ש ב ו ע ט ו ב
- פותח הנושא ורדהורדה
- פורסם בתאריך
תרגום ועריכה
New member
אולי זה בעצם
"ניילון שקוף" ? יש לי אלבום בולי ישראל, עם מין כיסי ניילון שקופים עבור הבולים, וזה נקרא "אצטט" משהו. אולי אבא של נעם יודע כיצד עדיף לקרוא לחומר הזה. ו... כן... זה אני, אלדד.
"ניילון שקוף" ? יש לי אלבום בולי ישראל, עם מין כיסי ניילון שקופים עבור הבולים, וזה נקרא "אצטט" משהו. אולי אבא של נעם יודע כיצד עדיף לקרוא לחומר הזה. ו... כן... זה אני, אלדד.
ורדה, בהמשך להתייעצות
בינינו, אם הפתיל כבר התקפל (מה שאומר שהוא מכיל יותר מדי שורות), אולי באמת עדיף לך לפתוח פתיל חדש בקרוב. בכל אופן, כפי שהצעתי לעיל - נסי לשאול גם בפורום אוספים ואספנות (485), הפורום של אש"ן, על "אצטט" - acetate. לדעתי, גם בעברית קוראים לזה "אצטט", ואין מנוס מפראפרזה (נגיד, "ניילון שקוף" או משהו בסגנון).
בינינו, אם הפתיל כבר התקפל (מה שאומר שהוא מכיל יותר מדי שורות), אולי באמת עדיף לך לפתוח פתיל חדש בקרוב. בכל אופן, כפי שהצעתי לעיל - נסי לשאול גם בפורום אוספים ואספנות (485), הפורום של אש"ן, על "אצטט" - acetate. לדעתי, גם בעברית קוראים לזה "אצטט", ואין מנוס מפראפרזה (נגיד, "ניילון שקוף" או משהו בסגנון).
אבא של נעם
New member
לא לא לא.
מתנצל מראש על אורך התשובה. הנה ציטוט מתוך הסבר של רון ברגר על ה"שמרבול", השם העברי שמצאנו בפורום אספנות לכיסים האלו שאלדד הזכיר: "פלסטיק הוא תוצר לוואי של נפט, ובתהליך ייצורו נעשה שימוש בכימיקלים מאד חריפים ומסוכנים (נחל הפישון ליד חיפה מוכר לך? - זה ממש ליד בתי זיקוק נפט והתעשיות הפטרוכימיות). חלק קטן מהכימיקלים האלה "נלכד" על ידי המוצר הסופי. אולי שמעת פעם שלא טוב לשתות משקאות רותחים מתוך כוסות חד פעמיות - אחת הסיבות היא שתחת תנאי החום הפלסטיק משחרר לתוך המשקה רעלנים שונים שחבויים בתוכו. אם אתה שותה את תוכן הכוס אתה מכניס את הרעלנים האלה לתוך הגוף שלך. גם בפלסטיקים שמהם מייצרים כלי אחסון שונים יש שאריות של החומרים האלה, והם משתחררים לאט לאט מתוך הפלסטיק. חלק משתחרר לאויר החופשי דרך הצד החיצוני של הדפנות, אבל חלק משתחרר לתוך חלל הקופסה מהצד הפנימי של הדפנות. אם הקופסה מכוסה או סגורה היטב, החומרים גם יישארו בה וימשיכו לגרום נזק לאורך זמן. זו אחת הסיבות שלמרות בעיית הצטברות האבק מציעים לאספנים לשמור דברים בקופסאות רק אם הן פתוחות ונמצאות על מדפים מאווררים היטב. מרבית החומרים שנפלטים הם חומציים למדי, והאפקט המצטבר שלהם על מעטפות וכד' הוא חימצון של הנייר, שנעשה צהוב או כהה יותר משהיה קודם. הם עלולים גם לגרום לדהייה מסויימת של צבעי הבולים או החותמות (במיוחד חותנמות ביול סגולות, פחות מזה האדומות והכי פחות חותמות שחורות למיניהן- כל זה בגלל ההרכב הכימי של דיו החותמת. חלק קטן מהחומרים הנפלטים הם בסיסיים מאד (ההפך מחומציים) ולהם יש נטייה לגרום להזדקנות של הנייר ולהאצת התפוררותו, במיוחד לאורך קוי