גם לי הייתה מושא ילדות
הייתה חמודה, הייתה סקרנית. אבל היא מתה. דהיינו, איתה לא יצא לי ""לגמור"" ""את"" ""המלאכה"" (כי אני לא נקרופילי, בניגוד לחברים אחרים כאן בפורום שיעשו את זה גם עם עטלפה מתה, כל עוד הרגליים שלה פתוחות והיא נראית אינטלגנטית במבט חטוף) סיפור נורא עצוב, היא הייתה בקניות בסופר ונתפס לה השיער במסוע של המצרכים בקופה, כשהיא ניסתה להקשיב לרעש של המנוע. (אמרתי שהיא הייתה סקרנית?) המנוע משך את שערותיה פנימה בכוח עצום, שגרם לקרע (נוסח משימה בלתי אפשרית) בעור הפנים שלה. הקופאית המבוהלת, שניסתה בכוח למשוך את הראש שלה ללמעלה ולשחרר אותה, רק הרעה למצב והראש השברירי של אהובתי לא עמד בלחץ המשיכה משתי הכיוונים. כל עור הקרקפת עם עור הפנים, נתלש ממנה ונשאב לתוך המנוע. מספרים שהיא המשיכה לצרוח לחצי דקה שלמה, גם לאחר שלא נותר טיפת עור על הפנים והיא בעצם הייתה רק גולגולת. (היו לה קוביות בשיניים, זה היה די מצחיק במחשבה לאחור) אגב הפסקתי לדמיין אותה עירומה מאותו יום. היתה לי עוד מושא ילדות, סיפור קצת פחות עצוב, היא אהבה מכסחי דשא.. אבל אני צריך לחזור לעבודה. אגוטאן שאבאס אנשים ואל תשכחו... יש לנו תוכנית ארץ נהדרת, נהדרת.