שמים,
גַּם אֲנִי לְעִתִּים כְּעָלֶה
תְּלוּשָׁה מֵעֵץ שֶׁאַהֲבָתִי,
נוֹשֶׁמֶת זְמַן בְּגוּף סְעָרָה
מִתְעוֹפֶפֶת בָּרוּחַ
וְלֹא אֵדַע לְאָן .
 
נושמת זמן בגוף סערה זה משפט נהדר, מאד מזמין פיתוח כי יש בו משהו סתום שעוד צריך לגלות.
מעבר לזה אני חושב שצריך להמשיך עוד את השיר, לבנות לו עוד קומה, לעבות את האמירה שלו. התייחסי אל מה שכתבת עד כה כדברי פתיחה, כהכנה למה שעוד לא אמרת ותרצי להגיד, תני לדימוי הזה להיות הגשר אל האמירה המשמעותית יותר.
 
איציק.
