אז ככה...
אצלי ההמתכרות הגיעה באיחור קטנטן אבל היא הגיעה (למזלי!). כשהתחילו לפרסם בערוץ 22 את הסדרה לא ממש שמתי לב אליה, והייתי בטוחה שזאת סתם עוד סדרה. ואז הגיע יום חמישי אחד שממש השתעממתי ולא היה לי מה לעשות אז ישבתי לצפות בטי.וי, ומכל מבחר הערוצים העצום שהיה לי (1,2,3. טוב, הכבלים עוד לא הגיעו לפה באותה תקופה) חלטתי לפתוח ערוץ 22 (צירוף מיקרים? לא נראה לי... גורל!). ישבתי, ראיתי ו-ה-ת-א-ה-ב-ת-י! זה היה באמצע העונה הראשונה, ככה שהפסדתי כמה פרקים, אבל הם הושלמו בשידורים החוזרים בביפ. מאז החיים שלי סובבים סביב באפי, וכולם יודעים שכשאני רואה באפי, ולא משנה כמה פעמים כבר ראיתי את הפרק, לא מפריעים לי ואויי לו, למי שיפריע לי, דמו בראשו! בקשר למיכור (אני לא בטוחה שהמועצה ללשון העברית תאשר את המילה, אבל הם יכולים לקפץ קיפוצים ולדלג דילוגים קלילים) אנשים אחרים, מכיתה ה´ עד כיתה ח´ לא הכרתי אף בן אדם שהיה מכור לבאפי, או אפילו אהב את הסדרה, אז יצא שהייתי דיי בודדה ולא היה לי עם מי לחלוק את החוויות ה"באפיאיות" שלי. זה לא שלא ניסיתי להשריש את הסדרה באנשים אחרים, אבל מה לעשות שהחברים שלי באותה תקופה היו סתומים (ברובם). ואז הגיעה כיתה ח´, כיתה חדשה ובלאגנים. יום אחד התחלתי לחפור לחברה שלי על באפי ואחת הילדות שם שעוד לא היכרתי קפצה כזה ושאלה אותי "וואיי, גם את רואה באפי?" וכמובן שהייתי שמחה שסוף סוף יש לי עם מי לדבר, לא סתם לדבר אלא שהיא גם הבינה על מה אני מדברת. ואז מה?! היא עברה ליס (סססאמממממק!), ועוד פעם לא היה לי עם מי לדבר, כי היא ראתה רק מה שהיה בערוץ 22. עד שגילתי את האינטרנט, ויותר מאוחר את הפורום (יבורך מי שהמציא אותו), ואז החיים שלי חזרו להיות מאושרים כי גם התחילה החמישית בסטאר... ומאז אני ילדה שמחה ומאושרת (חוץ מהרגעים שאני בדיכאון ובא לי להתאבד או לרצוח מישהו בדם קר,ואז עוד פעם, מגיע באפי ומוציא אותי מדכאוני...) זה הסיפור שלי, מקווה שלא קדחתי יותר מידי...