תלוי...
תלוי למה אתה קורא שקט מנטלי ומה היחס שלך אליו? וגם כמובן למה אתה קורא...חקירה? בוא נפריד רגע בין הפעילות המנטלית להקשבה לפעילות הזו, אם נפריד את הפעילות המנטלית ונציב אותה כאובייקט להתבוננות כמו יתר האובייקטים הרי שנמצא ברובד הראשון, שיש מתבונן ויש אובייקטים להתבוננות ואחד מהאובייקטים הוא הפעילות המנטלית. במצב רגיל, ע"פ רוב אנחנו שקועים וקצת עבדים ואבודים של הפעילות המנטלית האינטנסיבית זה אפילו לא מצב של התבוננות ב"מחשבות"...זו הטמעות, הסחפות, לעיתים מאבק... מהמקום הזה חקירה היא די בעייתית, כי כדי "לחקור" יש צורך בלקיחת צעד אחורה. צעד אחד אחורה הוא מה שנהוג לכנות בשם התבוננות במצב הזה, שמציב אותנו באופן אחר מול עולם התופעות, המהות, ההוויה שלנו, שהיא שקטה במהותה, אם כי מלאת חיות, נחלצת במעט מעולם התופעות. הפעם היא מודעת במידה מסויימת לעצם זה שהיא "מתבוננת", יחד עם זאת עולם התופעות ממשיך להתחולל מבפנים ומבחוץ, אם כי הטבע שלו משתנה באופן די מהותי (והכוונה כאן היא בעיקר לטבע הפעילות המנטלית). בנקודה הזאת, ההתעוררות הראשונית למצב ההתבוננות נפתחות מספר אפשרויות... אפשר להתבונן בפעילות המנטלית....בסדר אפשר להתבונן בדברים נוספים....גם בסדר...העולם ממשיך להתחולל לו. ואתה מתבונן... ספק מתבונן, ספק מתערב פעם אתה הצליל פעם אתה ההקשבה נאבד ומתעורר. לאט לאט מתחיל להווצר לו שיווי משקל חדש. אם בהתחלה לכל מחשבה, לכל צליל ולכל תזוזה היו את כל ה"משקל", את כל הכוח ונשאבנו אליהם בלי משים עם הזמן ההקשבה עצמה מקבלת גוף מקבל משקל משל עצמה. לא מדובר רק על ההקשבה לצלילים אלא מדובר על המהות החווה שלנו בכללותה זו שחשה, מרגישה, מקשיבה ומתבוננת זו שחווה. והעולם ממשיך להתחולל לו...והאינטלקט ממשיך לעבוד אבל אנחנו כבר צעד אחד "אחורה" אין הכרח להשתעבד לו ויש אפשרות להמשיך ב"הקשבה" כוללת יותר שפחות מופרעת ע"י האינטלקט...ופחות מתערבת בפעולתו. ואז ...אז ניתן לקחת עוד צעד אחד אחורה ובמקום להתבוננן ב"אובייקט" אחד או רבים שבנמצא מתעניינים במהות החווה עצמה. ואין בהתעניינות הזאת שום דחיה או מאבק עם ה"אובייקטים" עצמם, קרי הפעילות המנטאלית או תנועת המכוניות בכביש אולי אפילו נהפוך הוא. ואם במהפך עסקינן הרי שאם קודם נמצאת אתה בתוך המחשבות כעת תמצא את המחשבות בתוכך.