תאונות

[קרני]

תאונות ../images/Emo122.gif

הספר של יעל הדיה - תאונות היה באמת תאונה אחת גדולה בהתחלה. מאוד מייגע ומעייף. יותר מדי אפיזודות מהעבר משתרעות על הספר. פחות מדי "בשר" ואקשן ומתח אבל פיתוח רגשי/מציאותי/אמיתי של הדמויות במערכות יחסים שונות בחיים. פשוט נגע לליבי הדיאלוגים הפנימיים האלו של הדמויות עם הרגשות שלהם וההתמודדות עם המציאות. המגע עם הזקנה, הזוגיות, הגיל, המציאות החדשה כל אלו היו פשוטים למדי ברעיונות שלהם ונוגעים עמוק בפשטות. זהו לא ספר מסעיר, אבל בהחלט נוגע. האם ישנם עוד קוראים/ות לתאונות? אשמח להמשיך להחליף רשמים

- משום מה יש לי תחושה שפיספסתי משהו בספר הזה...

 

[דוסטו]

מסכים עם שלושת משפטי הפתיחה.

ספר מאד קריא. יותר מדי פנטזיות לחות-כחולות למשיכת העלילה. כמו לימונדה בלי הנענע. לא נשאר ממנו הרבה רושם אחרי זמן מה.

 

[freedom rider]

אני אהבתי אותו מאוד

לא מייגע. לא מעייף. אני אוהב מאוד את הכתיבה של יעל הדיה. לא ספר מסעיר , נכון, אבל מי אמר שספר צריך להסעיר? אקשן ומתח? בשביל זה יש את רם אורן. זה ספר אמיתי, אופטימי, שעזר לי להבין דברים על החיים ועל עצמי. ואם תשימי לב, את בעצם שיבחת את הספר...

 

[דוסטו]

ספר בהחלט אמור להסעיר

רק שכל אחד נסער ממשהו אחר. רק מרם אורן נסערים? אני נסער גם מקפקא ומרקס וס.יזהר ויעקב שבתאי. כנראה שיש לנו הבדלי סגנון. "תאונות" הוא 'לא מסעיר או לא מסעיר' -הוא פשוט ספר "אנמי".

 

[קרני]

אבל זוהי לא ביקורת שלילית מוחלטת

להיפך, הביקורת שלי היא משולבת בחיוב ובשלילה. פשוט טענתי שיש בו כמה מישורים; חלקם מעניינים יותר וחלקם פחות, חלקים נוגעים יותר וחלקם פחות. אני לא חושבת שצריך שכל הספרים צריכים להיות מסעירים עם אקשן ומתח, אבל יש ציפייה שמשהו יקרה- לשיא בספר, וזה לא היה. כן, הספר פותח את החשיבה, אבל אין ציפייה שיקרה משהו וזה היה מאכזב...