שרימפס באואזיס

[1Shir]

לא קראתי עדיין את התגובות אבל

בוער בי להגיב לך כי אתה די חוצפן.
אתה (מנסה) ללעוג לה על ציניות (דווקא נראה שהבנת די טוב את הפואנטה שלה, אז כנראה שהיא דווקא התנסחה לא רע) וכותב בציניות בתגובה. לעומתה, הציניות שלך לא עניינית, אלא אישית שנועדה לפגוע. או בקיצור: תנשום עמוק ושתה כוס מים, בנאדם. לא קרה כלום אם מישהו בפורום לא מסכים איתך, זאת לא סיבה להיכנס בו.
לעניין עצמו, גם לי לא ברור מי שמך לקבוע שההשוואה שלה היא שרירותית (שמתי לב שאתה אוהב את המילה הזאת, אבל כאן היא ממש לא מתאימה). אני דווקא חושבת שאוכל זאת אמנות שעונה על כל הקריטריונים שציינת. אם באמת היית יודע מה זאת אמנות, היית מבין שאמנים לא נעלבים כאשר נוצר שיח על אמנות, ושלאמנות אין גבולות, בטח בעידן שכבר עבר את הפוסט-מודרניסטי...
שני המשפטים האחרונים שלך בהודעה זוכים בתואר האירוניה של השנה. ברכותיי.

 

[dfl]

טוב מורתי

לא אעשה זאת שוב.
קצת מעליב שהכתרת את מה שכתבתי כאירוניה של השנה, כשאנחנו רק בחשוון.
מצד שני למדתי שאין מקום לבקר את משכורתו של מלגזן בנמל אשדוד, כי אולי הוא אמן. רק תמורת התובנה הזו היה שווה לשלם את המחיר הרגשי הכבד של הכינוי "חוצפן".

 

[טל6881]

צחקתי.

 

[פרוטגוניסט]

וגם...

 

[תום שלמוני]

לא מדויק

ראיתי את תמונת השרימפס וההערכה שלי למחיר שלהם ולמשקל שלהם שונה משלך. בנוסף אתה שוכח לקחת בחשבון את מחיר יתר חומרי הגלם.
אחרי כל זה אגיד שאכן המנה נשמעת יקרה ביחס למה שמקבלים גם אם התמחור סביר.
לגבי מנת הבשר הלבן- אכן נשמע מחיר מאוד גבוה למנה שמבוססת על בשר לא יקר במיוחד שאיכותו בישראל היא גם ככה לא ברמה מאוד גבוהה, אבל גם כאן איני יודע מה עלות המרכיבים הנוספים ומה כמות העבודה הנדרשת להכנתם.
מה שכן לדעתי- הגיוני מאוד להעביר ביקורת על כך שמחירים נשמעים לנו יקרים מדי אבל לנסות וליצור לכך סימוכין כשאינך מכיר את הפרטים הקטנים (תקן אותי אם אני טועה לגבי המסעדה הספציפית) רק ממעיט בערך הביקורת.
ערב טוב
תום

 

[dfl]

תודה

ראשית, אילו טרחת לחשב בכוון ההפוך את המספרים שכתבתי (מהפוד קוסט למחיר המנה) היית רואה שהתחשבתי במחיר התוספות. לא שאתה חייב להתייחס למספרים, אבל אם אתה עושה זאת כדאי להיצמד לאריתמטיקה.

שנית, אין בתל אביב סודות בתחום השרימפס. הגדולים ביותר, בחנויות היקרות ביותר, עולים לצרכן הפרטי עד 250 ש"ח לקילו ביום רע. קל מאד למצוא ביפו או בשוק הכרמל קריסטל טריים ועצומים סביב 200 לקילו, כשבכל מקרה אלה לא מחירים רלוונטיים למסעדה.

שלישית, משקל של שרימפס הוא לא ידע שמסור רק למומחים ולבעלי נסיון בהסעדה. זו עובדה זואולוגית ולא עוזר שאתה "מעריך" כך או אחרת. חמישים גרם זה משקל גבוה לג'מבו שרימפ ואני הקצנתי את זה ל 60-70 כדי להשאיר את החישוב שמרני. שרימפ של 65 גרם (בערך 50 ללא ראש) נחשב שתי דרגות *מעל* ג'מבו.

לגבי הפרטים הקטנים, הם בדרך כלל לא ידועים ובכל זאת יש מדדים מקובלים. האם משהו בדיווח מרמז על כך שנעשה קסם במטבח של אואזיס, שמחריג את המתרחש שם מכל הידע המקובל על מחירי אוכל. לדעתי לא, אבל אני פתוח לשמוע דעה אחרת. כלומר - מנומקת, לא סברת כרס.

 

[מושחתים נמסתם]

עדכון שרימפס

למרות שהויכוח לא חשוב בעיניי כי עלות המרכיבים לא מעניינת אותי, אני חייב להדגיש שלפי הבנתי וטעמי לא מדובר בקריסטל הגדולים הרגילים אלא במשהו מיוחד, יציאה של מוסי.
לינק לתמונה של החשודים בעמוד הפייסבוק של המסעדה.

 

[אקונומיקה]

לא יציאה

סחורה מעולה שהוא מחזיק מתי שאפשר, קניתי מהם הביתה פעם או פעמיים - תענוג לעבוד איתם.

 

[תום שלמוני]

ועלותם (גם למסעדה) חורגת מהמקובל

 

[אקונומיקה]

 

[מושחתים נמסתם]

המממ

א. הפוד-קוסט אף פעם לא עניין אותי, הדבר היחיד שאני שואל את עצמי הוא האם ההנאה שלי מהחוויה שווה את הכסף. במקרה של אואזיס התשובה היא כן, אם כי היא גבולית ולכן לא אגיע לשם לעיתים קרובות. מקומות אחרים שהפקיעו מחירים (ע"ע טוטו, הרברט סמואל) שלא היו שווים את הכסף בעיניי אכן הפסקתי לפקוד, אבל אני חושב שזו החלטה אישית ולכן לא אקרא לחרם עליהם.

ב. אני לא יודע אם היית במסעדה המדוברת, אבל ההתרשמות שלי מכמה ביקורים היא שזה לא בדיוק מקום שנולד בשביל לעשות קופה, החלל מיניאטורי ויחס הטבחים ללקוחות גבוה מאוד. פעמים רבות יוגשו כל מיני מטעמים שמישהו סחב איתו חזרה מארץ זרה. ההרגשה שלי היא שהמקום נולד מתוך תשוקה לבישול ואירוח ולכן לא אחשוד בו בחמדנות בכל מקרה.

 

[Tristan Gibor]

לא בטוח בחמדנות

אני חושב שחלק מחישוב הפוד קוסט במקרה של אואזיס גם מושפע מכמות המושבים הנמוכה מאוד. הייתי מנחש שהשפעת התקורה הכללית יחסית לכמות הסועדים הנמוכה משפיעה על התמחור של המנות.

אפשר לומר שחישובים אלה לא מעניינים את הסועד אך הדיון נוגע לרמת החמדנות בתמחור לעומת הפוד קוסט ולדעתי במקרה זה התמחור אינו גרידי (חומד?, חמדני?)

כגילוי נאות, סעדתי מספר רב של פעמים באואזיס, אכלתי שם גם מנות בינוניות בתמחור גבוה אבל גם כמה מהמנות המקוריות והטעימות שאכלתי בארץ. לדעתי מדובר במסעדה שונה שמוסיפה הרבה לנוף המסעדות התל אביבי ואישית אני בוחר לשלם לפעמים מעט יותר ולתמוך במקומות שהייתי רוצה שיהיו שם בפעם הבאה (נשמע פילנטרופי אבל מונע מנהנתנות טהורה

)

 

[Gרר]

תודה על הדיווח ודעתי בעניין התימחור

אם נתייחס לדוגמאות שהבאתם (ציור אומנותי VS פנצ'ריה) כשני קצוות מנוגדים אז ברור לי מאד שכל מי שהוא חובב אוכל רואה בביקור במסעדה, מבחינת החוויה האישית, משהו שהוא יותר דומה לביקור במוזיאון מאשר לביקור בפנצ'ריה.