קיפול כמו בצידי מעטפות. עד כאן הנזקים האפשריים - שעלולים אגב לפגוע לא רק בחומר בולאי אלא גם בכל מיני פריטי אספנות מנייר ואפילו מעץ או ממתכת, אם כי בצורה פחותה באלה האחרונים. מכאו נעבור לפתרונות. הפתרון והטוב ביותר הוא מגיני דפים שעשויים מחומר הקרוי Mylar-D (מאיילר די). זהו סוג מיוחד של פלסטיק שאינו מפריש חומצה או בסיס כלשהםם בגלל תהליך ייצור המיוחד והקפדני מאד. יש לו אפילו יכולת מסויימת לספוג מפריטים שלא נשמרו כיאות או שעשויים מנייר באיכות נמוכה חלק מן החומצות הנמצאות בהם. הבעייה המרכזית היא מחירו הגבוה של החומר הזה. פעם אחרונה שאני בדקתי את הנושא מאה מגינים לגיליונות בגודל A4 עלו יותר מארבעים דולר של ארה"ב. מאז ייתכן מאד שהמחיר רק עלה, כך שזה איננו פתרון אוניברסלי לכל הפריטים האספניים שיש לאדם. יש קופסאות מפלסטיקים יותר זולים, מבוססי פוליאוריטן, שנחשבים לנקיים למדי מחומרים מזיקים. אני מחזיק את רוב אוסף המעטפות שלי בקופסאות כאלה שקניתי באפיס דיפו. בהזדמנות כשתהיה אצלי אראה לך אותן. רוב דפי הפלסטיק לאלבומי חומר בולאי, כמו אלה המיוצרים על ידי יצרנים גרמניים או אמריקאים שונים, עשויים מחומרים דומים שאינם פוגעים בתחולתם. הכלל הפשוט הוא לבדוק אם הקופסא או דפי האלבום מיועדים גם לחומר ארכיוני - אם התשובה היא כן, ובחו"ל יש הקפדה רבה על דיוק בתשובה לשאלה הזאת כולל מצד רשויות החוק, אז הם טובים גם לאחסון חומר בולאי. בנושא של קופסאות וגיליונות מקרטון יש בעיה דומה. קרטון עלול גם הוא להכיל חומרים מזיקים שונים ובגלל מבנהו הדליל יחסית הוא משחרר אותם בקלות רבה לסביבתו. קופסאות נעליים ידועות כמסוכנות במיוחד לצורך שימור מסמכים וכד'. אבל גם קרטון מצופה בנייר מולבן או צבוג בצבעים שונים יכול להיות מסוכן מאד לחומרים שבאים במגע אתו. שוב - הפתרון ביחס לקופסאות קרטון הוא לברר אם הם מתאימות לאחסון ארכיוני, ולגבי דפי אלבום כדאי לבדוק שהם עשויים מחומרים נקיים שאינם מזיקים לתחולה - היצרנים המקפידים על נושא זה מציינים זאת בפירוש בקטלוג המוצרים שלהם. אי הופעה של הצהרה כזו צריך להיחשב לסימן אזהרה. למיטב ידיעתי סדרני בולים (,אלבומים") המיוצרים על ידי חברת סטנלי גיבונס או תחת השם המסחרי שלה, מוצרי לליטהאוז . לויכטורם, מוצרי דאבו ומוצרי לינדנר מקפידים על הסטנדרטים הנחוצים. עקב חוסר בידע אישי אינני מוכן לערןב בעניין לגבי יצרנים אחרים שמוצריהם משווקים במקומותינו. ה"כיסים" לבולים של חברות כמו האויד וסייף שומרים בצורה מעולה על חומרים הנמצאים בתוכם ועשויים מחומרים מוקפדים במיוחד, מה שמסביר את מחירם הגבוה למדי. חומר הסגור בתוכם יכול להישמר בצורה נאותה כמעט בכל סוג של אלבום או אריזה. הבעיה העיקרית שאספנים ותיקים נתקלים בה שוב ושוב היא העלות של אמצעי אחסון טובים עבור אוספיהם. המחיר המצטבר של אמצעים אלה יכול להיות פשוט מפחיד, אבל לכך אין לי פתרונות." ולסיום התשובה: אצטאט הוא סוג של פולימר. זה לא צלופן, אבל דומה.
