שק הרגשות
- פותח הנושא א נ י ג מ ט י
- פורסם בתאריך
א נ י ג מ ט י
New member
כשאני עורך מחקר...
צריך לבדוק את התזה על כל סוגי האוכלוסיות.. (סאמק, שכחתי לפרסם בפורום גאים גאות...)
צריך לבדוק את התזה על כל סוגי האוכלוסיות.. (סאמק, שכחתי לפרסם בפורום גאים גאות...)
HOLD TI (לימור)../images/Emo12.gif
האם מדובר בשקית אהבה שלילית? וכיצד יכולה האהבה להיות שלילית? ובמידה ושקית האהבה החיובית שלי מלאה, מדוע שארוקן אותה? נראה לי שהתבלבלת בלשוניות.....הייתכן כי מדובר בשקית האכזבות שהתמלאה ויש צורך לרוקן אותה? כי אז אולי הייתי יכולה לענות על השאלה. לא ממש מובן לי הדימוי הזה. התחברתי למה שהמורה ציינה. שב"ש
האם מדובר בשקית אהבה שלילית? וכיצד יכולה האהבה להיות שלילית? ובמידה ושקית האהבה החיובית שלי מלאה, מדוע שארוקן אותה? נראה לי שהתבלבלת בלשוניות.....הייתכן כי מדובר בשקית האכזבות שהתמלאה ויש צורך לרוקן אותה? כי אז אולי הייתי יכולה לענות על השאלה. לא ממש מובן לי הדימוי הזה. התחברתי למה שהמורה ציינה. שב"ש
הצהרות מסוכנות
"אדם עם שקית רגשות מלאה הוא אדם חלש באופן יחסי. הוא יחפש נתיב לפריקת השקית" רגישות אינה מעידה על חולשה כמו שאינה מעידה על ההפך רגישות מעידה על רגישות הצהרות מסוג זה עשויה ליצור דור של "קרחונים" שנמנעים מלהיות חלשים..משהו מהתאוריה המסרסת הגוררת לאימפוטנציה "יש לך זין קטן" עשויה להוביל לאימפוטנציה ריגשית כדי להמנע מעמדת חולשה... כללית לכל מהלך בחיים צריך את ה"אוירה המתאימה" או את הקרקע המתאימה תהליכים והבשלה הם המובילים למילו "השקים" כאשר יש שקים שונים שמוצאים מהמחסן לתהליכים שונים לא נראה לי כי אדם המתעסק בפיתרון תרגיל בסטטיסטיקה יהיה על קרקע ריגשית פוריה כאשר הריכוז שלו מופנה לשק "הדעת"...השקים יכולים להתמלא ולהתרוקן במהירות בהתאם לדשן שמדשן את הקרקע עליה הם ניזונים באותה עת
"אדם עם שקית רגשות מלאה הוא אדם חלש באופן יחסי. הוא יחפש נתיב לפריקת השקית" רגישות אינה מעידה על חולשה כמו שאינה מעידה על ההפך רגישות מעידה על רגישות הצהרות מסוג זה עשויה ליצור דור של "קרחונים" שנמנעים מלהיות חלשים..משהו מהתאוריה המסרסת הגוררת לאימפוטנציה "יש לך זין קטן" עשויה להוביל לאימפוטנציה ריגשית כדי להמנע מעמדת חולשה... כללית לכל מהלך בחיים צריך את ה"אוירה המתאימה" או את הקרקע המתאימה תהליכים והבשלה הם המובילים למילו "השקים" כאשר יש שקים שונים שמוצאים מהמחסן לתהליכים שונים לא נראה לי כי אדם המתעסק בפיתרון תרגיל בסטטיסטיקה יהיה על קרקע ריגשית פוריה כאשר הריכוז שלו מופנה לשק "הדעת"...השקים יכולים להתמלא ולהתרוקן במהירות בהתאם לדשן שמדשן את הקרקע עליה הם ניזונים באותה עת
א נ י ג מ ט י
New member
נכון
אניגמה
ישמח אותך או אולי יאכזב אותך לגלות שהתאוריה שלך כבר נוסחה ונחקרה בעבר
