ש-לום.

[ס י י פ נ י ת]

ש-לום.

הרבה זמן לא כתבתי כאן. זה לא אומר שאני לא קוראת ועוקבת אחר הפורום. זה גם לא אומר שלא היה לי מה לכתוב. ברוך השם לא חסר לי. זה רק אומר שלא ידעתי איך לכתוב. איך להסביר. את עצמי. בעיקר לעצמי. איך המטפלת שלי אומרת? "את מופגזת מכל הכיוונים, זה בלתי אפשרי להתמודד עם הכלל בבת אחת". להתמודד. זה לא סתם מילה. זו עשייה שלמה. ולרוב שוכחים שמאחורי ההתמודדות יש חיים. אז אני ניסיתי להתמודד. עם הכל בבת אחת. ושכחתי את החיים שמאחורי ההתמודדויות שלי. ונשאבתי אל מאחורי ההתמודדויות בחיים שלי. וזה ממש לא משחק מילים. פשוטו כמשמעו. הלכתי לאיבוד. והותרתי אחרי שובל של חיים מנותצים. אני לא בירידה או נפילה. אני לא קורסת ולא שוקעת. אני פה. ואני חיה. אבל בכל זאת אני מתה. כי משהו בי מת. וחסר. ועדיין התשוקה הזו... הכמיהה למה שהולך ומסתמן כבלתי אפשרי. בלתי אפשרי עבורי. בחתימתי שני תאריכים. בכל אחד מהם איבדתי עובר. ולא יודעת מאיפה לקום. התמודדות עם כל אובדן, יחד עם עוד מפלות הרסניות שתקפו ללא רחם, ונשאבתי לתוך הלחימה הבלתי מתפשרת על החיים, עד כי שכחתי לחיות. וכל יום ששכבתי במיטתי מתה לכאורה, כל יום שדעך מעלי, נסגרתי יותר ויותר. עכשיו, אני פה. מחוזקת כי אין ברירה והחיים ממשיכים. שבורה כי עדיין נכנעת לחלל בתוכי. אבל אני פה. ולא בנפילה. ולא מתדרדרת. לא נגררת אחרי העולם שרץ ומאיים לעזוב ולהמשיך בלעדיי. כאן כי יש עוד דברים שנלחמתי למענם. כאן כי אסור להישבר "כי...." אין תירוצים. אין פשרות. כאן כי חיים. אז מעדכנת. הנני. ועתה משנמצאו לי המילים, שולחת אות חיים. ש-לום. וברכה

 

[להבה ירוקה]

להתמודד, בעיני.

אני גיליתי על עצמי, שאני לא יכולה להתמודד עם דברים גדולים. כדי להתמודד, אני חייבת לפרק אותם לנקודות נקודות, או חלקים חלקים. בדידות למשל, זו מילה גדולה מדי בשבילי. בחדשיים האחרונים הייתי עסוקה בה יותר מדי - וזה סלל לי דרך לנפילה מסודרת ישר למטה. אבל ברגע שהתחלתי לפרק את המילה הגדולה הזו ל- מה אני אעשה בשבת הקרובה, או קורס הקרמיקה שאליו הלכתי - פתאום אני מצליחה להתמודד. פתאום יש לי תקווה. ואת, סייפ, נהדרת כ"כ. חזקה ומדהימה. ואני מאד אוהבת אותך.

 

[ס י י פ נ י ת]

בדידות ולבד

אני מניחה שהסירו ממני את מסיכת החמצן ונותקתי ממכונת ההנשמה בעיקר בגלל שאני לא לבד. והאיש שאיתי - הוא גם הרחיק ממני את הבדידות, ושומר שלא תשוב..

כשאדם כמוך [וכמו האיש שלי] מאמין בי.. יש לי הרבה יותר כוח. אוהבת אותך המון תודה

 

[Silence angelic]

../images/Emo41.gif

לפעמים אנחנו מנסים להתמודד עם כל כך הרבה דברים שבסוף זה מתפוצץ.., לפעמים קורים כל כך הרבה דברים בבת אחת שאיפשהו אנחנו עצמנו נאבדים. תמיד כש"נופלים" עלינו חוויות נוספות, ומפולות למיניהם חייבים לזכור שאנחנו לא לבד..שיש אנשים מסביב ואנחנו לא חייבים להתמודד עם כל זה לבד, גם ככה קשה, וגם ככה לא קל תמיד..אז אם ונוסף כבר עוד משהו..עדיף ביחד. את אומרת שמשהו בך מת..אני טוענת שאין כזה דבר, חלק ממך לא..הוא חי, את פשוט לא מרשה לו לקחת חלק בחיים שלך, את משתיקה אותו ולא נותנת לו לנשום.. אבל למה? החיים הם כמו רכבת הרים..לפעמים בירידה חדה לפעמים בעלייה חדה, לפעמים יש בהם לופים ולפעמים הכל רגוע..את הרכבת אי אפשר לעצור..אלא להתמודד עם מה שבא.. אין ספק שזה קשה ומתיש.. קראתי הרבה כשכתבתי על שני התאריכים שבחתימתך, וכל פעם כאבתי.. מאחלת לך כמו שאיחלו רבים לפני..הרבה תקווה להמשך וחיזוקים רבים. "לא נגררת אחרי העולם שרץ ומאיים לעזוב ולהמשיך בלעדיי כאן כי יש עוד דברים שנלחמתי למענם." וזה כ"כ נכון! אל תשכחי. שבוע טוב

