../images/Emo45.gif
הייתי שם לפני שנה ושבועיים בערך. ואין ספק בכלל שזאת הייתה אחת החוויות המשמעותיות ביותר בחיים שלי. אז אולי אין לי קרובי משפחה שנספו או חוו את השואה ח"ו, ואולי לא בכיתי- לא שם ולא כשחזרתי, אבל כל זה כל כך לא קשור.. קשה לתאר במילים את החוויה הרגשית הזאת, התובנה שכולנו עם אחד, עם עבר אחד משותף, והדבר הנורא שקרה באירופה לפני 60 שנה מחבר את כולנו בין אם אנחנו אשכנזים\ספרדים\מזרחים\אנאערף מה. ושרק אחרי שיותר משישה מליון יהודים בני עמנו נרצחו, ואלה ששרדו כבר לא יהיו אותו דבר, וכל האוכלוסיה היהודית באירופה עונתה, הושפלה, הורעבה... רק אז כולם נזכרו להזדעזע מהשנאה הזאת ליהודים (לא שהיום, 60 שנה אחרי ההזדעזעות הזמנית, זה מפריע לניאו-נאצים ולמדינות העולם הכ"כ נעלות למגר את האנטישמיות), ורק אז נסללה הדרך למדינת היהודים. בזכותם, אנחנו כאן. והמסע הזה כ"כ חשוב-
לזכור ולא לשכוח- זו לא רק סיסמא. המון אנשים מהשכבה שלי, שתמיד הראו סימנים שהם מזלזלים בישראל, ושמעתי אותם לא פעם אומרים שהם מעדיפים לחיות את חייהם בארץ אחרת, שקטה, יציבה כלכלית, ועוד כל מיני חרטות, שינו את כל התפיסה שלהם בעקבות המסע הזה- פתאום כן רוצים להתגייס לצהל ולתרום, פתאום כן ליחידה קרבית, פתאום מבינים את המשמעות של מדינה יהודית- אם הייתה לנו כזאת אז, השואה לא הייתה מתרחשת. קיצר, חפרתי אחוש' אז אני יפסיק כאן
סורי פשוט התחלתי לכתוב ונזכרתי בהכל, וזה פשוט זרם..