. הדימוי של שק מלא או ריק מבלבל, כפי שנאמר כבר בשירשור הזה, כי אנחנו נוטים לראות כלי קיבול מלא כחיובי לעומת כלי ריק שמשמעו חוסר כלשהו. בכל אופן, התיאוריה נקראת "תיאוריית שני הגורמים לאהבה" (walter & berscheid) והנחת היסוד שלה אומרת כך: "אדם נפחד הוא אדם מאוהב בפוטנציה וכמוהו גם אדם כועס, מקנא, דחוי או מאושר. למעשה, כל אדם המתנסה בעוררות גופנית הנילוות לרגשות חזקים הוא אדם מאוהב בפוטנציה". התיאוריה הזאת היא פיתוח של תיאוריה כללית יותר של רגשות על פיה בכל רגש חזק קיימים שני גורמים: גופנית (עוררות) ונפשי - התווית של הרגש- אהבה, שנאה, קנאה או כעס. כלומר, כאשר אנו חשים עוררות גופנית כמו דפיקות לב עזות או נשימות מהירות , אנחנו יודעים, מנסיון, מהי התווית הרגשית שעלינו "לשים". לפיכך, כל שינוי משמעותי בחיים, מעבר דירה, התחלת עבודה חדשה, כניסה ללימודים או להבדיל, אובדן אדם יקר, מביא אותנו לעוררות רגשית גבוהה ולפוטנציאל של התאהבות. מצבים נוספים שאופייניים לעוררות רגשית גבוהה ולהתאהבות : - התאהבות לאחר הפסקת מערכת יחסים חשובה. הבדידות, הפגיעות, הקושי להיות לבד מזמינים קפיצה חוזרת (rebound) לקשר זוגי חדש שלא תמיד מאריך ימים. - צל המוות בזמן מלחמה מקרב אנשים. - מוכרת התופעה הקיצונית של התאהבות חוטפת בחוטפיה. - אהבה לוהטת בזמן חופשה מסעירה או הרפתקה יוצאת דופן (על העיקרון הזה התבססה הסידרה "ספינת האהבה"). העובדה שנהיה בעוררות רגשית וכאילו מצב אידיאלי להתאהבות עדיין לא אומר שנתאהב בכל מה שזז סביבנו
. עדיין כל אחד מאיתנו יימשך לסוג מסוים של אנשים. אבל גם את זה , למרבה הפלא, ניתן כבר לחזות על פי מחקרים שנעשו. תוכל להמשיך לקרוא על הנושא המרתק הזה בספרה של איילה מלאך - פיינס, "התאהבות" שלמרות היותו ספר פופולארי הוא בהחלט ספר אקדמי מרתק. נדמה לי שלכך התכוונת בתיאוריה שלך ואם כן, אז תשמח שכיוונת לדברי גדולים
... שבוע טוב ג´ול
ישמח אותך או אולי יאכזב אותך לגלות שהתאוריה שלך כבר נוסחה ונחקרה בעבר
מישל בת 34
New member
בהמשך לג´ולי... שב"ש בובה..|נשיקה
ע"פ סיפריה של פרופ´ איילה מלאך פיינס- פסיכולוגית חברתית קלינית,שחיברה לא מעט ספרים כמו : " הלהטוטנית" ו.. "שחיקה נפשית" , "שחיקה באהבה ובחיי הנישואין" , ו- " צילה של האהבה", מצאה פרופ´ מלאך פיינס דרך לטיפול בין בני זוג בהסתמכה על חלק מהתיאוריות הפסיכואנלטיות, ואלה הן שלבי ניתוח גורמי ההתאהבות : סמיכות (proximity) היא התנאי הראשון שמאתרת הפסיכולוגיה החברתית כמקדם התאהבות: רוב האהבות החלו, מסתבר, באותו בניין, באותה שכונה, באותה אוניברסיטה וכדומה. ככל שאנשים נחשפו זה לזה פעמים רבות יותר, הם למדו לחבב יותר זה את זה. עוררות (arousal) הוא התנאי השני: אדרנלין, מסתבר, מעורר אהבה. מחקרים שנערכו בארץ בתקופת מלחמת המפרץ, מצביעים על פריצה מחודשת של אהבות שנשחקו - הפאניקה, הפחד מאובדן, החיים בצל הסכנה - כל אלה עוררו אנשים להתקרב מחדש. התנאי השלישי מצביע על הבדל מהותי בין גברים ונשים: גברים נוטים להתמקד במראה ונשים באישיות. מה קורה עם אלה שאינם "יפים"? "היופי", אומר הפתגם הידוע, "בעיני המתבונן": גבר רגיש, מתחשב ובעל חוש הומור עשוי להיחשב אטרקטיבי, גם אם איננו נופלים לרגליו בגלל מראהו החיצוני (ולא אחת כבר הרמנו גבה: "איך היא יוצאת איתו?/איך הוא יוצא איתה?"). גברים, כך מראים באופן עקבי המחקרים הפסיכולוגיים על הבדלים בין המינים, מחפשים, בממוצע, הרבה יותר ריגושים (המונח המקצועי הוא "sensation-seeking behavior" ויש אף שאלון המודד נטייה זו, אשר נמצא בשימוש רחב), בעוד נשים דבקות יותר בגבר אחד וחוששות יותר משינוי. התנאי הרביעי הוא הדמיון (similarity): ככל שבני-הזוג דומים יותר זה לזה מבחינת רקע, עמדות, ערכים, השכלה, גנטיקה, בריאות נפשית ועוד, כן סיכוייהם להתאהב גדולים יותר. עד כמה שאנחנו אגוצנטריים ונוטים להתרכז בעצמנו, טוב נעשה אם נשכח קצת מעצמנו ונביע עניין בזולת. אנשים אוהבים שמתעניינים בהם. אדם מעניין הוא אדם מתעניין. אם את רוצה שיתאהבו בך, תני לצד השני את ההרגשה שהוא משמעותי עבורך (קשה, אני יודע, אנחנו הכי מעניינים את עצמנו, אבל). התנאי החמישי הוא, אם כן, הדדיות. ולבסוף, דאגו לאתר את צרכי הצד השני ולספקם. תנאים אלה לא נלקחו ממדריך התאהבות כלשהו, אלא הם ממצאי מחקרים. אז אם כל כך טוב, אז למה (לפעמים) כל כך רע? כאן אנו נזקקים לפסיכולוגיה הקלינית כדי להבין מה בנו - ולא בסביבתנו - גורם לנו להתאהב במי שאינו מעוניין בנו ולהיות אדישים כלפי מי שמביע בנו עניין. מה מבדיל בין אנשים המתאהבים בקלות, מרוצים, לא נבהלים מהתלות ההדדית וחשים ביטחון באהבה לעומת אלה הנמנעים ממנה ("אני כל כך עסוק", "אין לי זמן להשקיע עכשיו") ואלה המתאהבים באובייקטים הלא נכונים ולכן נדחים ולבסוף מתייאשים? בכול אשמים ההורים, כמובן, ובעיקר האם. אם נדחינו בילדותנו ע"י הדמות המשמעותית ביותר בחיינו, זו שהיינו תלויים בה לסיפוק צרכינו והיא איכזבה ולא הייתה שם כשהיינו זקוקים לה - לא נחפש "חוויה מתקנת" בבגרותנו, אלא נתעקש, באופן בלתי-מודע כמובן, לחפש ולמצוא טיפוס דומה, כזה שידחה אותנו שוב ושוב. הביטוי המקצועי לכך הוא "חזרה כפייתית" (compulsive repetition). החתיכה האולטימטיבית, הסובלת מבעיה כזו, תמשוך אליה גברים כמו זבובים, אך היא תמיד תמצא לעצמה את ה"תליין" הפרטי שלה. באחת מחוויות הילדות, החרוטה היטב במוחה של אחת מהמטופלות שלי, היא זוכרת את עצמה כתינוקת חסר-ישע בלול סגור, מסמנת לאימה להתקרב אליה - אך האם יוצאת מהחדר. את הדמות הזו הפנימה המטופלת ומאז אינה מסוגלת לתת אמון בזולת. כילדים, אנו תלויים בהורינו לסיפוק צרכינו ולכן איננו יכולים לכעוס עליהם. מבוגרים שעברו בילדותם חוויות דחייה כאלו נוטים לחזור אל זירת הפשע ולהתאהב, באופן כפייתי ולא מודע, במי שידחה אותם שוב. כיצד פותרים את ה"פלונטר" בטיפול? ( או ריקון שק הרגשות על פי התיאוריה שלך ) ראשית, חשוב להבין שהתאהבות כרוכה באחריות. אם אנחנו אחראים, משמע שהבחירה בידינו: לא לחזור שוב ושוב על התסריט המוכר וההרסני. שנית, יש לטפל ביחסים ההרסניים ב"זמן אמת". עבודה על הקשרים הפתולוגיים שיוצר המטופל מועילה יותר מחיטוט בילדותו. מישל בקליניקה
