הל"ב במשפט
התנדבתי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. דברים רעים: ראשית כל, זה די רחוק. אני זוכרת שהיה קריעה לבוא בתחבורה ציבורית כל פעם. 3 אוטובוסים כמדומני לכל צד. כמו כן, אני לא רוצה להישמע סנובית או משהו, אבל האוכלוסיה שמטפלים בה היא אוכלוסיה מאוד מאוד קשה. לא פעם ולא פעמיים צעקו עליי, קיללו אותי, דחפו בתור, כמעט הלכו מכות. אנשים רואים ייעוץ משפטי בחינם ולפעמים הם סתם באים בשביל הכיף למרות שאין להם מה לשאול או להגיד. מבחינה נפשית היה לי מאוד קשה. מה שבאמת עיצבן אותי היה ההדרכה. עשו לנו הדרכה מרוכזת של יומיים (3 שעות כל פעם) וזה ממש לא הספיק לכלום. את הידע שצברתי צברתי תוך כדי עבודה ותוך חיפוש עצמי, ולעיתים נתתי תשובות לא נכונות בגלל זה והטעיתי אנשים. הדברים הטובים: עצם הידיעה שעזרת למישהו לדעתי שווה הכל. יש כל כך הרבה עובדים שלא יודעים מה הזכויות שלהם, יש כל כך הרבה מקרים של בירוקרטיה מגעילה ושל תאגידים חסרי מצפון שרוצים לגרום לך לצרוח. ליעץ לאנשים ולעזור להם לתבוע זה גם קצת לעזור במלחמה נגד הרשע מבחינתי (-: מעבר לכל אלה יש גם את הלימוד. בדיני עבודה למדתי רק תיאוריות כלכליות ודברים כאלה. בבית הדין ראיתי את העולם האמיתי- ראיתי את האנשים שמעבר לפסקי הדין, ראיתי מקרים שלא חלמתי עליהם, למדתי לנסח מכתבים למעבידים ולנסח כתבי תביעה ולמלא את הטפסים המובנים. למדתי באמת דיני עבודה ולא את מה שלומדים באוני' שאין לו כמעט שום קשר ליום-יום. וכמובן שזה כלי שגם עוזר לי- ברור שאני אהיה מועסקת בעתיד או בעתיד המאוד רחוק אולי גם מעסיקה. זה דברים שמאוד חשוב ללמוד. וכמובן שרק אנשים שהיו בביה"ד לעבודה יכולים לחשב פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופידיון חופשה ב-5 דקות ומבלי להסתכל בשום דפי עזר (-: זו מיומנות חשובה למדי! P-: