שלום גיזון
אתה תוצר של תופעה ידועה ומוכרת בקרב מעריצי מוזיקה בכלל והיפ-הופ בפרט: ניכוס עצמי. מה זאת אומרת? זאת אומרת שמהטקסט שלך אני מבין שקשה לך מאוד עם זה שהם מצליחים ופופולריים. וזה מוזר בעיניי, כי אתה מצטייר כמעריץ של הלהקה - אני לא מעריץ מושבע של הדג נחש, אבל יש לי הרכבים ואמנים שאני אוהב ומעריך, חלקם הצליחו והתפרסמו מאוד (סאבלימינל והצל למשל) - ואין לי בעיה עם הפרסום שלהם, להיפך. אני גאה בהם על כך שבזכות יכולתם המוזיקלית הם הגיעו לאן שהגיעו. מה שאפשר לומר בדיוק על הדג נחש. המוזיקה המצוינת שלהם הביאה אותם לאיפה שהם נמצאים היום, נקודה. אז מה רע, תגיד לי? מה שנראה לי שמעט כואב לך זה העובדה שהם כבר לא להקה שנמצאת בתודעה של מאות, אלא בתודעה של אלפים ועשרות אלפים. מה שאומר שפיספסת את כל הרעיון של הערצה, לדעתי..... ולגבי הטענה כאילו הדג נחש ויתרו על המסר: אם להוציא שירים כמו את "לא פראיירים", "בלה בליסימה", "סוד ההצלחה", "הכאפה המצלצלת", "מוזיקה", "חליפות", "מספרים", שאני אמשיך? אם זה נקרא לוותר על המסר - וואלה, הדג נחש ויתרו, אחושילינג ויתרו. הם בהחלט נשארו מחאתיים, הם בהחלט מוחים (ואגב - הם גם עושים, ראה היוזמה המבורכת של "פסטיבל בשקל"). אז יקירי, הצעה לי אליך: שב, תירגע, תתרווח ותהנה מההצלחה של הלהקה שאתה ואני ועוד רבים כאן כל כך אוהבים. זה קרה בזכותך ובזכות אותם מעריצים מקוריים שאהבו אותם from day one. במקום סתם להתרגז, תתגאה במה שהם עשו. זה בהחלט מגיע להם.