ע"פ סיפריה של פרופ´ איילה מלאך פיינס- פסיכולוגית חברתית קלינית,שחיברה לא מעט ספרים כמו : " הלהטוטנית" ו.. "שחיקה נפשית" , "שחיקה באהבה ובחיי הנישואין" , ו- " צילה של האהבה", מצאה פרופ´ מלאך פיינס דרך לטיפול בין בני זוג בהסתמכה על חלק מהתיאוריות הפסיכואנלטיות, ואלה הן שלבי ניתוח גורמי ההתאהבות : סמיכות (proximity) היא התנאי הראשון שמאתרת הפסיכולוגיה החברתית כמקדם התאהבות: רוב האהבות החלו, מסתבר, באותו בניין, באותה שכונה, באותה אוניברסיטה וכדומה. ככל שאנשים נחשפו זה לזה פעמים רבות יותר, הם למדו לחבב יותר זה את זה. עוררות (arousal) הוא התנאי השני: אדרנלין, מסתבר, מעורר אהבה. מחקרים שנערכו בארץ בתקופת מלחמת המפרץ, מצביעים על פריצה מחודשת של אהבות שנשחקו - הפאניקה, הפחד מאובדן, החיים בצל הסכנה - כל אלה עוררו אנשים להתקרב מחדש. התנאי השלישי מצביע על הבדל מהותי בין גברים ונשים: גברים נוטים להתמקד במראה ונשים באישיות. מה קורה עם אלה שאינם "יפים"? "היופי", אומר הפתגם הידוע, "בעיני המתבונן": גבר רגיש, מתחשב ובעל חוש הומור עשוי להיחשב אטרקטיבי, גם אם איננו נופלים לרגליו בגלל מראהו החיצוני (ולא אחת כבר הרמנו גבה: "איך היא יוצאת איתו?/איך הוא יוצא איתה?"). גברים, כך מראים באופן עקבי המחקרים הפסיכולוגיים על הבדלים בין המינים, מחפשים, בממוצע, הרבה יותר ריגושים (המונח המקצועי הוא "sensation-seeking behavior" ויש אף שאלון המודד נטייה זו, אשר נמצא בשימוש רחב), בעוד נשים דבקות יותר בגבר אחד וחוששות יותר משינוי. התנאי הרביעי הוא הדמיון (similarity): ככל שבני-הזוג דומים יותר זה לזה מבחינת רקע, עמדות, ערכים, השכלה, גנטיקה, בריאות נפשית ועוד, כן סיכוייהם להתאהב גדולים יותר. עד כמה שאנחנו אגוצנטריים ונוטים להתרכז בעצמנו, טוב נעשה אם נשכח קצת מעצמנו ונביע עניין בזולת. אנשים אוהבים שמתעניינים בהם. אדם מעניין הוא אדם מתעניין. אם את רוצה שיתאהבו בך, תני לצד השני את ההרגשה שהוא משמעותי עבורך (קשה, אני יודע, אנחנו הכי מעניינים את עצמנו, אבל). התנאי החמישי הוא, אם כן, הדדיות. ולבסוף, דאגו לאתר את צרכי הצד השני ולספקם. תנאים אלה לא נלקחו ממדריך התאהבות כלשהו, אלא הם ממצאי מחקרים. אז אם כל כך טוב, אז למה (לפעמים) כל כך רע? כאן אנו נזקקים לפסיכולוגיה הקלינית כדי להבין מה בנו - ולא בסביבתנו - גורם לנו להתאהב במי שאינו מעוניין בנו ולהיות אדישים כלפי מי שמביע בנו עניין. מה מבדיל בין אנשים