שפת יהודה

[הלדין]

מן המפורסמות

כי בעברית משנאית "מם" הפכה ל-"נון" במבטא של אותם ימים ("רגע של עברית" אבשלום קור) כמו לדוגמא במילה נישואין (שקיבלנו אותה מהמשנה). אם זו הייתה ארמית, לדוגמא, שמעון בר כוסיבא היה כותב "כרכא" ולא "הכרך" (הארמית משתמשת בא' כסיומת יידוע בניגוד לעברית שמשתמשת בה' האידיאה כתחילית יידוע).

 

[T a u r u s]

צדקו

באותה תקופה ביהודה דיברו בעיקר בארמית. העברית הייתה שפת קודש, והיוונית שימשה לתקשורת עם הנוכרים. למעשה, רוב רובם של היהודים ידעו את שלושת השפות, אך דיברו בעיקר בארמית.

 

[טרה10]

העברית לא היתה שפת קודש..

כי זה פטנט מאוחר של יהודי פולין שדברו יידיש בחיי היום היום. בקשר לארמית-מוצאה הרי מסוריה, מארם נהריים, היא עיראק. ז"א צפוני מזרחי. ובקשר לאגרת שציטטתי הידע שלך פשוט- תסלח לי מוגבל..זוהי עברית אסלית..וישנו כפי שהזכרתי גם צרור של שטרות מכר בעברית שנמצא במערות.זה שדבקת בדעתך על הארמית- לא אומר-שזה גם נכון. אכב היו עוד אגרות בעברית וחלקן מצוטטות ומובאות בספר עם התרגום-פירוש. וגם בספר של החוקרים הצרפתיים..יש מגילות בעברית. שלא לדבר על האגרות מקומראן ןמואדי מורבעעת. אגב אם בר כוכבא ידע עברית וכתב בעברית..איזה עדות אנחנו צריכים עוד שזו היתה השפה המדוברת. הארמית כפי שציינתי היא לשון התלמוד והברייתות שחוברו מאוחר יותר על בסיס המשנה שכולה עברית..והיא מהמאות ראשונה ושניה. במאה הרביעית נחתם הבבלי.ואילו הירושלמי הרי כולו בעברית. מה שאומר שהשימוש הנרחב בארמית הוא תוצאה של הגלות וחורבן הבית. אגב גם ספר דניאל שכולו ארמית הינו מאוחר, ובקושי הוא נכנס לתנ"ך. מוצאו לא ארץ ישראלי מה שמעיד מהיכן באה הארמית ומי השתמש בה. לעומתו ספר בן סירא שגם לא נכנס לתנ"ך הוא מימי בית שני ועד כמה שאני זוכר הוא בעברית. לסיכום השפות שדברו בהם היו דוקא יוונית ועברית. לעצם הענין אני חושב שהנושא הזה של הלינגויסטיקה-יכול להיות מעניין בתחום של היסטוריה עברית- ואולי נלמד כולנו.

 

[yan553]

ספר דניאל והשפה הארמית.

נכתב, קרוב לודאי, בימים הראשונים של מרד החשמונאים. הפרקים האחרונים שבו מתארים חלק מן המלחמות הסוריות האחרונות, ימי אנטיוכוס השלישי ("הגדול"), וימי הגזירות והידרדרות היחסים משנת 175 לפנה"ס בקירוב. על כך אפשר לקרא אצל: יהושע אפרון, דניאל ושלושת רעיו בגלות בבל - לאור תקופת בני חשמונאי, בספר: חקרי התקופה החשמונאית; ועוד במקומות רבים אחרים. מוצאו ארץ ישראלי מאד. ההתלבטות לגבי הכללת דניאל בין כתבי הקודש היתה פחותה בהרבה מאד משיר השירים, או מקהלת (אותו רצו לגנוז בגלל "דברי מינות" (ראה: מדרש קהלת רבה, פרק א); ספר עזרא כתוב גם הוא ברובו ארמית. זו ארמית ארצישראלית (או: ארמית-מערבית), שזוהתה כניב ייחודי על ידי חוקרים כבר במאה ה-19. היו כמה דיאלקטים של ארמית, ביניהם ארמית-נוצרית של ארץ ישראל ואף ארמית שומרונית. הארמית של התלמוד הבבלי שייכת לענף הקרוי "מזרחי" וכלולה בו גם הסורית, המנדעית ולשון הגאונים. הקרבה בין הארמית המערבית לעברית היא גדולה הרבה יותר מקרבת הארמית המערבית למזרחית (בשרשים ובשמות עצם. פחות בפעלים) לכן לעיתים אפשר להתבלבל ביניהן.

 

[השיריונר והים]

ארמית היתה בינלאומית

השפה הארמית היא בעצם היתה האנגלית של פעם כלורמ השפה הבינלאומית ומי שהשתמש בא אז רק אנשים דיפלומטים בין עמים אחרים לדוגמא: בתנ"ך בספר מלכים ב' פרק י"ז מוזכר על מרד חזקיה במלך אשור שהגיע רבשקה שליח שר של מלך אשור לי-ם לעשות מצור על י-ם והגיעו נציגיו של חזקיה איך יוןדעים שהם דיברנו בארמית?שרבשקה דיבר קשות על חזקיה ומנסה להשפילו בפני נציגיו של חזקיה אמרו לו שייה בשקט שהעם לא ישמע אבל הוא אמר שהוא ידבר ביהודית בקול גדול שישמעו אותו העם כי העם לא הבין ארמית אז באותה תקופה מזה מבינים שהארמית היתה שפה דיפלומטית

 

[השיריונר והים]

עוד משהו

כן זה היה בתקופה אחרת בימי חזקיה והכל אחרי שנים יכול שזה השתנה והעם למד ארמית באותה תקופה של בית שני