינו חומקים לחדר העיון של בית המרגוע, ´מפלחים´ אותו ביום הופעתו. שוטפים עיניים בחימוקיה של זיוה שפיר, ומסתרי השער האחורי. התעניינותי בספר, סיקרנה את שבח וייס. בסיום הערב , נתן לי אותו במתנה. מסמך מצמרר, על התקרנפותה, של אומה. למרות שרוב העובדות ההיסטוריות, מבוססות על ספרו, של קונראד היידן. איש איננו חולק על כישוריו של אורי אבנרי. אני עדיין מעיין בו מדי פעם. גם בני, גדלו על הספר. בחזקת, דע מאין אתה בא.