רק הערה קטנה.
לדעתי, חשוב מאוד להדגיש את מה שהדגשתי קודם, אם זה מה שהילד באמת רוצה. אם הילד רוצה להתקדם גם בבית, הדבר נהדר. אבל אם לא, יכול להיות שכדאי להרשות לו להתנהג קצת כמו ילד בן גילו. בהקשר זה, ישנו סיפור מוכר ואמיתי, על בחור בשם איידרגון. הבחור למד חדוו"א בגיל תשע וסיים תואר ראשון בגיל ארבע עשרה. בגיל עשרים הוא עובד במקדונלדס. הבחור שונא מתמטיקה. הוא אולץ ללמוד במשך כל שנות ילדותו על ידי אביו, ועכשיו הוא מתנהג כמו ילד. אינני טוען שזה המצב אצלך. אני לא מכיר את הילד או את המצב בביתכם, ובכל מקרה אני מאמין שהמצב פחות קיצוני. אבל מהכרות עם אנשים במצב דומה לזה של איידרגון (אם כי פחות קיצוני),אני יכול להגיד שאם מכריחים ילד להתבגר מהר מדי, הוא יחזור להיות ילד קטן מספיק מהר. כמובן שאם הילד רוצה ללמוד יותר וצריך אתגר, רצוי לתת לו אתגר. אבל צריך לתת לו לקבוע את המינון בעצמו. הסתייגות: אני לא פסיכולוג ילדים, וכל שנאמר כאן לא נובע מידע מקצועי, אלא מהיכרות מסויימת עם המצב. אני מציע להתייעץ לפחות עם יועצת בית הספר כדי לקבל עזרה מקצועית. וכמובן, בהצלחה!!!