תאונת אופנוע

gamgam

New member
תאונת אופנוע

הייתי עכשיו במקרה במיון, בנסיבות מצערות אחרות, ובזמן שאני שם הטלפון מצלצל בחדר האורטופדים וקריאה לכולם "להתכונן, עוד חמש דקות מגיע רוכב אופנוע פצוע קשה".

כשחלפתי בדלת הוא בדיוק נכנס. חליפת עור מופשלת וקיבוע צוואר. החברים שלו מגיעים רכובים אחריו.
יצא המקרה ואני מכירה את נהג האמבולנס שהביא אותו. הוא סיפר לי שהתאונה היתה סמוך לצומת גבעתי.

איחולי החלמה מהירה לרוכב ואיחולי זהירות לכולנו.
מראה הפצוע ופני חבריו המודאגים תמיד מחזירים את השאלה אם זה שווה את זה.
 

iec

New member
זה שווה.

כשזה עם איטלקי

&nbsp
אחרת זה סתם למות משיעמום
 
אבל זה בדיוק חלק מהקסם

ההתרגשות האם זה יניע?
וכשזה מניע זה מרגיש זכיה בלוטו
&nbsp
בסוזוקי הזקן שלי זה די ברור
כשאני לוחץ על הסטרטר זה מניע
אין מחשבות האם זה יניע או לא
פשוט מניע
 

noy fb 2

New member
אין כאן שאלה כלל. ברור שלך זה "לא שווה את זה". שאם לא כך...

 

RIDE TO LIVE

New member
התשובה פשוטה, המשמעות הרבה יותר מורכבת.

it's better to burn out than to fade away
העניין הוא שהמציאות הופכת למורכבת יותר כאשר ילדים נכנסים לתמונה.
 

Ridcully

New member
זו באמת שאלה טובה... בארץ לשאלה הזו יש 2 פנים

האם שווה מבחינת בטיחות?
האם שווה מבחינה כלכלית?
&nbsp
אבל יש משהו בזה ... שמושך
אני לפני שנאלצתי למכור את האופנוע אף פעם לא עשיתי טיולי השכבות וכד'.... מקסימום רכיבות רגועות עם קצת אלמנטים טכניים, אפילו לא עובר את המהירות החוקית (כזה אני מה לעשות) אבל גם זה מעלה חיוך על הפנים במיוחד אחרי 10+ שעות במשרד....
&nbsp
אפילו האישה הייתה שמחה לראות אותי מגיע בסוף היום עם חיוך על הפנים
 
כמה פעמים את רואה את אותו הדבר אחרי תאונת רכב 4 גלגלי?

האם זה שווה את זה? לנסוע על פחנוע?

כמה פעמים את רואה את זה עם רוכב אופניים? האם זה שווה את זה? לרכב על אופניים?

כמה פעמים את רואה את אותו הדבר עם הולך רגל? האם זה שווה את זה? לצאת מהבית?

כל דבר בחיים זה סכנת מוות.
אפילו לנשום את האוויר זה מסוכן אולי יש שם איזה חיידק שיהרוג אותנו? זה שווה את זה? לנשום אוויר?
 

gamgam

New member
העניין הוא שכשהתאונות קורות ברכב,

באופניים או ברגל, כל עוד זה לא קרוב או נוגע אלי (וטפו טפו טפו עד היום זה לא התקרב) זה לא מזיז לי.
אין לי שום תגובה ריגשית ואני מסמנת כל תאונה מתוקשרת כחלק מבעסאת העולם.

אבל כשזה מגיע לאופנועים זה שונה. כשאני שומעת על תאונה אני נדרכת, הרבה פעמים אני מכירה את הפצוע או ההרוג חלילה או מהכרות אישית או מהכרות וירטואלית. ואם אני לא מכירה מישהו שאני מכירה מכיר. ולכן מצד אחד תאונות האופנוע מרגישות לי הרבה יותר קרובות - הן ריגשית והן ממשית בסביבה שלי. הקירבה הזו מרגישה שעם השנים היא הולכת ומתהדקת. מצד אחד אני עמוק יותר בעולם הרכיבה ומצד שני נחשפת יותר לתוצאות האפשריות.

