שפת מצוק

[בוטן קלוף]

שפת מצוק

אל תקלי ראש במשפטי האהבה שלי,
הם הרגל של התרסקות מטוס אל צלע הר
בין שטיפת שאריות דייסה דבוקה לצלע סיר
לבהייה קהה בסימני "אהבתי" מצטברים
של תמונת ילדוֹתֵינו,
מתביישות מהמצלמה בראש חוצות
הם חוצים את התהום ונתפסים
בקצות טביעות אצבעותיהם
בשפת המצוק המשוננת בה אנו אומרים
אני זוכרת שאהבתי אותך
אני זוכר שאהבתי אותך.

 

[נתנאל 123691]

לא כל כך התחברתי

אל תקלי ראש במשפטי האהבה שלי,
הם הרגל של התרסקות מטוס אל צלע הר

זה החלק היחיד בכל השיר שכן אהבתי והוא מאד יפה, אחר אתה לטעמי מתחיל להתפזר ואני לא מצליח לעקוב אחרי מה שכתבת, התוכן עצמו הוא יפה אבל הביצוע לטעמי מעט רפוף. לא התרגשתי כל כך. וגם הפעם מבחינה טכנית אני חושב שהשיר לוקה בחסר. זה לא השירה שאני רגיל ממך, זה נראה שנכתב מהלב אבל לא תפס את ליבי...

 

[aiziq]

אני נשוי מספיק זמן כדי להבין מה כתבת

ויחד עם זאת אתה יכול לעשות עוד השתדלות ולהיות קצת יותר ברור

או אולי אין צורך... אני מתלבט ביני לבין עצמי

אולי היה כדאי להכניס את השורות השלישית עד השישית לסוגריים.
ואולי הבעיה היא במטפורה שהיא מורכבת מדי ומצריכה הרבה קריאות.
&nbsp
איציק.

 

[נתנאל 123691]

לא יודע אם היא מורכבת או לא.

אני חושב שהבנתי אני פשוט לא מצא חן בעיניי זה הכל, פשוט לא משך אותי עד כדי כך שאין לי פשוט מה לומר. אני באמת לא מתחבר זה הכל, לא חייבים לאוהב הכל.

 

[נתנאל 123691]

תנסה להסביר לי.

בין שטיפת שאריות דייסה דבוקה לצלע סיר
&nbsp
מזה קשור לשורה לפני - אתה זה שצריך להיות ברור איציק לא אני, אתה תמיד אומר שירה צריכה להיות ברורה, ועבורי בתור קורא לא הצלחת להיות ברור, אולי אני אשם אבל לא נראה לי.

 

[בוטן קלוף]

הי נתי

אתה פונה אלי בתור איציק אבל עוד לא הגעתי למעלה הזו

.
מחד, צר לי שלא הייתי מספיק ברור. מאידך, לא צר לי בכלל. אני לא חושב ששירה צריכה להיות ברורה בהכרח, ואפילו ליצור תגובה של קושי, בלבול ומסתורין.
מאחר שאתה רוצה הסבר:
השיר מבקש לגדר על פער, פער שנפער בין שני אנשים שהחיים המשותפים שלהם נכנסו לשגרה שבה לב העניין הוא העשייה והתפקוד, ההחזקה של הבית והקיום הפיזי. אבל יש גם זיכרון של קיום הרבה יותר רגשי, של הצהרות אהבה שפעם היו מרגשות מאוד והיום הן לא מצליחות לעבור ולא להעביר את החיבור שהיה בהתחלה. הן מתרסקות אל ההרים של היומיום, של הקשיים, של האדם השני שלא פנוי כרגע לשמוע. ומה שעסוקים בו הוא לשים אוכל על השולחן (דייסה לילדים ושטיפת הסיר) ובהייה בפייסבוק בסימני like במקום לדבר באמת זה עם זה. הצהרות האהבה האלה מנסות להאחז ולהגיע לאדם השני, והשפה שבה מדברים היא השפה מעל למצוק שמרחף מתחת למערכת יחסים - האם אנחנו נשארים ביחד בגלל רגשות אמיתיים או בגלל הרגל? האם הרגשות שלנו, מתחת לכל זה, עדיין דומים למה שהיו כשהתחלנו את המסע הזה יחד?
ויחד אנחנו מנסים להיזכר בכל מה שהביא אותנו לכאן, ומילים של אהבה הן גשר שמנסים לבנות, גם אם מדי פעם הן מתרסקות.

 

[נתנאל 123691]

הא אתה הוא בוטן התלבלבתי.

סורי אני מתנצל, לא שמתי לב עם מי אני מדבר יזו פאדיחה חח.
וכן מה שהסברת הבנתי לבד, אני שוב מתנצל חשבתי שאתה הוא איציק.
איזה בושות.

 

[נתנאל 123691]

והערה לא צריך להיות צר לך בכלל.

אני אוהב שירה מסתורית : אבל פשוט לאהתחברתי הפעם זה הכל, אתה בתור משורר לא צריך לשנות את כתביתך עבורי, כמו שאמר פעם משוררת טובה שמה אגי משועל אם אני יכולה שישרתי תהיה יותר מובנה מבלי לפגוע בתוכן ככה אני עושה אבל אני לא ישנה את עצמי לגמרי כדי שיאהבו אותי יותר והיה יותר ניגשה, זה מה שהרגשתי שקראטתי את הסבר ואתה צודק לגמרי...

 

[שמים1]

שפת מצוק

השפה שעל פי התהום , שפת המצוקה , צוק העיתים .
לא בכדי בחרת במצוק לתאר את ההתרסקות הזו , מפני שבנייה משותפת מגיעה לשיא , לאהבה , לזוגיות , לחברות , לילדים , ולאחר מכן השיגרה .
אם לא יודעים לתחזק את האהבה , אם לא יודעים לשבור את השיגרה
החיים הם הרגל של הדייסה והסיר , וחיים של אחרים מבעד למסך המחשב .
תמונות הילדות מתביישות מהמצלמה , המראה שלנו.
אותם זכרונות מנסים להתפס בקצות האצבעות בשפת המצוק , שפת השיא , שפת המצוקה , הזכרונות שאהבת אותי , שאהבתי אותך .

זה שיר שבאמת משקף מראה ותמונות מחיי נישואים
במצבים הללו נהגתי תמיד להושיט את היד ולהחזיר את שנינו למעלה , לשיא
לחמימות האהבה שבעקבותיה בחרנו זה בזו .

שיר שכמובן מאוד מדבר ונוגע .