מתנצל מראש על אורך התשובה. הנה ציטוט מתוך הסבר של רון ברגר על ה"שמרבול", השם העברי שמצאנו בפורום אספנות לכיסים האלו שאלדד הזכיר: "פלסטיק הוא תוצר לוואי של נפט, ובתהליך ייצורו נעשה שימוש בכימיקלים מאד חריפים ומסוכנים (נחל הפישון ליד חיפה מוכר לך? - זה ממש ליד בתי זיקוק נפט והתעשיות הפטרוכימיות). חלק קטן מהכימיקלים האלה "נלכד" על ידי המוצר הסופי. אולי שמעת פעם שלא טוב לשתות משקאות רותחים מתוך כוסות חד פעמיות - אחת הסיבות היא שתחת תנאי החום הפלסטיק משחרר לתוך המשקה רעלנים שונים שחבויים בתוכו. אם אתה שותה את תוכן הכוס אתה מכניס את הרעלנים האלה לתוך הגוף שלך. גם בפלסטיקים שמהם מייצרים כלי אחסון שונים יש שאריות של החומרים האלה, והם משתחררים לאט לאט מתוך הפלסטיק. חלק משתחרר לאויר החופשי דרך הצד החיצוני של הדפנות, אבל חלק משתחרר לתוך חלל הקופסה מהצד הפנימי של הדפנות. אם הקופסה מכוסה או סגורה היטב, החומרים גם יישארו בה וימשיכו לגרום נזק לאורך זמן. זו אחת הסיבות שלמרות בעיית הצטברות האבק מציעים לאספנים לשמור דברים בקופסאות רק אם הן פתוחות ונמצאות על מדפים מאווררים היטב. מרבית החומרים שנפלטים הם חומציים למדי, והאפקט המצטבר שלהם על מעטפות וכד' הוא חימצון של הנייר, שנעשה צהוב או כהה יותר משהיה קודם. הם עלולים גם לגרום לדהייה מסויימת של צבעי הבולים או החותמות (במיוחד חותנמות ביול סגולות, פחות מזה האדומות והכי פחות חותמות שחורות למיניהן- כל זה בגלל ההרכב הכימי של דיו החותמת. חלק קטן מהחומרים הנפלטים הם בסיסיים מאד (ההפך מחומציים) ולהם יש נטייה לגרום להזדקנות של הנייר ולהאצת התפוררותו, במיוחד לאורך קוי קיפול כמו בצידי מעטפות. עד כאן הנזקים האפשריים - שעלולים אגב לפגוע לא רק בחומר בולאי אלא גם בכל מיני פריטי אספנות מנייר ואפילו מעץ או ממתכת, אם כי בצורה פחותה באלה האחרונים. מכאו נעבור לפתרונות. הפתרון והטוב ביותר הוא מגיני דפים שעשויים מחומר הקרוי Mylar-D (מאיילר די). זהו סוג מיוחד של פלסטיק שאינו מפריש חומצה או בסיס כלשהםם בגלל תהליך ייצור המיוחד והקפדני מאד. יש לו אפילו יכולת מסויימת לספוג מפריטים שלא נשמרו כיאות או שעשויים מנייר באיכות נמוכה חלק מן החומצות הנמצאות בהם. הבעייה המרכזית היא מחירו הגבוה של החומר הזה. פעם אחרונה שאני בדקתי את הנושא מאה מגינים לגיליונות בגודל A4 עלו יותר מארבעים דולר של ארה"ב. מאז ייתכן מאד שהמחיר רק עלה, כך שזה איננו פתרון אוניברסלי לכל הפריטים האספניים שיש לאדם. יש קופסאות מפלסטיקים יותר זולים, מבוססי פוליאוריטן, שנחשבים לנקיים למדי מחומרים מזיקים. אני מחזיק את רוב אוסף המעטפות שלי בקופסאות כאלה שקניתי באפיס דיפו. בהזדמנות כשתהיה אצלי