 

[ס י י פ נ י ת]

רכבת הרים

יותר מידי עליות וירידות, עלולים לזרוק אותה מהפסים... צריך גם על זה לחשוב תודה יקירה

 

[ניאו30]

ואי,כל כך עצוב ../images/Emo201.gif ../images/Emo7.gif

קשה לדעת מה "לעשות",קשה לדעת איך אני או כל אחד אחר היה מגיב במקרה כזה.אני חושב שהכי חשוב כרגע היא מנוחה,זמן לעצמך,זמן להתאבל,ולמצוא את הכוחות המחודשים להמשיך הלאה ממקום של אהבה. זה עניין מאוד אינדיבדואלי,אבל אני לא מאלו שדוגלים בשיבה בכל מחיר למרוץ החיים,אלא לתת "מקום" להכלה של הרגשות שעולים.אני לא מאלו שמאמינים שלהיות חזק זה להגיד שאסור להישבר לפעמים,זה מותר,הכל מותר וזה בסדר(לדעתי!) ובקשר למאחוריי ההתמודדות יש חיים-דעתי היא שלפעמים שוכחים שההתמודדויות הם החיים,התובנות והכוחות שאנחנו מקבלים מחוויות חיינו,גם הקשים והעצובים,הם כוחות החיים האמיתיים שאנחנו לוקחים איתנו להמשך חיינו.

 

[ס י י פ נ י ת]

את מירוץ החיים עזבתי לפני שנים

ואין לי שום כוונה לחזור אליו. לא צריך להיות בשלישייה הראשונה כדי להישתתף במרתון.. החיים הם מירוץ. ולא כל המירוץ הוא תחרות. אני מאלו שהולכים בנחת מאחור. ברוגע. בשבילי המירוץ נגמר מזמן. תודה

 

[ירגזי כחול]

סייפנית,

שיהיה לך רק טוב. באמת. התמודדות קלה וכמה שפחות רע.. ואת יודעת. אולי זו לא זכותי להגיד כי אף פעם לא עברתי דבר כזה, אבל לאחרונה אני עובדת עם ילדים מקסימים, ורואה כמה קל להתאהב בילד אפילו אם הוא לא בשר מבשרך, או וואטאבר. אפשר גם לאמץ. אני אפילו תוהה אם לעשות את זה בעצמי ביום מן הימים. זה אמנם לא אותו דבר אבל ילד הוא עדיין ילד, ואהבה, היא בהחלט אותה אהבה... בכל אופן. מקווה בשבילך שאת חיה יותר מאשר מתה. מי כוך יודעת שתמיד יש בשביל מה לחיות, גם כשמסביב דברים קורסים וקשה וכואב. שמרי על עצמך.

 

[ירגזי כחול]

*מי כמוך {...לא?}

 

[ס י י פ נ י ת]

זה עוד רחוק לי מידי.

כרגע יש להמשיך במאבק ואם לא, אז קודם יש להשלים עם חורבן הגוף ולסלוח לעצמי על שהחרבתי אותו במו מעשיי... וזה יהיה הליך ארוך וכואב..

 

[אלמון ה ו ד י]

