תתחשבו בזה שזו רכיבה ראשונה אחרי חודשיים ושבוע שהיינו מושבתות ובקושי רכבתי בכללי, סך הכל אני מרוצה. האמת, שהרגיש לי כאילו בכלל לא הפסקנו, כאילו החודשיים האלו לא היו וכל מה שמזכיר אותן זה הפצע הקטן שעוד נותר בתהליכי סגירה והצלקת, השקע.. השעור הזה הביא לי אושר לרגע, כל כך טוב.. אולי עכשיו אוכל לחזור למוטב. מחר מוקדם בבוקר אני לוקחת אותה לטיול קטן בחוץ, סתם מובילה אותה.. שתזכר מה זה.. ואחרי זה לבריכה, יום שלי לתרפיה עצמית, מגיע לי
למרות ששום דבר לא במקום- רגליים קדימה מדי, ידיים נמוכות מדי והמ, ב"ביצים"
(אבל זה כדי שיהיה לה יותר קל לבוא אלי ולהרים את עצמה..) ולא רואים פה אבל אני עקומה לגמרי בכתפיים.. חחח אבל האמת שהתמונה פה יצאה סבירה הישיבה שלי והשתפרתי קצת אממ, תמונה ישנה שאני דווקא אוהבת למרות שהישיבה שלי זוועתית ואכן השמיכה מהממת, ואני מושפעת קשות מאורלי ומתאימה צבעים
הגב והכתפיים נראים לי פה קצת תפוסים. חוץ מזה, בגובה כזה רצוי לשמור על יותר משקל על כפות הרגליים, עקבים למטה. מהזווית הזאת נראה שהסוס(ה?) קופץ יותר מדי קרוב למכשול. פחות משנה בגובה הזה, אבל בגבהים יותר גבוהים הוא פשוט יפיל, חבל. הנתינת יד טובה, וכך גם המבט. באמת יש שיפור גדול מהתמונה הקודמת ששמת!