לא בטוח שהבנתי,אבל אם כן אז אולי
בכל הקשור לשני שקרים "קטנים" שליוו אותי בעבר,ולעיתים בהווה,בקשר לדברים שמאוד חשובים לי(למרות,ואולי בגלל,שבמידה רבה חסרים לי)-אהבה והורים. בקשר לאהבה-תמיד אמרתי לעצמי שאין סיכוי שזה יקרה לי כי אני לא מרגיש שייך לעולם הזה,שאני לא מסתדר עם אנשים והם לא מסתדרים איתי...שמשהו בי לא בסדר...ואז אמרתי-עברתי להאשמת העולם בזה שאני לא מוצא אהבה...את השלב הזה עברתי לשמחתי,אבל עדיין לא מצאתי את ה"אמת" בכל הקשור לאהבה...בשבילי אהבה היא עדיין חידה שמעלה אלף ואחת שאלות,ללא תשובה עד כה...אבל הבנתי שלהאשים את כל העולם,כולל את עצמי ואת העבר שלי,זה לא ייתן לי דבר מלבד תסכול עמוק יותר. בקשר להורים-נושא מאוד כאוב אצלי,שאני לא ממש יודע כיצד להתמודד איתו...אבל בשקר הקטן כאן אני מתכוון לאדישות שליוותה אותי כל השנים בקשר להורים שלי,וגם כיום,החוסר יכולת ולעיתים רצון לדעת את המהות המדוייקת של...המון שנים לא רציתי להודות שזה משפיע עליי...ועדיין יש משהו כאן שאני מקווה יהפך לשקר עם השנים,וזה הפחד שלי שהדברים "שלהם" יעברו אליי.זה משפט קטן שמכיל בשבילי הרבה דברים חזקים. טוב,ונזכרתי בעוד משהו-הזכרת אותו ב"רצפה עקומה"...את יודעת, ריקודים...הרי תמיד אמרתי לעצמי שאין לי אומץ,ושאני לא יודע ושאר "ירקות"-תירוצים...והשאר הסטוריה...אבל המפתח לגלות את האמת היא ההתנסות מתוך עצמך,ולא הסמכות על מחשבות מוקדמות,דימויים או דיעות קדומות. יוווו,תראי כמה דברים עולים תוך כדי כתיבה...הרי זה השקר הגדול מכולם: שתמיד סיפרתי לעצמי-חוסר הקשר(אצלי ובכלל) בין המצב הנפשי-רגשי שלי למצב הגופני-פיזי שלי...זה נושא מאוד מאוד גדול אצלי,וחשוב ביותר,כי הוא זה שבעצם התחיל את ההתמודדות שלי,ההבנה שזה שקר ששיקרתי לעצמי... והוא בכלל לא היה קטן! זה היה שקר גדול! כי הוא גרם לי לא לרצות לטפל בנפש שלי,שנפגעה והיתה זקוקה לטיפול...והשפיעה על הגוף,אולי בצורה בלתי הפיכה,ובצורה שמאוד קשה לי להתמודד איתה,אבל כיום בזכות ההבנה הזאת שלי על הקשר הזה,ההתמודדות הופכת ל"קלה" יותר(המרכאות כי היא בטח לא קלה).
קשה להתמודד עם הכל בבת אחת. צריך משהו שיקל. אולי השקרים האלה לעצמנו עוזרים לנו בזה. כל עוד השקרים האלה לא עולים לנו במשהו כבר מדי, לא נראה לי שהם כל כך נוראיים.