שקט נפשי.

[אורחת קבועה6]

שקט נפשי.

האם אתם מכירים את זה, שיש לכם הרבה מטלות, עבודה, לימודים..
ופשוט אין לכם כוח להיראות בחוץ.
לענות לאנשים שאני כן אוהבת אבל זה מתיש לענות לכל כך הרבה... כמובן שלא כולן חברות קרובות אבל שומרות על קשר טלפוני מתעדכנות ... ואין לי כוחןת
אין לי כוחות שיצפו ממני לדברים
בא לי להתחבא במיטה, עם הכאב שלי, ושיעזבו אותי בשקט.
לצאת לחופשה כרגע לא על הפרק... אולי בקיץ... ועכשיו פסח ויש לי כל כך הרבה עבודות להגשה סידורים
עבודה .... גם אם הפחתתי משמרות כדי באמת לשמור על עצמי... ממש קשה לי לעבוד וללמוד אבל אין לי ברירה... פרסתי להמון שנים כדי להקל

פשוט אין לי כוח לענות לאנשים
בא לי להיעלם
לקצת
את השקט שלי

ההתמכרות לפלאפון פשוט מזעזעת אותי
אולי , באמת, אכבה את הטלפון... לזמן מה
למרות הצורך העז להתעדכן כל הזמן... כן ממלא אותי לדאוג לחברות, לשאול לשלומן ולעודד כשצריך. אבל זה יומיומי ואני מרגישה שזה כבד עליי. גם אם מצמצמת ל2 חברות שמאוד חשובות לי.

אני רוצה לדעת לשמור על עצמי, לא להישחק, לא להתמודד באמצעות דרגים הרסניות

לעשות דברים שיודעת שישמרו עליי גם אם קשה
להילחם כי אין ברירה אחרת

פשוט אני רוצה שקט נפשי

המירוץ הזה של החיים, אין לי אפשרות לקחת פסק זמן ממנו
בגלל אילוצים של עבודה ולימודים ולא עבדתי הרבה בחודשיים האחרונים..

לא יודעת להסביר פשוט אין כוח לעבוד ללמוד
לעשות דברים

מצד שני להסתגר בבית- נשמע קיצוני גם לא כל כך נעים

מאיפה לוקחים את הכוחות? את הכוחות להילחם לא להרוס את עצמי

רוצה לבכות במיטה בשקט שלי
ולעיתים בעבודה כשרוצה קצת שקט ולא כל הזמן להיות נוכחת נפשית ולדבר עם החברים... פעם אחת זה התאפשר לי לכמה דקות
שהרגשתי שאני רוצה להכיל את העצב
אבל הדינמיקה שם לא איפשרה לי


אני רוצה להגיע לשלווה נפשית, לקבל את עצמי יותר...

אני ממש פוחדת שאקרוס

מאז הפרידה מהבן זוג , שום דבר שאני עושה לא משתווה למלאות לאופוריה שהרגשתי בזוגיות
זה כל כך מעצבן
מוכיחה לעצמי שיש עוד הרבה מעבר לאהבה רומנטית .. אבל כל דבר זה לא עד הסוף
מן אבל כזה...
לעומתו שכל כך נהנה מהחיים ומהכל

כואב לי שלא יגע בי יותר, כואב לי שלא יקרא לי בשמות החיבה שלנו, כואב לי שלא מקנא לי, שבעצם הפרידה ״מסר אותי לאחר״
כואב לי לראות שהוא לא כואב עליי, שעבר את זה
אני כל כך מתגעגעת לנוכחות שלו בחיים שלי.. עברנו כל כך הרבה ביחד, היה קשר מדהים שאני לא יודעת אם אזכה באהבה כזאת שוב... במישהו שיאהב אותי באותה עוצמה

לא בא לי לחלוק הכאב
כשחברות שואלות מה קורה
פתאום לא בא לי לשתף

והפעם אני פונה אלייך בגוף שני:

אתה כל כך חסר לי. חסר לי החיבוק שלך, הציפייה שלנו לראות אחד את השני עם ברק בעיניים, לחזור מיום ארוך ולבוא אלייך שתחכה לי.. חסרה לי הנוכחות שלך.. הקסם האישי שלך.. אני יודעת להפריד.. מאוד חסרה לי זוגיות
אבל גם אתה חסר לי... מתגעגעת אלייך כל כך
לעיתים מפנטזת שאתה מחכה לי מתחת לבית בספסל הקבוע, מתחרט שנפרדנו...
אני יודעת שזה לא יקרה; אבל לעיתים מחמם את הלב לרגע...
אני מדמיינת אותך מגיעה לבית שעברתי אליו, שלא יצא לך לראות,
מדמיינת אותך מגיע לחדר שלי ושאנחנו מתחבקים כמו שרק אנחנו יכולנו
ישנים יחד כמו תמיד וקמה להרגשה שהרבה יותר כיף לי בחיים
יותר כיף לי לעבוד ללמוד לעשות הכל שאתה שם
יותר קל לי להתמודד עם החיים
ביחד איתך

אני יודעת שיהיה לך טוב ותצליח במה שתעשה
אני מתגעגעת כל יום
אני מקווה שאמצא לך תחליף
שאוהב מישהו אחר ואז לא יהיה לי אכפת יותר ממך

אני יודעת שיש לי מקום בלב שלך, ותמיד יהיה לך, אבל כזיכרון רחוק...