אראה לך אותן. רוב דפי הפלסטיק לאלבומי חומר בולאי, כמו אלה המיוצרים על ידי יצרנים גרמניים או אמריקאים שונים, עשויים מחומרים דומים שאינם פוגעים בתחולתם. הכלל הפשוט הוא לבדוק אם הקופסא או דפי האלבום מיועדים גם לחומר ארכיוני - אם התשובה היא כן, ובחו"ל יש הקפדה רבה על דיוק בתשובה לשאלה הזאת כולל מצד רשויות החוק, אז הם טובים גם לאחסון חומר בולאי. בנושא של קופסאות וגיליונות מקרטון יש בעיה דומה. קרטון עלול גם הוא להכיל חומרים מזיקים שונים ובגלל מבנהו הדליל יחסית הוא משחרר אותם בקלות רבה לסביבתו. קופסאות נעליים ידועות כמסוכנות במיוחד לצורך שימור מסמכים וכד'. אבל גם קרטון מצופה בנייר מולבן או צבוג בצבעים שונים יכול להיות מסוכן מאד לחומרים שבאים במגע אתו. שוב - הפתרון ביחס לקופסאות קרטון הוא לברר אם הם מתאימות לאחסון ארכיוני, ולגבי דפי אלבום כדאי לבדוק שהם עשויים מחומרים נקיים שאינם מזיקים לתחולה - היצרנים המקפידים על נושא זה מציינים זאת בפירוש בקטלוג המוצרים שלהם. אי הופעה של הצהרה כזו צריך להיחשב לסימן אזהרה. למיטב ידיעתי סדרני בולים (,אלבומים") המיוצרים על ידי חברת סטנלי גיבונס או תחת השם המסחרי שלה, מוצרי לליטהאוז . לויכטורם, מוצרי דאבו ומוצרי לינדנר מקפידים על הסטנדרטים הנחוצים. עקב חוסר בידע אישי אינני מוכן לערןב בעניין לגבי יצרנים אחרים שמוצריהם משווקים במקומותינו. ה"כיסים" לבולים של חברות כמו האויד וסייף שומרים בצורה מעולה על חומרים הנמצאים בתוכם ועשויים מחומרים מוקפדים במיוחד, מה שמסביר את מחירם הגבוה למדי. חומר הסגור בתוכם יכול להישמר בצורה נאותה כמעט בכל סוג של אלבום או אריזה. הבעיה העיקרית שאספנים ותיקים נתקלים בה שוב ושוב היא העלות של אמצעי אחסון טובים עבור אוספיהם. המחיר המצטבר של אמצעים אלה יכול להיות פשוט מפחיד, אבל לכך אין לי פתרונות." ולסיום התשובה: אצטאט הוא סוג של פולימר. זה לא צלופן, אבל דומה.
אבא, זה היה מעניין מאוד מאוד,
תראו איזה בעיות יש לאספנים, הא? בכל מקרה, בסוף כתבתי "יריעת אצטאט", כי במשפט שלאחר מכן הוא בפירוש מסביר איפה ניתן להשיג את זה ומה עושים עם זה, והיות שמצאתי אזכורים בגוגל ל"אצטאט", כתבתי כך. מדובר בכתובית טלוויזיה ואין אפשרות להרחיב או להנהיר בסוגריים. תודה רבה רבה
תראו איזה בעיות יש לאספנים, הא? בכל מקרה, בסוף כתבתי "יריעת אצטאט", כי במשפט שלאחר מכן הוא בפירוש מסביר איפה ניתן להשיג את זה ומה עושים עם זה, והיות שמצאתי אזכורים בגוגל ל"אצטאט", כתבתי כך. מדובר בכתובית טלוויזיה ואין אפשרות להרחיב או להנהיר בסוגריים. תודה רבה רבה
אבא של נעם
New member
יש כזה פועל "להנהיר"? וואו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.