המשמעות והאושר

סייפנית, כואב לי לשמע מה שעברת. למעשה אני יודעת מה אני רוצה לומר לך, אבל לא יודעת אם אשלח את דברי. אני עצמי אמא, ואני יודעת מהם געגועים לילד, לילדים. ולכן אני מבקשת שתקשיבי לדברים שאני אומרת לך כאילו צעיף משי מרפרף על לוח לבך, כאילו רוח מלטפת את מצחך. אני אומרת לך את הדברים מתוך איכפתיות גדולה. יש קושי רב בהשלמה שהאמהות הביולוגית נגזלת מאתנו. ולמרות שזה עדיין רחוק ממך, ולמרות שאני באמת מברכת אותך בשפע פורה, אני רוצה להתייחס לדברים שענית לירגזי. בעקר על תהליך ההשלמה הארוך והכואב אותו תצטרכי לעבור אם לא תוכלי להרות. אני חושבת, שלילד יש משמעות מאד גדולה בחיים שלנו. ללגדל ילד, יש משמעות עצומה לכל המין האנושי, אבל הכמיהה לילד אצל נשים היא מאפיין אוניברסאלי בכל הדתות והתרבויות ושנתן לו ביטוי כל כך רחב בכל דרך אפשרית. השאלה היא מהי המשמעות האישית שאת נותנת לילד בחייך. האם להיות אמא היא מבחן לגוף שלך? לפוריות שלך? להשלמה או לחוסר ההשלמה שלך עם ארועי העבר בחייך? כי אם את מוצאת את המשמעות בכך (בנוסף למשמעויות אחרות שאנחנו נותנים ללידת ילד) ההתכוננות שלך לתהליך של אבל על חורבנו של הגוף מובנת. רק שהצורך במקרה כזה, לגדל את הילד שאת הרית, הוא צורך טהור של האגו והוא איננו צורך של הנשמה שלנו. אני לא שופטת אותך בשום אופן. אולי אני יכולה לומר לך את הדברים האלו מכיוון שאני מגדלת את ילדי. אולי גם אני הייתי שוקעת כמו נשים רבות שאינן מסוגלות להרות ולשאת את הילדים שהן מגדלות. אבל בינינו.... מי מבטיח שלו לא היית "מתעסקת" עם גופך, היית יכולה להרות? למה להכנס לתהליך ארוך ומוטט, ארוך ומכאיב של האשמה עצמית וענישה מייסרת כשההשלמה באה רק בסופה? האם אינך יכולה לראות שאין בתהליך כזה שום דבר שיקרב אלינו את האושר? נראה לי שגידולו של ילד, בצד דברים אחרים, מקרב אותנו אל האושר. באמת. ולכן חשובה המשמעות שאנחנו מעניקים לחווייה הזו. כי אם המשמעות היא משמעות של אהבה נתינה וחמלה, שהן המשמעויות של הנשמה, ששום אגו לא מעורב בהן, קל לקבל את העובדה שהילד שנגדל יהיה לא הילד הביולוגי שלנו, ואז מובטח לנו אושר בלי ההתייסרות של השופט הרודן שלנו על מעשינו בעבר. סייפנית, אני מאחלת לך רק טוב, רק דברים שאת רוצה בהם בדיוק כפי שאת רוצה בהם. רק שהחיים לא מבטיחים לאף אחד מאתנו דבר. את כבר יודעת את זה. אנחנו כולנו נולדים לעולם טוב. לא כתוב לנו בגנים שנעבור תקופות קשות בחיים שלנו, שנסבול, רק שאלו החיים שלנו. אלה הם חוקי שהטבע חקק ושאומרים לנו שאין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב, שלמעשה החיים מתנהלים בזרימה מתמדת בין הרע והטוב, ויותר מזה, שבכל רע טמון הזרע לטוב ובכל טוב כבר נזרע ונבט הזרע לרע. ולכן אנחנו מוצאים את עצמנו מיטלטלים בין הטוב והרע, מתמודדים, כדברייך, כי זהו מהלך החיים הרגיל. הטבעי. וכאנחנו מגיעים לצומת כזה, צומת שבו אנחנו מרגישים שההתמודדות קשה יותר מאשר אחרות, אנחנו צריכים להבין שיש שם שעור חשוב, שאם נלמד אותו, נצמח מזה. אבל אם נכנס לצומת הזה בתחושה שפשענו, ש"מגיע לנו" הענש הזה, שהסליחה העצמית היא תוצאת התהליך הזה ולא דבר שאנחנו מבינים מראש בראש שאנחנו חייבים לעצמנו, אם לא נגיע למקום הזה מונעים ע"י האגו שלנו, החיים יכולים להיות הרבה יותר מאושרים. האם האושר הוא איננו מוטיבציה גדולה מספיק להניע אותנו? ומה בסה"כ אנחנו מבקשים? ללכת בנחת באחת השורות האחרונות, להנות מיופיו של נוף החיים, מזיוו של האופק וצחוקם של ילדים. של ילד. כל ילד.... מאחלת לך הרבה טוב. המון טוב. וסליחה אם אני נוגעת בנקודות כל כך חשופות לכאב.

 

[ירגזי כחול]

שיהיה לך המון המון בהצלחה.

אני מאוד מקווה בשבילך שהכל יסתדר כמה שיותר טוב... ולסלוח לעצמך - זה קשה, אבל כל כך חשוב.. ועכשיו, כשאת כבר במקום אחר, חבל לייסר את עצמך על דברים שכבר אינם חלק ממך.. זה סתם עוד סבל לגרום לעצמך כשכבר החלטת שדיי.. וזה לא מגיע לך, או לאף אחד. בכל אופן, רק רציתי לכתוב את זה. לומר שיש עוד אופציות. שיכולות להיות מדהימות גם הן. {אני מכירה הרבה שלא הצליחו להביא ילדים, ואימצו, והיום מאוד מאושרים..}

 

[נסיכת אהבה]

סייפנית, מדהימה שכמותך ../images/Emo201.gif

עצוב היה לי לקרוא את העדכון שלך, כואב ומעורר בי דמעות שזולגות. אנחנו איתך, אל תשכחי זאת.

 

[ס י י פ נ י ת]

../images/Emo23.gif תודה מתוקה

 

[כוכבית לכת רחוקה]

כלנית|

אני נושאת תפילה אישית ומבקשת, שהחלל שבך יתמלא בהגשמת המשאלה הכי חזקה שלך. שימלא אותך ויציף בחום ואהבה וייתן לך הזדמנות נוספת.