אני לא רוכבת בשביל לחסוך פקקים. אני רוכבת סופשבוע. האופנוענות היא התחביב שלי. החיים שלי נוסבים סביב התחביב הזה. לטוב ולרע? עד עכשיו זה לטוב - טיולים, מפגשים, פורום. לא הייתי רוצה שיום אחד זה יהיה לרע - מוות (להשאיר את הילדים שלי יתומים ), פציעה קשה, קריסה כלכלית אפילו כתוצאה מפציעה בינונית (אני עצמאית ).

הבחירה שלי היא לרכב. לא הפסקתי ואין לי מחשבות כפירה ממשיות. אפילו אחרי התאונה של ליאת ואביקם ז"ל, ממנה היה לי קשה להתאושש, לא חשבתי להפסיק לרכב.

החודש נהרג רוכב נוסף מהחבורה הקרובה של ליאת ואביקם - ארז שטר ז"ל. כל החברים שרכבו איתו פרסמו את האופנועים למכירה, ואלו אנשים שהאופנוענות היתה מרכז חייהם והוויתם.

אני רוכבת, אבל מקווה מאוד שלא אצטרך להתמודד לעולם עם פגיעה בקרובים לי או בעצמי ולמצוא את עצמי מתייסרת במחשבה "האם זה היה שווה את זה"
 
אבל באותה מידה יכולה לקרות לך גם תאונה בפחנוע

ואותן בעיות צצות גם מתאונת פחנוע

לי אישית מעבר לתאונות קלות באופנוע לא היו לי ואני רוכב 24 שנים ולעומת זאת ברכב קרו לי כמה תאונות קשות יותר ואפילו היה לי פעם פינוי עם אמבולנס וזאת למרות ששום תאונה לא היתה באשמתי ושאת כל תאונות הפחנוע שהיו לי באופנוע הן לא היו קורות מכיוון שהייתי מצליח להיתחמק מהן
 

gamgam

New member
ברור שיכולה להיות לי גם תאונה ברכב

אבל כמו שכתבתי - כתחושה, תאונות אופנוע מרגישות לי שהן קורות יותר במעגל החברתי שלי, שהן מעסיקות אותי יותר גם כשהן רחוקות (מעולם לא הדלקתי נר וירטואלי לנהג רכב הרוג)
ההתעסקות הזו הופכת אותן ליותר ממשיות בחיים שלי ולכן יותר מאיימות (וגם בו נהיה כנים - סטטיסטית הן יותר מסוכנות לנו).

התשובה שלי לשאלת התאונות היא פשוטה - להתמתן ולהתמקצע יותר ברכיבה.
לא יודעת אם זה ימנע לי תאונה, אבל בנתיים זה משקיט לי את המצפון.
 
אם את משקיעה מחשבה זמן ממושך יותר

באבדון מאשר בהנאה מהתחביב, כאן את צריכה לשאול את עצמך אם זה שווה את זה...בשני הכיוונים.
 

gamgam

New member
אני לא משקיעה זמן באבדון

אלא בהימנעות מהאבדון.
ההימנעות יכולה להיות או הפסקת רכיבה או רכיבה יותר אחראית.
בנתיים אני בוחרת באופציה השניה.
 
אני לא חושב שאת יכולה

לעשות דבר טוב יותר מאשר להמשיך במה שאת עושה, כלומר, לעסוק כל חייך בטיפוח התחביב הנהדר הזה שלך וזאת בידיעה ברורה לכל אורך הדרך... הפסימיות היא מצב רוח והאופטימיות היא כוח הרצון.
 
למעלה