המתאהבים בקלות, מרוצים, לא נבהלים מהתלות ההדדית וחשים ביטחון באהבה לעומת אלה הנמנעים ממנה ("אני כל כך עסוק", "אין לי זמן להשקיע עכשיו") ואלה המתאהבים באובייקטים הלא נכונים ולכן נדחים ולבסוף מתייאשים? בכול אשמים ההורים, כמובן, ובעיקר האם. אם נדחינו בילדותנו ע"י הדמות המשמעותית ביותר בחיינו, זו שהיינו תלויים בה לסיפוק צרכינו והיא איכזבה ולא הייתה שם כשהיינו זקוקים לה - לא נחפש "חוויה מתקנת" בבגרותנו, אלא נתעקש, באופן בלתי-מודע כמובן, לחפש ולמצוא טיפוס דומה, כזה שידחה אותנו שוב ושוב. הביטוי המקצועי לכך הוא "חזרה כפייתית" (compulsive repetition). החתיכה האולטימטיבית, הסובלת מבעיה כזו, תמשוך אליה גברים כמו זבובים, אך היא תמיד תמצא לעצמה את ה"תליין" הפרטי שלה. באחת מחוויות הילדות, החרוטה היטב במוחה של אחת מהמטופלות שלי, היא זוכרת את עצמה כתינוקת חסר-ישע בלול סגור, מסמנת לאימה להתקרב אליה - אך האם יוצאת מהחדר. את הדמות הזו הפנימה המטופלת ומאז אינה מסוגלת לתת אמון בזולת. כילדים, אנו תלויים בהורינו לסיפוק צרכינו ולכן איננו יכולים לכעוס עליהם. מבוגרים שעברו בילדותם חוויות דחייה כאלו נוטים לחזור אל זירת הפשע ולהתאהב, באופן כפייתי ולא מודע, במי שידחה אותם שוב. כיצד פותרים את ה"פלונטר" בטיפול? ( או ריקון שק הרגשות על פי התיאוריה שלך ) ראשית, חשוב להבין שהתאהבות כרוכה באחריות. אם אנחנו אחראים, משמע שהבחירה בידינו: לא לחזור שוב ושוב על התסריט המוכר וההרסני. שנית, יש לטפל ביחסים ההרסניים ב"זמן אמת". עבודה על הקשרים הפתולוגיים שיוצר המטופל מועילה יותר מחיטוט בילדותו. מישל בקליניקה
א נ י ג מ ט י
New member
קראתי כל מילה
בשקיקה. טרם הספיקותי לקרוא את המחקר המדובר אך ממה שכתבתן (ג´ול ומיש) עושה רושם שלא בדיוק לכך כוונה תיאורית "שק הרגשות". בעוד התיאוריה של walter & berscheid מדברת על מצב של עוררות (נפשית ופיסיולוגית) כתנאי להתאהבות ופוסלת התאהבות "בקורבן" אקראי. התיאוריה של פרופ´ איילה מלאך פיינס מציבה תנאים להתאהבות. התיאוריה שלי פשוטה יותר- היא טוענת שללא קשר ישיר לאירועים אקסוגניים, אלא כתוצאה של מבנה נפשי (ואני מתחבר חזק לתיאוריית ה- compulsive repetition שהובאה לפה לראשונה ע"י עדילוש אם אני לא טועה) הנובע מגורמים שונים. לשון אחר, ללא קשר למצבי עוררות (שבהחלט ייתכן שמדרבנים את מילוי השק) או תנאים סביבתיים אחרים (התורמים גם הם את חלקם) מתמלא השק עד צורך בפריקתו. החלק העצוב בכל התיאוריה, זה שגורם לי לקוות שהיא אינה נכונה, הוא שמושא ההתאהבות, "האביר", הוא רנדומלי וכמעט ואין לו קשר ישיר להתאהבות. אבל, מאחר וברגשות עסקינן, עסק מורכב ונעדר יכולת לכימות, אני מניח שכל המודלים נכונים במידה מסויימת. בכל מקרה נהניתי מאד ולמדתי המון מהדיון ולא נותר אלא לאחל שנה מלאת אהבה בריאה לכולנו, כמו גם עוד דיונים מסוג זה בפורום.
