דיון הזוי ומענין..
גינגי חאן מדבר על דיסיפלינה, וחוניין הסנדלר עונה על היבטים ריגשיים הקשורים(או לא) לעזיבה, וכן על פעולות אוטומטיות ושאר ירקות. דו-שיח של חרשים. בין השורות אפשר להבחין בתפישות אידיאולוגיות של קבוצות קטנות ומגובשות המגינות על הבית לעומת הבוגדים ש"העזו" לפרוש ומקלקלים את השורה. מזכיר קצת את הקיבוץ של פעם ואת יחסו לפורשים ממנו. ככלל היחס לדיספלינה כפי שגינגי חאן מנסח אותה היא יותר במובן הרחב של "משמעת", ופחות במובן של "מערכת כללים", כך שרק על הרקע הזה יכולות לצוץ אי הבנות. וחוץ מזה נראה לי שחסר שם הרקע לדיון, או שאני טועה?! בכל מקרה נחמד לקרוא דיון כזה ברשת בהקשר של אומניות לחימה.