שקט ולהקשיב

[דז]

שקט ולהקשיב

תתעור לחיים,בלי בחילות בוקר,בנתים זה כבר עשו בשבילך. תתעור לחיים,אל תביא איתך שום צרחה. ותשב בשקט ,בתור אורפי,או שנסדר לפי הגובה ,אבל כלום לא חופשי. שקט ,תזרוק את המסטיק לפח,אם לא אני אזרוק אותך. ואת שם ,כן כן זו בפינה,תעלי מכנסים תורידי חולצה. שום דיבורים,אני המורה המפקד העולם ,והבוס. שום בירבורים. הזמן מועט עבודה מרובה. ואל לא תשתוק,מיד במקום סטירה. ואם תבכה בקול הכי חלוש,תכניס לעצמך רגש ,יאוש ,אתה מת נעלם . ונגיד חלף לו מהעולם. נשכח אותך ,בלי דמעות או סיפורים. ויבוא חדש ,במקומך להתגיס לצבא החיילים.

 

[חוקי מתנקשים]

קדימה למלחמה

 

[יודוקוליס ליפשיץ]

דז

מצמרר כואב צועק תבורכי ילדה

 

[פרח-בר]

חותמת ``החומה``...

היי דז, מאוד מזכיר לי את השיר ה``חומה`` של הפינק פלויד. עולם שבו לשונות אין מקום כמו גם לביטוי האישי. יודעת דז, אני חושבת על נושא זה די הרבה לנוכח המציאות שבה אנו חיים. האם נכון יותר לחנך בנוקשות אותה את מתארת ו``לייצר`` חיילים ממושמעים וכך החברה תצא נשכרת(ולא כאן המקום להרחיב) או לחנך לעליונות הפרט ולאפשר את השונות על כל גווניה...דבר שעלול לגרור חוסר התחשבות בזולת ופגיעה בחברה. זהו עד כאן משתפת אותך במחשבותי לגבי יצירתך המחאתית (בעיניי לפחות).

 

[דז]

מחאה

אין לי על מה ,כבר עברתי את זה,לא נשאר על מה למחות ,ולא בטוחה שחבל. השירים האלו הצבא זה החיים שלי ילדות שלמה,אני עדיין בילדות בצבא . ואם היית נותנת פה מחאה אמיתית ,היית מקבלת תגובה למחאה. ולמרות שהכול בשכל,ולא הכי גרוע שאפשר פיזי. אני יודעת שאני בכלא של החיים ,החינוך שלך המילה חינוך כבר מראה על רובוטים,רובוט לא יודע שהוא מכונה.