שקט, מצלמים
ביום שישי האחרון הרמתי פעמי והלכתי עם אשתי לחזות בבני מקבל את ספר התורה בבית ספר (כיתה ב'). זה היה אחד מאותם טקסי בית-ספר מייגעים שמלווים במורות לחוצות, מוסיקה ליווי שבוקעת מרדיוטייפ במצב סופני המחרחר החוצה את שאריות הצלילים שהוא עוד מסוגל להשמיע - כל זה לתוך איזה מקרופון עלוב שמוצמד אליו.התוצאה הסופית היא כמובן צרמוניה אחת גדולה . וכמובן - תמיד יהיו את אותם תלמידים שהמעמד פשוט גדול עליהם והם בוכים ומסרבים לשתף פעולה עם המורה טובה שהחליטה שדווקא הם אלו שיקראו את הקטע הנפלא שהעתיקה מורה אחרת לפני 50 שנה מאיזה ספר. הטקס התקיים באולם בית הספר כאשר לאורך 2 קירות סודרו 3 שורות ספסלים המיועדים להורים ואת שאר החלל מילאו תלמידים ומורות וכמובן מנהלת בית הספר - הלא היא חיה המיתולוגית. ואז - התחיל הטקס, ואיתו ההצגה האמיתית - ההורים הצלמים. אז ככה - זו לא פעם ראשונה שאני נתקל בתופעה הזו, אבל מפעם לפעם היא מפריעה לי יותר ונדמה לי שהיא גם הופכת להיות יותר ויותר אגרסיבית. 90% מההורים הגיעו עם איזה שהוא מתקן צילום - מצלמת סטילס או מסרטת וידאו. בערך מחציתם נעמדו בצייתנות על הספסלים בשורה השלישית, וכך, מעל ראשי שאר ההורים, צילמו את מחמדיהם מפליאים לשיר ולרקוד. החצי השני לעומת זאת - הוא בטוח שיש רק דבר אחד באולם. הילד שלו. הם אותם הורים שעומדים לפני כולם ומסתירים ובלבד שיתפסו "זוית" טובה . הם גם אלה שלא מתביישים פשוט לקום ולהיכנס לתוך מתחם הטקס ופשוט להיכנס בין הילדים הרוקדים על מנת לתפוס עוד צילום של הילד המסכן. ממש לא אכפת להם שהם פוגמים במהלך הטקס, או מלחיצים את הילדים, או מפריעים להורים. אישית, הגעתי בלי מצלמה, וישבתי לי בשקט בשורה השניה. תוך דקה מתחילת הטקס נעמד 20 ס"מ לפני אבא גאה שהחליט שזה המקום שהכי מתאים לו בשביל הצילומים, והחל לצלם. מקץ חמש דקות, הוא החליט לעבור להסתיר למישהו אחר, ואז הגיע דווקא אמא עם מצלמה והתיישבה (!!!) לפני. מקץ כמה שניות היא הבינה שהיא פשוט מוכרחה צילום אומנותי של האירוע שיכול להילקח רק אם גבה יהיה מוטה אחורה ב 45 מעלות. העובדה שאני נמצא מאחוריה, מאוד קרוב, פשוט לא הטרידה אותה. יותר מכך - מבחינתה אני לא הייתי שם בכלל. כשניסיתי למחות על כך שאני צריך לנשום את ריח השמפו שלה (לא משהו), או פשוט לשאת את קרבתה הלא רצוייה היא פשוט התרעמה עלי ואמרה - "אז תזוז קצת הצידה, מה יש ? ". וכך זה המשיך עד תום הטקס (המנהלת חיה : "תם הטקס, נא להתפזר במסודר לכיתות ושכל ילד ייקח איתו כיסא") - ולכל אורכו פיזזו על רחבת האירוע ומול הקהל העצבני הורים צלמים שפשוט הוציאו אצבע משולשת אחת ענקית לכיוון כל מי שניסה להסביר להם שהם פשוט מפריעים לכולם. מוכר לכם ? מה אתם אומרים ?
