מהפייסבוק
הקהל לא הצביע לגל.
הקהל הצביע נגד השפלות, נגד חרמות, נגד נידוי ונגד אטימות.
הקהל הצביע נגד מציאות שבה ילד או ילדה מרגישים לבד מול עולם שלם.
נגד מציאות שבה חרם הופך לכלי נשק חברתי.
נגד האפשרות שעוד ילד יישבר מבפנים, יסחוב כאב במשך שנים ,או חלילה יגיע לקצה.
אין שום הצדקה לנידוי ולהשפלת ילד או מבוגר רק משום שדעותיו שונות.
אין הצדקה להחרים אדם, רק כי התנהגותו מתריסה, מעוררת התנגדות או מרגיזה את הסביבה.
גם כשמישהו שונה, גם כשהשונות שלו מאתגרת, גם כשהוא מעורר אי־נוחות - הוא עדיין אדם.
ושונות אינה סיבה לחרם, לבידוד או להתעללות רגשית.
הקהל הצביע נגד תופעת העדר שמשתלטת על חיינו.
נגד הליכה עיוורת אחרי קבוצה, נגד שיפוט מהיר, נגד אכזריות שמתחפשת ל"צחוק" או ל"בידור".
הקהל אמר בקול ברור: עד כאן.
כי מאחורי כל חרם יש אדם.
מאחורי כל השפלה יש לב פועם.
ומאחורי כל שתיקה של הסביבה - יש אחריות.
ההצבעה הזאת הייתה הרבה מעבר לתוכנית טלוויזיה.
היא הייתה אמירה ערכית.
בחירה באנושיות.
בחירה בחמלה.
בחירה בחברה טובה יותר.
כדי שמקרים כואבים כמו של ימנו זלקה ומקרים נוספים ,לא יישנו עוד.
כדי שנלמד לראות. להרגיש. לעצור בזמן.
וכדי שאף ילד או אדם מבוגר לא ירגיש שהוא לבד.