שרשור חדש..שטפו פעולה...
רציתי להראות משו שכתבתי ויכות ליהיות שכבר פרסמתי פה אבל אני לא בטוחה אז אם כן, סורי... אבל תקראו בכול זאת ותגיבו.. אני רוצה לתאר הרגשה משו שאני לא בטוחה שאפשר לתאר במילים כמה פעמים הרגשתם את ההרגשה שהם יודעים? שהם מסתכלים עליך ויודעים ואמרת לעצמך אולי נדבר על זה כבר ונגמור עם זה ההרגשה שזה עומד לך על קצה הלשון ואת אומרת שאולי בעצם הם יבינו ולא ישפטו אותך ולא יתאכזבו ולא יסתכלו עליך מוזר וכמה פעמים תכננת הכל בראש מה תגידי להם ואיך תגידי להם ובראש הם תמיד מבינים ואומרים שהם רוצים את מה שעושה לך טוב ולא אכפת להם מי הוא או מה הוא אבל פתאום האופטימיות נעלמת והמציאות מכה בך ואת חושבת על התגובה ועל ההלם ועל כל השאלות שיבואו ואיך את יכולה לדעת את עדיין צעירה ויכול להיות שאת טועה? ומה שעמד לך על קצה הלשון נבלע בחזרה לתוך הגרון והשפתיים נסגרות והפחד מהאכזבה ותחושת הכישלון גורם לך לקום וללכת ולחשוב שאולי ככה יותר טוב שאולי בעצם הם לא צריכים לדעת וזה לא עניין כזה גדול ושוב את נשארת לבד אם הפחד שאולי הם יודעים ופשוט פוחדים לשאול... תגידו מה דעתכם ואם יש לכם דברים שגם אתם כתבתם תפרסמו, אני ממש רוצה לראות...
רציתי להראות משו שכתבתי ויכות ליהיות שכבר פרסמתי פה אבל אני לא בטוחה אז אם כן, סורי... אבל תקראו בכול זאת ותגיבו.. אני רוצה לתאר הרגשה משו שאני לא בטוחה שאפשר לתאר במילים כמה פעמים הרגשתם את ההרגשה שהם יודעים? שהם מסתכלים עליך ויודעים ואמרת לעצמך אולי נדבר על זה כבר ונגמור עם זה ההרגשה שזה עומד לך על קצה הלשון ואת אומרת שאולי בעצם הם יבינו ולא ישפטו אותך ולא יתאכזבו ולא יסתכלו עליך מוזר וכמה פעמים תכננת הכל בראש מה תגידי להם ואיך תגידי להם ובראש הם תמיד מבינים ואומרים שהם רוצים את מה שעושה לך טוב ולא אכפת להם מי הוא או מה הוא אבל פתאום האופטימיות נעלמת והמציאות מכה בך ואת חושבת על התגובה ועל ההלם ועל כל השאלות שיבואו ואיך את יכולה לדעת את עדיין צעירה ויכול להיות שאת טועה? ומה שעמד לך על קצה הלשון נבלע בחזרה לתוך הגרון והשפתיים נסגרות והפחד מהאכזבה ותחושת הכישלון גורם לך לקום וללכת ולחשוב שאולי ככה יותר טוב שאולי בעצם הם לא צריכים לדעת וזה לא עניין כזה גדול ושוב את נשארת לבד אם הפחד שאולי הם יודעים ופשוט פוחדים לשאול... תגידו מה דעתכם ואם יש לכם דברים שגם אתם כתבתם תפרסמו, אני ממש רוצה לראות...