בשקיקה. טרם הספיקותי לקרוא את המחקר המדובר אך ממה שכתבתן (ג´ול ומיש) עושה רושם שלא בדיוק לכך כוונה תיאורית "שק הרגשות". בעוד התיאוריה של walter & berscheid מדברת על מצב של עוררות (נפשית ופיסיולוגית) כתנאי להתאהבות ופוסלת התאהבות "בקורבן" אקראי. התיאוריה של פרופ´ איילה מלאך פיינס מציבה תנאים להתאהבות. התיאוריה שלי פשוטה יותר- היא טוענת שללא קשר ישיר לאירועים אקסוגניים, אלא כתוצאה של מבנה נפשי (ואני מתחבר חזק לתיאוריית ה- compulsive repetition שהובאה לפה לראשונה ע"י עדילוש אם אני לא טועה) הנובע מגורמים שונים. לשון אחר, ללא קשר למצבי עוררות (שבהחלט ייתכן שמדרבנים את מילוי השק) או תנאים סביבתיים אחרים (התורמים גם הם את חלקם) מתמלא השק עד צורך בפריקתו. החלק העצוב בכל התיאוריה, זה שגורם לי לקוות שהיא אינה נכונה, הוא שמושא ההתאהבות, "האביר", הוא רנדומלי וכמעט ואין לו קשר ישיר להתאהבות. אבל, מאחר וברגשות עסקינן, עסק מורכב ונעדר יכולת לכימות, אני מניח שכל המודלים נכונים במידה מסויימת. בכל מקרה נהניתי מאד ולמדתי המון מהדיון ולא נותר אלא לאחל שנה מלאת אהבה בריאה לכולנו, כמו גם עוד דיונים מסוג זה בפורום.
מישל בת 34
New member
../images/Emo25.gifבובל´ה...
תניחי אותו אצלי למשמורת. מחר נקנה עוד אבוקדו.....
ק ל י א ו פ ט ר ה
New member
שימי אותם אצלי
שונאת אבוקדו שבת שלום, יקירתי...
שונאת אבוקדו שבת שלום, יקירתי...
האהבה שקית מבודדת, האומנם??
ניסית לבודד את שקית האהבה משאר השקיות מתוך השק הכולל שלה - שק הרגשות ובעיניי, שקית זאת אינה מבודדת, אלא נמצא בתוך שק הענק הזה של הרגשות. הרגשות אינם נייחים, השק אינו מתמלא כתוצאה מגורם זר, הוא מלא מטבעו אך בכל פעם חלק אחר שלו רווי ונותן את הטון. כמו שקית מים לדוגמא, ברגע שתפעיל כוח על צד אחד שלה, צידה האחר יהיה צפוף יותר ודחוס יותר לעומת ההתרוקנות בצד הנגדי וההפך. שק הרגשות הוא לדעתי מערכת סגורה. כלומר, אין יבוא של רגשות חדשים מבחוץ אלא שידרוג של הקיים וניידות פנימית של הרגשות. כמו כן אצל כל אדם נתון, כלפי כל אדם וכל סיטואציה יש שקית שהיא דומיננטית יותר משקית אחרת, נותנת את הטון ומכתיבה את ההתייחסות של בעל שק הרגשות אליו או אל אותה הסיטואציה. אם הצלחתי לרדת לסוף דעתך, הכוונה בהלבשת בגד ישן - כהגדרתך, על דמות חדשה, הכוונה היא למעשה שהבגד החדש הוא האדם החדש, בן הזוג החדש שהוא למעשה גשמי בלבד שאליו מנסה בעל השקית המלאה להזין בתוכן המתאים לו. כלומר, שני אנשים בעלי שקיות אהבה מלאות למעשה מחפשים אדם עליו יוכלו לרוקן את אהבתם ותוך כדי כך נמנעים למעשה מלהכיר לעומק את בן הזוג שמולם. הבגד הישן הוא דומיננטי ביותר כאשר מדובר ב- X שברבות הימים הופך למיתולוגי שאין שני לו והפשרה היחידה למציאת זוגיות חדשה היא פשוט ליצור בן זוג חדש בצלמו ובדמותו של זה. ואכן, כשנפקחות העיניים ומסתכלות במציאות האמיתית, נגמרים הריגוש והאהבה מתוך תובנה שניתנו לאדם הלא נכון. בעיניי, אין יותר מתסכל מזה... יתכן שיש דברים בגו, בחלק מהמקרים, בהנחה