אחת הסיבות העיקריות לכך היא שמי שמתקן לך את הגלגל לא עושה איזה משהו ייחודי שדורש מומחיות מיוחדת שאי אפשר לקבל באותה רמה פלוס מינוס בפנצ'ריה השכנה שלו, ולכן אם פנצ'ר מאכער אחד יחליט להקפיץ מחירים פי שנים אז סביר להניח שמהר מאד הוא יראה את רוב המכוניות שלו מפנות אליו את הבגאז'.

זו גם הסיבה שבמסעדת "שף" אין קורלציה בין המחיר של חומר גלם + עבודה לבין המחיר הסופי של המנה. שף מוכשר שחובבי אוכל מריירים על האוכל שלו יכול לגבות מחיר מטורף למדי וזה נחמד מאד לארגן מרד צרכנים בתיאוריה אבל במציאות ה-passion של האנשים לצרוך את מעשה ידיו יהיה זה שיכריע.

כמובן שיש גבול עליון. אם ארוחה בכתית תעלה לא 350 שקל אלא 3500 שקל אז מאיר אדוני יגלה מהר מאד שיש בודדים שמסוגלים פיזית להרשות לעצמם את זה. אבל עד גבול מסויים אתה תנסה לשכנע אותי להחרים כל מסעדה שהיא מעל ל-X שקלים לבנאדם ולאכול רק במסעדות שגובות פחות מזה ואני אסתכל על רשימת המסעדות שהשארת לי כאופציה ואני אגיד לך אתה יודע מה? מבחינתי במקום להחרים - אני מעדיף להוריד את המינון ולאכול במסעדה שבאמת עושה לי את זה פעם בחודשיים במקום פעם בחודש, ואפילו מסעדה של 350 שקל אני לא אחרים אני פשוט אלך אליה פעם בשנה לאירוע מיוחד.

כמו שכתבתי כמה פעמים: בתור חובב אוכל מה שבאמת מעניין אותי זה אם נהניתי או לא. אם נהניתי - לא מעניין אותי כמה זה עלה למסעדה. לכל היותר אני אתבאס שזו מסעדה שאני לא יכול להגיע אליה פעם ביומיים אלא רק פעם בשבועיים. אבל גם הפנטזיות והעובדה שזה "קשה להשגה" זה חלק מהמשחק.

אז יכול להיות שרימה מרוויחה 80% על המנה עם החזיר ורק 40% על המנה עם השרימפס. בגלל זה אני אזמין את המנה עם השרימפס רק בגלל שזה מבאס אותי לחשוב שהיא מרוויחה עלי יותר?!?!! אולי אצלך זה ככה. אצלי הבחירה היא לפי מה שנראה לי יותר טעים בלי שום קשר וואט סו אבר לחומרי הגלם ו/או העבודה.

 

[dfl]

להבנתי, הדיון כאן הוא לא תיאורטי

אני מסכים לגמרי עם האמירות הכלליות שלך אודות עצמת החוויה שאוכל יכול להעניק והקושי לתת לחוויה כזו ערך כלכלי. אלמלא הרגשתי כך, סביר שלא הייתי קורא בפורום הזה.

אלא שבדיון הזה לא הבעתי עמדה עקרונית לגבי ערכו של אוכל קנוי ולא ניסיתי לתת נוסחה אוניברסלית ל"שפיות" של מחיר. מישהו פרסם דיווח על מנות קונקרטיות במסעדה מסויימת. לא ממש שייך, לדעתי, להתפייט בהקשר על זה אודות ארוחות שראוי לחסוך עבורן במשך שנה שלמה. השאלה אינה מה אפשרי באוכל, אלא מה התרחש בארוחה המסויימת שעליה נכתב. איפה *היא* עומדת בתוך הגבולות המעורפלות שלכל אחד מאיתנו יש בראש, בין מוצר מדף לבין יצירה חד פעמית. איפה המחיר *שלה* עומד בין תמורה הוגנת לכסף לבין מחיר גבוה שמוקרץ בלי קשר לחומרים, לעבודה ולעצמת החוויה. יתרה מזאת, מבחינתי השאלה אינה מוסרית ובטח שלא מונעת מצרות עין לגבי הרווח של המסעדות. מדובר בסוגיה מעשית. היא נוגעת לפסיביות הצרכנית הישראלית שמאפשרת להרבה בתי עסק פה "לדפוק" מחיר כי כל אחד נמנע מהמאמץ הקטן או אי הנעימות הקטנה של ויתור על קניה. האפקט המצטבר עוזר להנציח תמחורים פראיים. אתה יכול להשאיר את המסעדות במעמד של מוזיאונים, אבל עדיין להפעיל את הכוח שלך כצרכן כדי לרסן קצת את מחיר הכניסה.

