ליבנו איתך, מירי יקרה!
אין ספק. פוגע, כואב, מדכא ומה לא... זה מפתיע אותי שילדה בת 14 כבר נפלה למשבר שכזה. אהבה היא כמו אש לטוב ולרע . איך אומר הראל סקעת, `ולעולם שוב לא רוצה להתאהב, האהבה שתירקב, הרגישות שתישרף , לאט` . מתוך הכאוס הזה תנסי לראות את האור שה` מאיר לך. תחפשי טוב טוב ותראי כל כך הרבה נקודות קטנות של אור שה` לוחש לך ``יהיה בסדר , אני איתך! לא עוזב אותך לרגע``. תארי לעצמך שמעיין היה שלך והייתם מתחתנים. יום אחד היית שומעת שהוא נישק בחורה פלונית. נו מה אז? זה הגבר שאת רוצה כבעל? כאבא לילדים שלך? לא נראה לי. עדיף את הדמעות עכשיו ולא מאוחר מדי. קחי שיר שכתבתי למצבים כאלה : ``ובין ערביים, כשכאב אותך סוגר. ובין שמיים אלוקים אותך שומר. כשמרחב הופך מיצר. כשעייפת מלרצות מחר. רק לבכות, רק לבכות. ומותר גם לקוות. ואם אומר לך שסביבך יש מלאכים. נשלחו מהשמיים מחייכים. רק לזקוף, רק לזקוף קומה . גם למחות, גם למחות דמעה. בראש מורם לרוץ אל המחר...`` מאחל לך הרבה אושר. ביי.