קראתי את כל התגובות
כולן מעניינות, חלקן סחבו לכוונים רחוקים מהתיאוריה (ההיא, קליאו, עדילוש, פשוטי) אם כי עמוקים ונכונים. אנסה לנסח שוב את החלק הרלבנטי בתיאוריה לדעתי: לעיתים, אנשים מתאהבים לא בגלל משיכה אמיתית לנשוא האהבה אלא בגלל מצב נפשי שלהם הם. כמו המשפט המוכר בהקשר אחר- זו לא את, זה אני. לשון אחר, זה לא שבא האביר על הסוס הלבן וסחף אתכן (סתם משתמש בנשים לצורך הדוגמא) באהבתו אלא פשוט הקרקע שלכן היתה פוריה מספיק לקבל כל אביר, ובמקרה הגיע האביר הזה. אבל אהבתי את הניואנסים שהדיון הזה נגע בהם...