צועניה אדומה
New member
שתי נשים.
שתיהן שלי. שתיהן שייכות לי.
הן יכולות להכחיש. הן יכולות להדחיק. המציאות היא זו שצורחת בסופו של יום.
אל כל אחת מהן יש לי רגש אחר, כזה שקצת קשה לתאר. ערבוב של אהבה ומשיכה, ושל אינטלקט טהור. יותר קל לי להסביר זאת מילולית, על אף העובדה שאני טיפוס ויזואלי. תמונות של נשים עירומות מגרות אותי פי כמה על פני מילים גסות.
בתחילה, רק אחת מצטרפת לחיי והיא ממלאת את חורי הכוורת שלי בדבש. זה אמנם דביק, אבל מתוק לי בפה. השנייה מגיעה אחריה, והיא מכסה את הפצעים בנשיקות וליטופים, כמו משקה חם ביום קר.
מעולם לא חשתי זקוק, אבל איתן דברים שמובנים לי מאליהם במקומות אחרים, נעשים כאלו שצריך לבדוק שוב ושוב. לבעוט בהם עד שייצא האוויר.
לאחת אני תופס בשדיים. לשנייה, בישבן.
בפנטזיות שלי, הן מתמזגות לאישה אחת. אני בוחר את התכונות הרצויות לי ושופך אל תוך קערה ענקית. מכשפה נעמדת לצדי ולוחשת קסמים, ובסוף התהליך, יוצאת רק אחת. אחת, שהיא מושלמת.
לפעמים, אנחנו כמו שלושת הקופים. האחת עיוורת, השנייה חירשת, והשלישי, אילם. וכך, אנחנו מצליחים להיות אותה החתיכה החסרה. החלקיק האלוהי שחסר בשניים האחרים.
הן מגישות לי את הגוף שלהן ואני טועם. שתיהן מתוקות, ענוגות וחלקות. אלו רגעי נצח, שכאשר הם נגמרים, מגיעה אופוריה שאני יכול רק לבקש ממנה עוד.
אני נאחז בשתיהן. אני צריך אותן.
כן, הן שתיים שלי.
אבל בסוף, כשנגמר היום, נשאר מקום רק לאחת. אחת עבורי.
שתיהן שלי. שתיהן שייכות לי.
הן יכולות להכחיש. הן יכולות להדחיק. המציאות היא זו שצורחת בסופו של יום.
אל כל אחת מהן יש לי רגש אחר, כזה שקצת קשה לתאר. ערבוב של אהבה ומשיכה, ושל אינטלקט טהור. יותר קל לי להסביר זאת מילולית, על אף העובדה שאני טיפוס ויזואלי. תמונות של נשים עירומות מגרות אותי פי כמה על פני מילים גסות.
בתחילה, רק אחת מצטרפת לחיי והיא ממלאת את חורי הכוורת שלי בדבש. זה אמנם דביק, אבל מתוק לי בפה. השנייה מגיעה אחריה, והיא מכסה את הפצעים בנשיקות וליטופים, כמו משקה חם ביום קר.
מעולם לא חשתי זקוק, אבל איתן דברים שמובנים לי מאליהם במקומות אחרים, נעשים כאלו שצריך לבדוק שוב ושוב. לבעוט בהם עד שייצא האוויר.
לאחת אני תופס בשדיים. לשנייה, בישבן.
בפנטזיות שלי, הן מתמזגות לאישה אחת. אני בוחר את התכונות הרצויות לי ושופך אל תוך קערה ענקית. מכשפה נעמדת לצדי ולוחשת קסמים, ובסוף התהליך, יוצאת רק אחת. אחת, שהיא מושלמת.
לפעמים, אנחנו כמו שלושת הקופים. האחת עיוורת, השנייה חירשת, והשלישי, אילם. וכך, אנחנו מצליחים להיות אותה החתיכה החסרה. החלקיק האלוהי שחסר בשניים האחרים.
הן מגישות לי את הגוף שלהן ואני טועם. שתיהן מתוקות, ענוגות וחלקות. אלו רגעי נצח, שכאשר הם נגמרים, מגיעה אופוריה שאני יכול רק לבקש ממנה עוד.
אני נאחז בשתיהן. אני צריך אותן.
כן, הן שתיים שלי.
אבל בסוף, כשנגמר היום, נשאר מקום רק לאחת. אחת עבורי.