הכשר לרצח אזרחים- שולמית אלוני,הארץ
הכשר לרצח אזרחים למרות החוק הבינלאומי נגד הרג אזרחים, התיר בג"ץ ירי פגזי פלאשט בתוך ערים מאת שולמית אלוני בהחלטתו מיום 27 באפריל נתן למעשה בג"ץ הכשר לרצוח אזרחים בקובעו כי ירי פגזי פלאשט מטנקים אינו אסור על פי הדין הבינלאומי. בכך כמובן יצא ידי חובתו לצבא הכיבוש, המשתמש בירי פגזי פלאשט בשטח צפוף אוכלוסין. בית המשפט הגבוה לצדק (?) יודע שאסור להרוג באוכלוסייה אזרחית לפי החוק הבינלאומי ולפי כל חוק אנושי אחר, אך זה כנראה לא הטריד אותו. פגזי פלאשט, הנמצאים בשימוש קבוע על ידי צה"ל במרכזי אוכלוסייה אזרחית פלשתינית ואשר פגיעתם מגעת עד לרדיוס של 200 מטרים בממוצע, גורמים לפגיעה קטלנית באזרחים, נשים, גברים, ילדים וזקנים, ללא כל הבחנה, וזאת על ידי תפזורת של חצי מתכת קטלניים. בג"ץ, שתחילה בכלל סירב לדון בפנייה מתוך לגלוג שכאילו יבקשו ממנו להכתיב לצה"ל באילו כלים להשתמש, שכח שתפקידו להגן על חיי אדם. ההיתלות בכך שפגזי הפלאשט הנורים מטנקים אינם אסורים על פי הדין הבינלאומי היא בבחינת "נבל ברשות התורה". מצאו סעיף, או ליתר דיוק לא מצאו סעיף אוסר, ומטהרים את השרץ. העובדה שפגזים אלה הרגו נשים יושבות אוהל או במקרה אחר הרגו שלושה נערים לא עשתה רושם על בית המשפט הגבוה לצדק. זאת, כשם שלא עשתה עליו כל רושם הורדת פצצות משמים במשקל של טונה במרכז צפוף אוכלוסין, כי הצבא רצה לחסל חשוד ותוך כך להרוג "רק" את אשתו עמו. נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, הודיע בזמנו כי הכל שפיט; כנראה הכל חוץ מצה"ל. וכך נמצא שחיי הפלשתינאים, כבודם, רכושם וזכויותיהם היו למרמס. מותר להתעלל בהם, לגנוב מהם, לענותם ולהורגם ואין בית משפט שיעשה צדק לאנשים אלה וירסן את ההרג והזוועה; לא בג"ץ, וודאי לא הפצ"ר, היודע היטב ממה להעלים עין, למי לתת חסינות ואת מי לרדוף עד חורמה. אינני חושבת שקהו חושיהם של שופטי בג"ץ, אך נראה לי שנפלה עליהם אימתם של ח"כים פרועים, המנסים לכרסם בסמכות בית המשפט וכן אימתו של שלטון המנוהל על ידי שלושה גנרלים (ראש הממשלה, הרמטכ"ל לשעבר כשר ביטחון והרמטכ"ל הנוכחי), כולם רודפי קרבות, אנשי ימין מובהקים, המקורבים למתנחלים ולטרנספריסטים אם לא שותפים פעילים שלהם. אני כותבת את הדברים בצער רב ובמבוכה גדולה משום שאין זה נכון שהצבא שלנו הוא "הצבא הכי מוסרי בעולם". בשם המלחמה בטרור נעשים מעשי טרור, שוד והשפלה שאין לשאת אותם. בחברה המתיימרת להיות דמוקרטית ואנושית ובאין משפט אמיץ שאינו ירא מפני איש, הכתובת הבאה היא בית המשפט הבינלאומי בהאג. הסיפור שכל ביקורת נגדנו היא אנטישמיות והשימוש הנלוז בשואה תוך כדי יצירת זילות שלה ושל קורבנותיה לא יכולים לעמוד לנו לנוכח המעשים שאין לעשותם. הם לא יכולים להצדיק היתר לירי פגזי פלאשט מטנקים נגד אוכלוסייה אזרחית. נראה לי שאין זה מקרה ששופטי בג"ץ, טרם בואם לדון בעתירות כאלה, מנסים לשכנע את העותרים לקחת את עתירתם בחזרה. הם פשוט לא רוצים לעסוק בנושא וזאת משום הפופולריות של צה"ל, הפופוליזם של הממשלה וההתקפות על בית המשפט על ידי ח"כים מהימין. מסתבר כי הלך האומץ וכל היוצא מזה מחייב הרבה הרבה בדיקה עצמית. הכותבת היתה חברת כנסת ושרה מטעם מרצ כל הזכויות שמורות לעיתון הארץ (2001 (c -------------------------------------------------------------------------------- \ hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=289976