../images/Emo122.gif
עבדתי ואז.. זוכרים שאמרתי לכם שיש לי מוגלה ברגל לא מזמן ואמרתי שאני יודעת שזה מגעיל אבל בכל זאת כתבתי? טוב אז סחבתי אותה הרבה זמן וההורים שיגעו אותי לכי לרופא לכי לרופא! ואני אחת שלא הולכת לרופא בשביל כל דבר כי הפסקתי להאמין בהם.. כל פעם שיש לי משהו אני מחכה ומחכה וההורים משגעים לכי לרופא ואני לא הולכת חח אז היום.. אחרי שאתמול התחילו לי כאבי תופת ובקושי הלכתי.. החלטתי ללכת לרופא לקבל חוות דעת. ובלי קשר אתמול יצא לי גם פצעון ברגל שהתחיל לגדול ותוך כמה שניות הגיע למימדים די גדולים. תיאור הפגישה אצל הרופא. 17.00 נכנסת לרופא. 17.00 וכמה שניות הרופא מחליט על ניתוח לעקירת הציפורן (וזה לא דבר חדש כבר עשיתי את זה ב2002 ואז הוא הוציא לי חצי ציפורן) הפעם הוא אמר שרבע ציפורן תספיק. 17.01 אני מקבלת 2 זריקות הרדמה באגודל (זה עשה לי כזה לחץ ברגל שהרגשתי שהאצבע מתפוצצת לי עוד שנייה) עכשיו מחכה כמה דקות כדי שהזריקה תשפיע. בזמן שאני מחכה ראיתי את הרופא אז אמרתי לו "דוקטור.. תראה.. זה יצא לי אתמול.. (בקשר לפצע) שאלתי אותו מה זה. הוא לא ענה. הסתובב. לקח תחבושת. ופשוט הסיר לי את הפצעון הזה. תארו לכם פצעון. ושמישהו בא ופשוט מחליק עליו תחבושת ומסיר אותו. בלי הרדמה, בלי כלום. זה כאב. עברו כמה דקות ואני מתחילה להרביץ לעצמי באצבע ולהתלהב שאני לא מרגישה את זה. 17.15 הניתוח התחיל ואני עם עיניים מכוסות לא מסתכלת.. 17.17 בערך.. הניתוח נגמר. הרבה דם. עכשיו מחכה... חובשים.. וזהו. עכשיו בבית. ההרדמה חלפה. ויש קצת הרבה כאבים. הוא נתן לי חופש מחלה ואני עדיין לא יודעת אם לנצל אותו או לא.. נראה איך אני ארגיש מחר. אה ואני צריכה ללכת בבוקר לקופ"ח על מנת שיחליפו לי תחבושת. זהו. וואי איזה חפירהההההההההה