ששני הצדדים בחרו בזוגיות וכל אחד מטעמו הוא. האחד רצה להיות נאהב והאחר הציע אהבה, וכך לכאורה כל אחד קיבל לפחות לטווח הקצר את מה שרצה. זוגיות היא סוג של פשרה. שק הרגשות אינו מתרוקן ביום אחד, כמו גם שאינו מתמלא ביום אחד. הרצון בקשר ממושך הוא תוצאה של צורך במעורבות והוא מתפתח על הצד הטוב ביותר כשלאדם יש שקיות ביטחון וחוסן נפשי, שהרי אדם ששקיות הביטחון והחוסן הנפשי חסרים בו מתקשה לתת ומתקשה לקבל רגשות. לרוב, בחברה החילונית לפחות, מרבית האנשים אינם מזדרזים להינשא. מגורים ביחד ושעות בילוי משותפות רבות עשויות להצדיק את הבחירה או לשנות אותה לפני הכניסה למעורבות מחייבת. בהנחה שבשלב מסויים זוכרים להוריד לעיתים את המשקפיים הוורודות ולחבוש את אלו השקופות ולהסתכל על הזוגיות במבט מרוחק, במבט אובייקטיבי ככל שניתן לצורך חשבון הנפש ובחירת ההחלטות הגורליות הנכונות. לעיתים בהחלטה קשורים גם שיקולים תלויים ובלתי תלויים, כמו גיל, כמו הרצון למשפחה, הרצון לרצות את החברה והמשפחה הגרעינית ועוד. אישית, אני חושבת שלכל פרק זמן בחיים מתאימה דמות אחרת, ועל כן מושא האהבה משתנה. לצורך הקצנה, חשוב על הדמות האידיאלית שאיתה רצית לחלוק את חייך בגיל 18 ועל זאת שאיתה היית רוצה לחלוק את חייך בגילך הנוכחי (מבחינה נפשית ופיזית). לרוב הדמות משתנה, משתנה מכיוון שאתה השתנית. הצרכים שלך אחרים והם קשורים בקשר ישיר להתפתחות שלך כאדם וכאדם בחברה. יש חוכמה שאומרת שבסוף כל מערכת יחסים אתה שונא אצל בן זוגך את כל הדברים שבתחילת מערכת היחסים אהבת בו... בעיניי, המניעה מטעויות אינה אפשרית כל עוד מוסד הנישואים שריר וקיים. ההשארות במערכת יחסים מכורח בשלב מסויים, עקב פנקסנות, עשיית חשבונות של רווח והפסד, דאגה לאינטרסים שאינם אגואיסטיים והרצון ליציבות ופחד מסטיגמה, למעשה משאירים אותנו עם שקית אהבה ורגשות העומדים להתפקע כשמושא אמיתי, זמין ונכון נבצר מאיתנו כאנשים נשואים ולו רק בגלל שזה לא מוסרי....
ניסית לבודד את שקית האהבה משאר השקיות מתוך השק הכולל שלה - שק הרגשות ובעיניי, שקית זאת אינה מבודדת, אלא נמצא בתוך שק הענק הזה של הרגשות. הרגשות אינם נייחים, השק אינו מתמלא כתוצאה מגורם זר, הוא מלא מטבעו אך בכל פעם חלק אחר שלו רווי ונותן את הטון. כמו שקית מים לדוגמא, ברגע שתפעיל כוח על צד אחד שלה, צידה האחר יהיה צפוף יותר ודחוס יותר לעומת ההתרוקנות בצד הנגדי וההפך. שק הרגשות הוא לדעתי מערכת סגורה. כלומר, אין יבוא של רגשות חדשים מבחוץ אלא שידרוג של הקיים וניידות פנימית של הרגשות. כמו כן אצל כל אדם נתון, כלפי כל אדם וכל סיטואציה יש שקית שהיא דומיננטית יותר משקית אחרת, נותנת את הטון ומכתיבה את ההתייחסות של בעל שק הרגשות אליו או אל אותה הסיטואציה. אם הצלחתי לרדת לסוף דעתך, הכוונה בהלבשת בגד ישן - כהגדרתך, על דמות חדשה, הכוונה היא למעשה שהבגד החדש הוא האדם החדש, בן הזוג החדש שהוא למעשה גשמי בלבד שאליו מנסה בעל השקית המלאה להזין בתוכן המתאים לו. כלומר, שני אנשים בעלי שקיות אהבה מלאות למעשה מחפשים