הולך ופוחת הדור
אני סבור שאם יש אפשרות לומר משהו בשתי מילים, לומר את זה בעשר... זו התרשלות או איזושהי מוגבלות בתקשורת. יש משהו יעיל ותקשורתי בשפה שלוקחת בחשבון את הסבלנות ויכולת ההקשבה של הזולת. יש משהו מלהיב ורענן בחידושי לשון, בצירופים הלא צפויים, בקיצורי דרך, בשפה שמשאירה מקום לדמיון. חשוב לקרא לא יותר משחשוב לשחק משחקי מחשב. יש חן גדול בחוסר היומרה ובגובה העיניים של השפה העכשוית. דוגמה טובה לשפה כזאת היא השפה הצבאית. ב200 מילים כולם מבינים היטב את כולם. דוגמה הפוכה, שפה בעייתית למשל היא השפה המשפטית שלמרות הניסוחים המדוייקים [עלק] משאירה הרבה מקום לערפול ובעיקר מזינה את עצמה כמועדון סגור [שאחרת... אולי לא צריך אותם]. אם אני קורא ספר\פוסט אינטרנטי\ מאמר מקצועי שהשפה שלו מתנשאת, ארכאית, דורשת מאמץ הבנה מיותר... אני מוותר. מה שכן... שפה שלא לוקחת בחשבון את ההקשר, ההקשבה וההבנה של הזולת היא אכן בעייתית. [והדומאות? בשפע... כאן בפורום]