הגדירו מחדש ´אלימות´
חשוב לזכור שאינתיפאדת אל-אקצא לא פרצה סתם כך, וגם לא מתוך שנאה עיוורת. זוהי הפשטה מסוכנת של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, ולדעתי היא מוטעית. יש שלושים וארבע שנים של כיבוש מאחורי האינתיפאדה, שהגיעו למן שיא מקומי כשמה שנתפס כ´ההצעות הנדיבות ביותר שישראל הציעה אי פעם לרשות הפלסטינית´ ע"י אהוד ברק (שגם הרחיב את ההתנחלויות בצורה מסיבית במקביל ל´תהליך´ המדיני) לא קידמו שום אופציה להקמת מדינה פלסטינית ריבונית שלא כפופה מכל בחינה למדינת ישראל. בין אם אתם מצדיקים את הכיבוש בשטחי 67´ ובין אם לאו, חשוב להבין שמבחינת פלסטינים רבים ישראל מיצתה את יכולתה המדינית בכל הנוגע לתהליך שלום כלשהו, וכעת כל רצונה הוא המשך הכיבוש במחיר דמים בלתי מוגבל. ה´שבוע ללא טרור´ ששרון מציע הוא בדיחה. עבור הפלסטינים, כעם כבוש שחלקו הגדול איבד כל אמונה בפוטנציאל לשלום עם ישראל, שבוע ללא טרור שקול לשבוע ללא כיבוש. בעיני רבים האיתיפאדה הנוכחית מוגדרת כמלחמת עצמאות או שחרור, וזאת משום שעבורם נראה שאין דרך אחרת. בערך מבראשית ימי הישוב החדש ועד קום המדינה המחתרות היהודיות פעלו באופן נמרץ, אלים ולעיתים אף רצחני בכדי לקבל ריבונות על מה שראו כארצם. לא ניתן להשוות ברצינות בין חומרת הפעולות (אף שאולי חלק מההבדל נובע גם מהאמצעים השונים) הפלסטיניות והיהודיות לקבלת עצמאות, אבל ההתנהגות העממית זהה. לא ניתן לצפות ברצינות שהעם הפלסטיני יקבל את הכיבוש הישראלי ויתפנה לפיתוח חברתי פנימי ובין-תרבותי. לא לשבע שנים ולא לשבוע. מו"מ ומתן במקביל לאלימות הוא אבסורד. על כן מה שאני מציע - דרישה להפסקת הטרור במקביל לנסיגה מקסימאלית ומהירה (אך הדרגתית) מהשטחים הכבושים. בהתחשב בעלות הכלכלית, המשאבים האנושיים, כוח ההגנה ומחיר הדמים הגבוה כל כך שגובה הנוכחות בשטחים הכבושים, נדמה לי שזו הצעה ראויה.