אדם עליו יוכלו לרוקן את אהבתם ותוך כדי כך נמנעים למעשה מלהכיר לעומק את בן הזוג שמולם. הבגד הישן הוא דומיננטי ביותר כאשר מדובר ב- X שברבות הימים הופך למיתולוגי שאין שני לו והפשרה היחידה למציאת זוגיות חדשה היא פשוט ליצור בן זוג חדש בצלמו ובדמותו של זה. ואכן, כשנפקחות העיניים ומסתכלות במציאות האמיתית, נגמרים הריגוש והאהבה מתוך תובנה שניתנו לאדם הלא נכון. בעיניי, אין יותר מתסכל מזה... יתכן שיש דברים בגו, בחלק מהמקרים, בהנחה ששני הצדדים בחרו בזוגיות וכל אחד מטעמו הוא. האחד רצה להיות נאהב והאחר הציע אהבה, וכך לכאורה כל אחד קיבל לפחות לטווח הקצר את מה שרצה. זוגיות היא סוג של פשרה. שק הרגשות אינו מתרוקן ביום אחד, כמו גם שאינו מתמלא ביום אחד. הרצון בקשר ממושך הוא תוצאה של צורך במעורבות והוא מתפתח על הצד הטוב ביותר כשלאדם יש שקיות ביטחון וחוסן נפשי, שהרי אדם ששקיות הביטחון והחוסן הנפשי חסרים בו מתקשה לתת ומתקשה לקבל רגשות. לרוב, בחברה החילונית לפחות, מרבית האנשים אינם מזדרזים להינשא. מגורים ביחד ושעות בילוי משותפות רבות עשויות להצדיק את הבחירה או לשנות אותה לפני הכניסה למעורבות מחייבת. בהנחה שבשלב מסויים זוכרים להוריד לעיתים את המשקפיים הוורודות ולחבוש את אלו השקופות ולהסתכל על הזוגיות במבט מרוחק, במבט אובייקטיבי ככל שניתן לצורך חשבון הנפש ובחירת ההחלטות הגורליות הנכונות. לעיתים בהחלטה קשורים גם שיקולים תלויים ובלתי תלויים, כמו גיל, כמו הרצון למשפחה, הרצון לרצות את החברה והמשפחה הגרעינית ועוד. אישית, אני חושבת שלכל פרק זמן בחיים מתאימה דמות אחרת, ועל כן מושא האהבה משתנה. לצורך הקצנה, חשוב על הדמות האידיאלית שאיתה רצית לחלוק את חייך בגיל 18 ועל זאת שאיתה היית רוצה לחלוק את חייך בגילך הנוכחי (מבחינה נפשית ופיזית). לרוב הדמות משתנה, משתנה מכיוון שאתה השתנית. הצרכים שלך אחרים והם קשורים בקשר ישיר להתפתחות שלך כאדם וכאדם בחברה. יש חוכמה שאומרת שבסוף כל מערכת יחסים אתה שונא אצל בן זוגך את כל הדברים שבתחילת מערכת היחסים אהבת בו... בעיניי, המניעה מטעויות אינה אפשרית כל עוד מוסד הנישואים שריר וקיים. ההשארות במערכת יחסים מכורח בשלב מסויים, עקב פנקסנות, עשיית חשבונות של רווח והפסד, דאגה לאינטרסים שאינם אגואיסטיים והרצון ליציבות ופחד מסטיגמה, למעשה משאירים אותנו עם שקית אהבה ורגשות העומדים להתפקע כשמושא אמיתי, זמין ונכון נבצר מאיתנו כאנשים נשואים ולו רק בגלל שזה לא מוסרי....
א נ י ג מ ט י
New member
נקודות יפות
אהבתי את "שק הרגשות הוא לדעתי מערכת סגורה. כלומר, אין יבוא של רגשות חדשים מבחוץ אלא שידרוג של הקיים וניידות פנימית של הרגשות." וואו, כמה תת תיאוריות יש לי להפנים כדי ליצור את התיאוריה המושלמת...
אהבתי את "שק הרגשות הוא לדעתי מערכת סגורה. כלומר, אין יבוא של רגשות חדשים מבחוץ אלא שידרוג של הקיים וניידות פנימית של הרגשות." וואו, כמה תת תיאוריות יש לי להפנים כדי ליצור את התיאוריה המושלמת...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.