 

[banker80]

לא מצליח להבין...

היית באואזיס או לא?....כמובן...אפרופו מעשי ולא תאורטי...

 

[dfl]

זה דווקא קל

לא ממש קשור לנושא, אבל קל לענות: אכלתי שם פעם אחת, קצת אחרי מתקפת היח"צ לפני שנה וחצי כשהמקום נפתח. הארוחה המסויימת שאכלתי לא היתה סיבה טובה לחזור. אולי סתם מזל רע.

 

[Gרר]

מהגישה הכללית שלי...

אתה יכול להשליך לגבי הגישה שלי בנוכח למחירים שגובה אואזיס: מה שרלוונטי לי שם זה לא אם רימה קונה את השרימפסים ב-30 ומוכרת מהם מנה ב-150 אלא אם החוויה הכוללת שלי שם (טעם + אוירה) שווה לי את המחיר שהם לוקחים או לא.

אתה שואל אותי ספציפית לגבי אואזיס? קשה לי להגיד כי היה לי ביקור אחד יחיד שם שהיה מאד ממזמן והוא לא עשה לי עד עכשוי חשק לחזור אבל זה באמת בלי קשר לעלות חומרי הגלם ולגובה חשבון החשמל של רימה פשוט לא עד כדי כך נהנתי שם.

מצד שני אתה עצמך מסיים במסקנה שההבנה שלי היתה שהיא כללית ולא ספציפית לגבי אואזיס: "אני מרגיש לא נוח עם גישה כזו ולא מעוניין לשתף איתה פעולה. הייתי שמח אילו חובבי מסעדות היו מתנהגים קצת יותר כמו קהילה ומביעים התנגדות מעשית למדיניות חמדנית."

אז אם אתה שואל אם באופן כללי אני מוכן להצטרף לקהילה שבודקת את ההצדקה של מחירי מנות מבחינת עלות למסעדה ונוקטת בסנקציות נגד מסעדות שלא נראה לקהילה שהן נוהגות בהגינות - אז התשובה שלי היא לא והסיבה לזה הוא מה שכתבתי בהודעה המקורית.

מקווה שעכשיו הקפתי את את הספציפי וגם את הכללי.

 

[dfl]

חשבון החשמל של רימה

הבנתי את הנקודה שלך, עכשיו תורך להבין את שלי.

אין לי שום יומרה לקבוע אמות מידה לסבירות של מחיר מצד אחד ולאיכות חווית האוכל מצד שני. השיפוט הספציפי בנושאים האלה משתנה מאדם לאדם.
אלא שבסופו של יום, אצל כל אדם, מתקבל גרף דו מימדי. בציר אחד הערכים משקפים פער בין עלות למחיר, בציר השני הערכים משקפים את מידת הייחודיות והמומחיות שמושקעים באוכל. המספרים הספציפיים בכל ציר משתנים מאדם לאדם, אבל כל אחד כמעט ממקם ארוחה במסעדה על אזור כלשהו בגרף הזה. בגדול אתה יכול להגדיר 4 אזורים - מחיר נמוך ואוכל ובנאלי, גבוה ובנאלי, נמוך וייחודי, גבוה וייחודי. אלה מושגים שטוחים מאד ביחס לתחום, הם רק עוזרים לפשט את התיאור.

