שקט, מצלמים

[גנגי]

בלי להזכיר שמות.....

ובכן - מוכר ולא חביב. בביה"ס של בתי עברנו כמה שנים קשות כאלה. איתה בכיתה למד כל השנים בנו של איש ציבור מן המפורסמים בארץ (בלי להזכיר שמות. ראש הממשלה הבא.), והנ"ל ורעייתו נהגו להתמקם תמיד באחת מן השורות הראשונות עם כל החמולה (מאבטחיהם, ילדם האחר והוריהם הקשישים) ובהתחשבות שאפיינה את כל מהלכיהם עד כה, הן הפוליטיים והן האישיים, נעמדו עם פרוץ ההצגה וצילמו - איש איש במצלמתו (הוא בסטילס והיא בוידאו, או להיפך) את כל האירוע, מבלי לשעות לבקשות ההורים האחרים, שכל שדה הראייה שלהם נחסם, ושגם להם היה ילד או ילדה שם על אותה במה. אחרי שש שנים עם שדה ראייה חסום התייאשנו כל כך שעזבנו את הארץ.

ועכשיו, שכבר חשבנו לחזור, שמעתי שמועות שעושות לי חשק עז להישאר כאן.

ולא, אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה, זה עניין יותר אישי מפוליטי, אם טרם הבנתם. - - - - - - - - - הן אחרי ככלות הקול והתמונה מישהו יכול לשאול בלי כוונה מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו

 

[שבולת ירוקת העין]

ועוד דבר

בנוסף לכל מה שנאמר כאן, אני תוהה מה בעצם ההורה קלט מהילד שלו, באותו ערב, אם כל מה שראה נעשה דרך עדשת המצלמה. ומה חושב הילד שבוודאי מסתכל על הוריו במהלך הערב ומצפה לראות את תגובתם, ומה שהוא רואה (במקרה הטוב) זה מישהו עם בגדים המזכירים לו דמות מוכרת, אבל המכשיר שחוסם את שדה הראייה הישיר בין שניהם לא מאפשר לו לזהות בוודאות מי זה, ובוודאי לא מה הוא חושב.

 

[ס י ה א י ה]

אני חושבת

שזה לאו דווקא סמפטום ישראלי, בכל הכולם יש מגמה של תיעוד יתר. מה שלא מוחשי לא קיים, זיכרון לא קיים. זה אחד הדברים העצובים ביותר בחברה המערבית, מרוב שאנחנו עסוקים בפני השטח, אנחנו שוכחים שלכל דבר יש גם משמעות עמוקה יותר מאשר אוסף של קלטות וידאו. זה כל כך חבל שאת מקום הסיפורים, הביחד, מחליפים דברים כמו קלטות וידאו (איך היה בחתונה שלך? היה ממש נחמד, אם אתה רוצה יש לי את הוידאו...) אנחנו הופכים לחברה מנוכרת. את הקהילה מחליפות קהילות וירטואליות, ותחשבו על זה: כמה שעות הילדים שלכם מבלים מול הטלויזיה או המחשב לעומת פגישות עם חברים אמיתיים? ולפני כמה שנים המגמה הזו התחילה? לא יותר מעשר- חמש עשרה שנה. תשימו לב, כשהילדים שלכם מעלים זכרונות משותפים עם חברים שלהם. אתם שומעים אותם מספרים על חויות בינאישיות, או שאתם שומעים אותם שרים ג'ינגלים של פרסומות ותוכניות ילדים ישנות. תחשבו למה הייתם מתפתחים אם לא היו לכם את זכרונות הילדות שלכם. עולם שלם בלי זכרון. תסתכלו על החברה האמריקאית. תסתכלו עליהם, ותראו אותנו. (כמה פעמים אתם משתמשים במשפטים שהם לא באמת המשפטים שלכם?)