אני מתה להתגבר עלייך
גם אם מחליטה
זה קשה
מרגישה שזה לא בשליטתי

מתגעגעת לחיבוק שלך לחום שלך למגע שלך... לפעמים כשבעבודה מישהו שם את הבושם שלך, ישר עולה המחשבה עלייך.: עד מתי אפסיק לכאוב עלייך? ההבדל בנינו, זה שאני זקוקה לך, ואתה לא לי. כשחושבץ עלייך , ישר אני מוצפת רגשית ועולות דמעות...

הייתה לצי שנה טובה שהרגשתי שכן התגברתי בהרבה עלייך שלא חשבתי עלייך כמה ימים ואם כן זה לא הציף .. והכל חזר כאילו אתמול נפרדנו.. מנסה להגיד שכמו שאז התגברתי יותר שזה יבוא שוב.. דיי כאבתי עלייך מספיק

אבל, אני עדיין זוכרת את המגע שלך, כאילו היה אתמול .זאת תחושה שאני בטוחה שאתה לא מרגיש אותה מקרוב

ואצלי חיה ונושמת, כאילן לא עזבת מעולם.

אני רוצה להגיד לך תודה, תודה שתמיד תמכת בי, תודה שאהבת אותי. תודה שקיבלת אותי כמו שאני והתייחסת אליי יפה. תודה שהיית שם בשבילי לא משנה מה, תודה על החוויה שהענקת לי ב4 שנים שלנו..:. מאחלת לך כל טוב
אני עדיין מאוהבת בך

אני לא יכולה לאחל לך קשר עם מישהי, שתמלא את מקומי.... אני מתגעגעת לחיוך שלך...

ואומנם, מסתכלת על תמונות שלך כיום, ואתה לא הבן אדם שהיה איתי. אתה כרגע בן אדם אחר, זרות וקרירות נשקפות כשפגשנו אחד את השני
פעם ראשונה מאז הפרידה , שנפגשנו במקרה ברחוב, ופשוט הלכנו כל אחד לעולמו... נשיקה על הלחי ותו לא, ואילו אני? רציתי להישאר שם לנצח, רציתי ללכת אתך... לדאוג לך, לאהוב אותך.. רציתי שתתן לי מקום שוב בחייך

הפגישה המהירה ברחוב, שבו שאלנו לשלום השני, עמדתי שם, ואתה אמרת טוב אז ייאלה ... ביי... וכל אחד הלך לדרכו
לעולם שאני לא שותפה אליו כבר, בעל כורחי ושלא בשליטתי

זה כאב כל כך , וצרם.., איך אפשר לביות בקיצוניות השניה? כולם אמרו שאהבת אותי מאוד וכו

איך אפשר להיות רק ומנוכר
? וזו לא הצגה

לעיתים מפנטזת ותוהה אם אתה מתאפק מלשלוח לי הודעה... כי אני כן
ואתה יודע את זה
מדמיינת אותך במיטה מתכווץ ובוכה כמו אז שגילת שהייתי עם אחר ששגבתי עם אחר אפילו שזה היה כמה חודשים אחריי

ואז קמת וזה עבר

אבל אני לא רוצה שיעבור לך..

ואף פעם לא ארצה

תמיד אחכה, תמיד אצפה לך, עם הזיק בעיניים שלך כשנפגשים, עם הזמן שלנו שעצר מלכת,
מהעולם שרק אנחנו בנינו לעצמינו, שאף אחד לא הבין.

לא רוצה שהדיכאון הזה ינהל אותי, שכאב עלייך יקבע אם ללמוד למבחן
אנסה להילחם בכל הכוח
למרות שמרגישה שלא בשליטתי...


תמיד אוהב אותך, ותמיד אזכור את מי שהיית אז, כי אותך היום אני כבר לא מכירה.... תמיד אחכה לאיש ההוא שהיית.. ותמיד אתגעגע אליו.

אתה יודע שאני מחכה לך לצערי, ותמיד אחכה..:

שלך, אהובתך.

 

[shb4]

כאילו כתבת את הרגשות שלי/;

אומנם מסיבות אחרות...אבל ההרגשה זהה...מקווה שנמצא שנינו את מה שחסר. שולחת חיבוק..

 

[אורחת קבועה6]

תודה, אמן!;

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

הצורך בשקט

 

[נעמהטיפולהוליסטי]

הצורך בשקט

הצורך הזה כל כך מובן, את צריכה להיות קצת עם הכאב שלך, לקבל אותו, להכיל אותו.
כשאת מספרת לאחרים זה רק כואב יותר, לפעמים אפילו המילים המנחמות, אלו שכולם אומרים (יהיו עוד בחורים..., יעבור עם הזמן..) מעצבנות יותר,
זה נכון, גם את יודעת להגיד את זה,
אבל כרגע, זה ממש לא מעניין, ולא מרגיש נכון.
השאלה היא האם את יודעת באמת להיות עם הכאב שלך, כשאת בבית בשקט, האם את עם עצמך, או שהמחשבות בורחות להתעסקות עם כל העבודות והמטלות שאת צריכה לעשות ( גם אם את לא עושה אותם באותו הרגע)
תני לעצמך את הזמן, אבל תשקיעי גם בזה, בלהיות עם הכאב, להקשיב לו מבלי לברוח ממנו.
זו אחת הדרכים הטובות ביותר לעבור את התקופה הקשה.
וזה מה שיאפשר לך להמשיך בחיים, ובמטלות היום יום.
אם את לא יכולה לבד, אז אפשר גם להעזר במי שיכול לתת לך את הכלים, ללמד אותך להקשיב לעצמך.

מקווה שהכאב יחלוף, ואחריו תפציע השמש