אמ.. הסיפור. רוצים את הגירסה המלאה?
זה ארוך... טוף, להתחיל להקליד..
ביום חמישי אבא שלי הלך לקבל דיפלומה של מגיסטר בטכניון שבחיפה.. אז כל המשפחה נסעה.. אמא,אבא, אני ואח בן הארבע שלי. טוב, אז הוא קיבל ת'דיפלומה.. זה לא משו מיוחד וזה לא מעניין בגרוש. זה עטוף במין דבר בורדו כזה ויש שם 3 שורות בפנים..עלוב. טוב נו... אז בחזרה הביתה, נסענו במכונית הנחמדה והמשפחתית-עירונית שלנו. אין לי מושג איזה מכוניםת יש לנו... אז יכולה להבדיל לימוזינה מאופנוע.. אבל לא יותר מזה! אז אני ואח שלי התחלנו לריב כרגיל.. הוא התחיל לצרוח שאמא תעבור לשבת לידו.. אני והוא ישבנו מאחורה- אני שונאת לשבת מקדימה! שונאת! אז בסופו של דבר היא עברה לידו.. ז'תומרת היא ישבה לידיי והוא ישב עליה.. טוב, אז הייתי פול עייפה ושמתי עליה ת'ראש וניסיתי להרדם. לאח שלי זה לא ניראה... "איך היא שוכבת לה בנעימים עם כרית נחמדה ואני תקוע כאן, מחוץ לחלון.." זה מה שהוא כנראה חשב.. אז הוא התחיל לבעוט בי. אני בשיא הזעם התחלתי לצרוח עליו והתרחקתי שהוא לא יגיע אלי. אז הוא התחיל לבכות, ברור. ואל בגלל שצרחתי עליו!( הוא כבר רגיל לזה..) אלא בגלל שהוא לא הגיע אליי ולא נתתי לא לבעוט בי! ברצינות! לפעמים הוא מתחיל לבכות מתי שהוא רוצה להרביץ לי ורודף אחרי כמו משוגע רצחני קטן (הוא מזכיר לי את השטנים הגמדים עם הקרניים) ואם הוא לא השיג אותי הוא התחיל לבכות שאני לא נותת לו להרביץ לי! והוא ממש אומר את זה ! "אני רוצה להרביץ! למה את רצה??? למה את רצה? תפסיקי לרוץ אני רק רוצה להרביץ!" יודעי הרוסית יתרגמו את זה לרוסית.. הייתי כותבת לכם אבל אני לא יודעת לכתוב ברוסית..חעח. טוב, חזרה לסיפר- אז הוא בכה ואמא הכריחה אותי לשבת... אז ישבתי. ואז הוא תפס את המקום שלי ושם את הראש על אמא! ועוד שם את הרגליים המגיעלות והמלוכלכות עלי ! ואני לבשתי ת'שמלה הזאת. שאפילו זבוב קטן יכול לקרוע אותה עם המחושים שלו.. אז אני התחלתי לצרוח עליו! והוא לבעוט.. והקטע הכי מעצבן היה שאמא הבטיחה לי בכל ליבה שהיא לא תסלק אותי כשהיא תעבור למאחורה. ואמ... נחשו מה קרה?! המניאקים האלה סילקו אותי! אני ישבתי במקום ששמים בוא את הרגליים (מתחת למושב) כל הנסיעה! לא! לא רציתי לעבור לקדימה! אני שונאת לשבת מקדימה! לא! לא היה לי כוח להעיף אותו מהחלון! ולא לא היה לי כוח להמשיך להתווכח כדי שאוכל לשבת נורמלי! זהו! היתי לי עמדה! נסיעה אחת אני סובלת על מנת שיהיה להם סופר נוח! ואחר כך הם לא שומעים ממני לעולם! אז עד עכשיו ביני ולבין אמא שוררת דממה. היא יכולה לברבר לעצמה מתחת לאף כל מה שבא לה.. אני לא שומעת!!! אז, אולי תגידו שאני עושה סיפור גדול מדי.. אבל זה לא ממש נכון.. כי בפעם הבאה שעוד משו כזה יקרה.. הם כבר ידעו מראש מה ההשלכות. שתיקה! שינאה! ועוד הרבה הרבה הרבה שינאה!!!!!!!! טוב, אז בנסיעה, ישבתי מתחת למושב, הרגל השמאלית שלי נרדמה לגמרי ובתכלס לא הרגשתי אותה. יכולתי להניע אותה, להזיז אותה, לקחת אותה ולדפוק אותה במושב.. לא הרגשתי אותה! כלום! אין רגל! טוב, די נבהלתי.. אבל התחלתי להזיז אותה הרבה הרבה. ואתם יודעים מה גיליתי? שאם התחת שלך משותק לגמרי זה משפיע על הרגל ואתה לא מרגיש אותה! אז החלטתי להאחז במושב ולנסות לצאת לכמה דקות כדי לשחרחר את התחת שלי. בסופו של דבר הרגל התעוררה ושוב החלה להרדם כשחזרתי לי למתחת למושב.. טוב, חוץ מהעובדה שלא היתי לי רגל לאורך כל הנסיעה, היה לי גם גב כאוב ומיוסר, צוואר מעוקם בשיא בלא נוחיות האפשרית וידיים מחוצות בגלל המקום הרחב שהייתי בו. טוב, אבא שלי התחיל לצרוח על אמא, כן.. אבל הוא לא השתדל להעיר את אח שלי! רשע! וגם ימים אחרי זה כשהיא התלוננה שאני כרגע מתייחסת לחיים שלי כאלו אין לי אמא.. הוא הגן עלי ואמר שהיא סילקה אותי! יש לי אבא טוב..
כן, בהתחשב בעודה שהאופי שלי והאופי שלו זה בדיוק אותו דבר.. ולא רק האופי אלא הטעם באוכל, ספורט אהוב, הגישה לחיים וכל אלה.. (הוא אוהב היאבקות, שחיה, סקי וירייה.. נחשו מה אני אוהבת? וכן, אני מאוד מאוד אוהבת היאבקות! ואני אפילו מבינה בזה משו!!!!!!!!יאי לי!). טוב, הסבל שלי מתוק לאחרים אבל אחר"כ הסבל של אחרים מתוק לי
למה אני מתכוונת? אמא הפסידה ובגדול.. כי סבתא עוד מעט טסה ולא יהיה מי שיטפל באח שלי.. ונחשו אל מי היא תיפנה לעזרה! לי! אבל כל מה שיש לי לומר לה זה.... " " .... שתיקה! חעחעחעחעחעחע! וואי, זה באמת ארוך..