ביום שישי האחרון הרמתי פעמי והלכתי עם אשתי לחזות בבני מקבל את ספר התורה בבית ספר (כיתה ב'). זה היה אחד מאותם טקסי בית-ספר מייגעים שמלווים במורות לחוצות, מוסיקה ליווי שבוקעת מרדיוטייפ במצב סופני המחרחר החוצה את שאריות הצלילים שהוא עוד מסוגל להשמיע - כל זה לתוך איזה מקרופון עלוב שמוצמד אליו.התוצאה הסופית היא כמובן צרמוניה אחת גדולה . וכמובן - תמיד יהיו את אותם תלמידים שהמעמד פשוט גדול עליהם והם בוכים ומסרבים לשתף פעולה עם המורה טובה שהחליטה שדווקא הם אלו שיקראו את הקטע הנפלא שהעתיקה מורה אחרת לפני 50 שנה מאיזה ספר. הטקס התקיים באולם בית הספר כאשר לאורך 2 קירות סודרו 3 שורות ספסלים המיועדים להורים ואת שאר החלל מילאו תלמידים ומורות וכמובן מנהלת בית הספר - הלא היא חיה המיתולוגית. ואז - התחיל הטקס, ואיתו ההצגה האמיתית - ההורים הצלמים. אז ככה - זו לא פעם ראשונה שאני נתקל בתופעה הזו, אבל מפעם לפעם היא מפריעה לי יותר ונדמה לי שהיא גם הופכת להיות יותר ויותר אגרסיבית. 90% מההורים הגיעו עם איזה שהוא מתקן צילום - מצלמת סטילס או מסרטת וידאו. בערך מחציתם נעמדו בצייתנות על הספסלים בשורה השלישית, וכך, מעל ראשי שאר ההורים, צילמו את מחמדיהם מפליאים לשיר ולרקוד. החצי השני לעומת זאת - הוא בטוח שיש רק דבר אחד באולם. הילד שלו. הם אותם הורים שעומדים לפני כולם ומסתירים ובלבד שיתפסו "זוית" טובה . הם גם אלה שלא מתביישים פשוט לקום ולהיכנס לתוך מתחם הטקס ופשוט להיכנס בין הילדים הרוקדים על מנת לתפוס עוד צילום של הילד המסכן. ממש לא אכפת להם שהם פוגמים במהלך הטקס, או מלחיצים את הילדים, או מפריעים להורים. אישית, הגעתי בלי מצלמה, וישבתי לי בשקט בשורה השניה. תוך דקה מתחילת הטקס נעמד 20 ס"מ לפני אבא גאה שהחליט שזה המקום שהכי מתאים לו בשביל הצילומים, והחל לצלם. מקץ חמש דקות, הוא החליט לעבור להסתיר למישהו אחר, ואז הגיע דווקא אמא עם מצלמה והתיישבה (!!!) לפני. מקץ כמה שניות היא הבינה שהיא פשוט מוכרחה צילום אומנותי של האירוע שיכול להילקח רק אם גבה יהיה מוטה אחורה ב 45 מעלות. העובדה שאני נמצא מאחוריה, מאוד קרוב, פשוט לא הטרידה אותה. יותר מכך - מבחינתה אני לא הייתי שם בכלל. כשניסיתי למחות על כך שאני צריך לנשום את ריח השמפו שלה (לא משהו), או פשוט לשאת את קרבתה הלא רצוייה היא פשוט התרעמה עלי ואמרה - "אז תזוז קצת הצידה, מה יש ? ". וכך זה המשיך עד תום הטקס (המנהלת חיה : "תם הטקס, נא להתפזר במסודר לכיתות ושכל ילד ייקח איתו כיסא") - ולכל אורכו פיזזו על רחבת האירוע ומול הקהל העצבני הורים צלמים שפשוט הוציאו אצבע משולשת אחת ענקית לכיוון כל מי שניסה להסביר להם שהם פשוט מפריעים לכולם. מוכר לכם ? מה אתם אומרים ?