מוסכם בינינו שבאזור של גבוה וייחודי אין מקום לביקורת על יחס כלשהו בין תוכן המנה לבין מחירה. מוסכם כמובן שנמוך ובנאלי יתקבל בהבנה ונמוך וייחודי לא יעורר תלונות אצל אף אחד... נשארנו עם התחום שבו האוכל נתפס כיקר ובנאלי - או לפחות בנאלי מדי מכדי להצדיק את מחירו. ניסיתי לכתוב על ההתנהגות הראויה, בעיני, כשאדם מוצא את עצמו בגיזרה הזו. לדעתי לא נובע מכך שצריך לבקש בכל מסעדה את חשבון החשמל, אבל אם עוזר לך לעשות מהדעה הזו קריקטורה, בטח שלא אעלב.

 

[Gרר]

ממש לא מנסה להפוך לקריקטורה

ומנסה לכתוב ברצינות ורק לתבל קצת בהומור כדי לא לייבש את הכתיבה.

אני מאד מסכים איתך שיש משמעות לדבר על "ייחודיות" ועל "ערך מוסף" של השף רק במקום ש... שם זה רלוונטי. זה גם מה שהצחיק אותי בתגובה של רני רהב ביחס ל"איכות" הקפה של קופיקס. בנישה של קפה בשביל "לקחת" ולשתות על הדרך רוב האנשים מחפשים קפה סביר. נורמאלי. לא מצפים שאיזה קופי-מאסטר יערבב להם תערובות קולומביאניות. שלא נדבר על זה שלא פעם האישה (אני לא שותה קפה) שפכה לפח כוס קפה שעלתה 14 שקל והיתה מגעילה לה... אז ברור שרק ממקום מסויים על הציר של מקומות שמוכרים אוכל מוכן מתחיל לשחק הערך המוסף של השף.

מה שלא מעט אנשים מנסים לכתוב כאן, לפחות לפי ההתרשמות שלי, הוא שבעיניהם רימה שייכת לקטגוריה הזאת. גם ההתרשמות שלי באותו ביקור בודד היתה שגם אם האוכל פחות דיבר אליי ספציפית, וגם אם לא ממש אהבתי את היעדר האווירה שם, הרי שממש לא מדובר על מקום שמנפק אוכל בנאלי אלא על מקום שכן מנסה לייצר אוכל שונה, מיוחד ושהנוכחות של רימה והכשרון המיוחד שלה הוא זה ש"בונה" את המקום ונותן לו את היכולת להוסיף למחיר המנה "שכבת שומן" די עבה על סמך זה.

על פי הדיווחים הלא מעטים שקראתי מאז התרשמתי שיש לא מעט אנשים שרואים במקום הזה את אחד המקומות היותר מיוחדים והיותר יצירתיים שיש בתל אביב ושבשביל האוכל שלה הם מוכנים לשלם לא מעט תחת סעיף כישרון ויצירתיות.

זכותך כמובן לא להסכים עם זה ולחשוב שמדובר בבלון נפוח ושמתחת למופע הזיקוקים של רימה מסתתר אוכל בנאלי וחסר ייחוד ושזו שערוריה שהיא גובה מחירים לא פרופורציונאליים על האוכל חסר ההשראה שלה, אבל אם אתה מצפה להסכמה רחבה על זה... כנראה שלא תקבל אותה כי כנראה שאתה ואני בדעת מיעוט לפחות כאן בפורום ומן הסתם גם בקהל המבקרים הנאמן שלה, כזה שרואה הצדקה גמורה לשלם לה את הסכומים האלה.

מה לעשות. לפעמים אנשים רואים משהו שאתה לא רואה. לפעמים זה נראה מגוחך לגמרי (כמו כמה יצירות הדבקה הזויות שראיתי באיזו גלריה לא מזמן, משהו שהקטנה שלנו מייצרת פחות או יותר בגן, ובכל זאת האוצר של הגלריה החליט שהן ראויות להמכר שם). אבל ככה זה באומנות. מי שמעריך יציאה כלשהי בין אם זה הדבקה הזויה או האוכל שנראה לך בנאלי להחריד של רימה משלם על זה. מי שלא... משלם במקום אחר שאותו הוא כן מעריך כממוקם גבוה יותר על הגרף הזה שהיטבת להגדיר.

 

[dify]